הילדה: אבא, יש לי שיעורי בית ברליג’ס אדיוקיישן ואני צריכה לראיין אותך על החגים האהובים עליך. מה החג שאתה הכי אוהב?
אני: יום גמר הגביע האנגלי נחשב?
הילדה: לא, חג דתי.
אני: כריסמס?
הילדה: לא, זה צריך להיות חג יהודי.
אני: למה?
הילדה: ככה, כי אנחנו יהודים.
אני: טוב, בתור ילד אני חושב שהכי אהבתי את פורים.
הילדה: ובתור מבוגר?
האישה שנכנסת מהחדר השני: בתור מבוגר הוא רוצה בעיקר שיעזבו אותו בשקט.
אני: נכון. צריך באמת לעשות חג כזה.
הילדה: אוף, אתה כזה כבד. טוב אימא, את כאן אז אני אשאל אותך. איזה חג את הכי אוהבת?
האישה: איזה חג אני הכי אוהבת, המממ אני אוהבת הרבה חגים, אבל אם אני חייבת לבחור אחד, אז אני מניחה שזה לג בעומר.
הילדה: כן? למה?
האישה: כי אני לא אוהבת חגים שהמהות שלהם היא ישיבה סביב שולחן וארוחה. לג בעומר הוא חג של יציאה לטבע, של פעילויות, מדורות, שירים, תפוחי אדמה על גחלים, כמו כשהיינו צעירים בנוער העובד.
אני: חוץ מזה, אימא גם קצת פירומנית.
האישה: אוי נו באמת, פירומנית?
אני: אין צורך להתכחש. זה בסדר, לכולנו יש את התחביבים והחולשות שלנו. אני אוהב כדורגל, הילדה אוהבת את וואן דיירקשן ואת אוהבת אש. כל עוד זה בשליטה, זה לא מסוכן. בכל זאת, הייתי מציע השנה לעדכן את השומר של החורשה לפני המדורה, זה הורס קצת את אווירת החג כשהאוטו הענק הזה של מכבי אש מגיע לכבות את המדורה.
האישה: זה לא היה בתכנון, לא ידעתי שבאנגליה צריך אישור למדורות. איזה מין דבר זה?
אני: גם אם לא היה להם נוהל אישור מדורות, הייתי מציע כזה נוהל למשפחות ישראליות. אני עוד לא לגמרי התאוששתי מהמנורות הסיניות הבוערות המעופפות, שלפחות שתיים מהן נחתו על מכוניות בכביש המהיר, וגם לא מזה שברגע האחרון הייתי צריך למנוע מהילדים לנסות לפגוע עם החץ והקשת בתפוח על הראש של נעמה. בכל מקרה, חשבתי שקיבלת את ההצעה שלי למזג את לג בעומר עם ליל גאי פוקס בנובמבר.
האישה: מה פתאום? זה שני חגים שונים, מה הקשר?
אני: מדורה.
האישה: אין שום קשר בין מדורה בחורף למדורה בקיץ. אלה שני חגים שונים לגמרי.
אני: חגים שונים, אבל אני עדיין חושב שיש תועלת באיחודם. את הרי יודעת שכל העשן הזה לא נורא ידידותי לסביבה, אז לפחות שהכול יתנקז לאותו יום. חוץ מזה, תזכירי לי למה אנחנו חוגגים בדיוק את מרד בר כוכבא? הרי המרד הזה הסתיים באסון כבד שהמיט שואה על היהודים בארץ ישראל.
האישה: אנחנו חוגגים את העובדה שכולנו הגענו בשלום מלג בעומר הקודם ללג בעומר הזה. לא על כל חג צריך להיכנס לדקדוקים היסטוריים של מה היה באמת ומה לא היה באמת, אחרת לא יישאר לנו שום דבר חוץ מיום השואה. ולגבי העניין הסביבתי, לפעמים שריפה יכולה דווקא לסייע. הנה השולחנות השבורים שהיו מונחים מאחורי אולם ההתעמלות בבית הספר, ביקשתי מצחי שיעמיס ויביא אותם למדורה.
אני: סליחה? את לקחת את השולחנות האלה מבית הספר למדורה? בבקשה תגידי לי שביקשת רשות ממישהו, בבקשה!
האישה: אוי נו, השולחנות לא היו בשימוש.
אני: אני לא מאמין. טוב שלא עברת באתרי בנייה ולקחת להם עצים.
האישה: זה חלק ממסורת החג.
אני (לילדה): אף מילה על זה בשיעורי הבית שלך, כן? ואל תספרי על זה לאף אחד בבית ספר, גם לא לחברות. רק זה עוד חסר לנו. יסלקו אותנו מבית הספר, אם לא מהמדינה.
האישה: בוא לא נהיה היסטריים, אוקיי? כולה שולחנות ישנים שלא היה להם שימוש.
אני: טוב, רק כדי שאני אדע, יש עוד משהו שאת רוצה לספר לי על לג בעומר השנה מבחינה בטיחותית או רכוש גנוב?
האישה: שום דבר מיוחד. מדורה, קרטופלך, מרשמלו על האש אה, בנצי אמר שהוא יביא כמה זיקוקים מהסדנה שהוא השתתף בה.
אני: איזו סדנה?
האישה: נו, הסדנה הזאת להכנת זיקוקים תוצרת בית או משהו. הוא אמר שזה בטוח. אם עומדים מספיק רחוק זה לא מסוכן.
אני: טוב עד כאן, אני מודיע לרשויות.
* הכותב הוא בעל הבלוג: זה לא בדיוק ככה: יומנו של מהגר ישראלי שאין לו טענות לאף אחד.
