מטבע האירו הפך להילך חוקי רק בשנת 2002, אם כי שימש כמטבע לייחוס כבר משנות ה-90′. רבים זוכרים כי אף בריטניה הייתה בתוך איחוד המטבע האירופי עד למתקפת הספקולנטים של 92′, שהובילה לפיחות חד של הלישט והוציא את בריטניה מאיחוד המטבע. ההיגיון מאחורי איחוד המטבע האירופי היה ליצור גוש כלכלי אחיד, שיוכל להוות משקל משמעותי בעולם מצד אחד, ויקל מאוד על המסחר, התיירות והתנועה בתוך אירופה מצד שני. רובנו זוכרים שעד 2002, כאשר נסענו להולנד לחופשה מבריטניה, נאלצנו גם להצטייד בפרנקים צרפתיים ובלגיים, שכן נהיגה להולנד מחייבת מעבר דרך צרפת ובלגיה וכן גם לכל חופשה באירופה, שכללה יותר ממדינה אחת.
עם קביעת הכללים לאיחוד המטבע נקבעו גם כללים פיסקלים (הוצאות והכנסות הממשלה), ואסור היה לאף מדינה לחרוג מהם. כללים אלו קבעו כי אסור שהגרעון של הממשלה בתקציב השוטף יהיה יותר מ-3% מהתוצר, וכן שהחוב של הממשלה לא יעלה על 60% מהתוצר. המציאות הינה שרק חלק ממדינות האיחוד עמדו בכללים הללו לאורך השנים, ומעט מאוד מהן עמדו בכללים בשנה האחרונה, מה שמוביל לסדקים ביסודות איחוד המטבע. רבים סבורים כי איחוד המטבע הוא זה שהוביל למשבר באירופה, שכן מסוף שנות ה-90′ נוצרה התכנסות של הריבית. בגרמניה הריבית הייתה נמוכה, בעוד שהריבית, שהייתה דרושה בחלק נכבד ממדינות אירופה ובמיוחד במדינות PIGS (פורטוגל, אירלנד, יוון וספרד), הייתה הרבה יותר גבוהה, לאור שיעורי הצמיחה והאינפלציה שהיו בהן. הריבית הנמוכה היא זו שניפחה את מחירי הנכסים והובילה את הבנקים להגדיל את שיעורי המינוף, דבר שסיפק את הדלק להתנפחות הבועות והבעיות במדינות אלו.
מדוע יש משבר?
ליפן, לדוגמה, יש חוב של 200% מהתוצר והין היפני התחזק מאוד בתקופה האחרונה, ולבלגיה יש כבר שנים חוב של מעל 100% מהתוצר, אך לא נשמעו ממנה קולות של משבר. הבעיה נוצרת כאשר הריבית, שהמשקיעים דורשים על החוב שהמדינה מגייסת, עולה לרמה הגבוהה משיעור הצמיחה של אותה מדינה. במקרה של יפן ובלגיה, הריבית שהמשקיעים דורשים עדיין נמוכה.
לעומת זאת, ביוון ובאירלנד הריבית על אגח ל-10 שנים קרובה ל-10%, פורטוגל הנפיקה לאחרונה אגח ל-10 שנים בריבית של כ-7% ובספרד הריבית קרובה ל-5%. זאת בעוד שגרמניה משלמת על אגח לתקופה זהה פחות מ-3%. בריבית הגבוהה מ-7% החוב רק מסתחרר וגדל, ואין למדינה יכולת לאזן את התקציב. מכאן שלמדינות המגיעות לשלב זה אין ברירה אלא לנקוט בצעדים דרסטיים יותר, כדוגמת הסתמכות על מימון של קרנות מיוחדות (יוון ואירלנד כבר שם) או ביצוע הסדר חוב או יציאה מאיחוד המטבע.
איך עזיבת האירו יכולה לעזור?
אם נניח שיוון לא הייתה חלק מהאיחוד, אז בעקבות בריחת הכסף מהמדינה, המטבע היווני היה נחלש מאוד, מה שהיה מייקר ביותר את הייבוא ליוון ומגדיל את התחרותיות של הייצוא היווני. חופשה ביוון, לדוגמה, הייתה עבורנו הרבה יותר זולה וכך הכלכלה היוונית הייתה מתאוששת מהמשבר. היום ליוון אין דרך לפחת את המטבע כי הוא לא שלה, וגם במידה ויש אינפלציה ביוון (שיכולה לשחוק את החוב שלהם) – האינפלציה הזו לא משפיעה על החוב שלה, שכן המשקל של האינפלציה היוונית באירו – נמוך.
לכן שתי האופציות היחידות העומדות בפני יוון ליציאה מהמשבר הינן – להישען על סיוע אירופי ובינל משמעותי, שיאפשר לה לעבור את התקופה הקשה, או לצאת מהאיחוד ולחזור למטבע שיהיה בניהולה. לא ברור אם המעבר חזרה לדרכמה יוונית חדשה יסייע, משום שהחובות של יוון נקובים ברובם באירו – גם הפנימיים, ובמיוחד החיצוניים – ולכן פיחות של המטבע היווני לא יוביל להקטנת החוב. נכון שהפיחות יסייע לכלכלה להפוך לתחרותית יותר, אבל הנזק המיידי מהגידול בחוב, עקב הפיחות, יכול להיות כזה שהמדינה לא תוכל לעמוד בו, ואז תהיה מחוייבת להגיע להסדר נושים, כפי שכבר קרה בעבר למדינות אחרות.
הבעיות של האירו, אם כן, לא נולדו ביום אחד וגם לא תיפתרנה בשנה אחת. אנו צפויים לתקופה ארוכה של אי-ודאות לגבי הישרדות האירו, אם כי נראה כרגע שסין, משיקולים פוליטיים, מעוניינת לתמוך בהישרדות האירו, ובתור הכוח הכלכלי העולה – היא זו שתסייע לאירו לשרוד את המשבר.
* הכותב הינו כלכלן ויועץ פיננסי.
האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל לקוח, ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי.
