כנס לימוד, שנערך ב?35 השנים האחרונות, הוא מפעל ייחודי ומעניין שבו נפגשים יהודים מכל רחבי בריטניה ומארצות נוספות לשבוע של דיונים במגוון נושאים. ההשתתפות בכנס היא על חשבון המשתתפים, כאשר בכל שעה מתקיימות עשרות הרצאות במקביל בנושאים שונים: ישראל, העם היהודי, אמנות ותרבות, קולינריה, נושאים חברתיים ועוד. הכנס מתאפיין בשלושה סימני היכר: רמה גבוהה של נושאים ומרצים (שתורמים את זמנם בהתנדבות), אוכל תפל ומעט בלגן ארגוני כתוצאה של הישענות על צבא מתנדבים שמארח יותר מ?3,000 משתתפים.
השתתפתי בכנס האחרון, שהתקיים בברמינגהאם בסוף דצמבר 2015, לשם פתיחת תערוכה שיצרתי על חייו של שמעון פרס. התערוכה הוצגה לראשונה בכפר וישנייבה שבבלרוס, שבו נולד פרס, במסגרת כנס לימוד בריהמ?לשעבר, שאותו יזם יחד איתי, חיים צסלר, למען דוברי רוסית.
אל פתיחת התערוכה הגיע, בין היתר, חבר הפרלמנט הבריטי גון מאן ממפלגת הלייבור, המכהן כראש השדולה הבין?מפלגתית בפרלמנט למלחמה באנטישמיות. בסיור לאורך התערוכה סיפרתי למאן על הטבח שביצעו הנאצים ב?2,000 יהודי וישנייבה. תוך כדי צפייה בצילומים של בני משפחת פרס ושל בית הכנסת המקומי, חזרתי על דברי פרס בבונדסטאג הגרמני, שבהם תיאר כיצד הוביל סבו, ר צבי מלצר, כשהוא עטוף בטלית, את היהודים הנסים מאימת הנאצים לבית הכנסת העשוי עץ בפאתי הכפר, שם הועלו באש על ידי הנאצים שהגיפו את הדלתות מבחוץ. במקביל, תיארתי למאן את מצעד החיים המתקיים מדי שנה בהשתתפות אלפים בפולין (בין אושוויץ לבירקנאו) והזמנתי אותו לקחת בו חלק השנה.
במסגרת הכנס, התבקשתי להשתתף בפאנל על ישראל ושכנותיה. בראשית דבריי, הצגתי גישה שונה מחבריי לפאנל: כשפלסטיני רוצח ישראלי, הדבר האחרון שמעניין אותי זו השתייכותו הארגונית: אם הוא חבר בדאעש, בפתח, בחמאס, בחיזבאללה או בכל ארגון אחר. בטרור יש להילחם בכל דרך, בכל מקום ובכל אמצעי, בלי הבדל ארגון או השתייכות, אמרתי בתשובה לשאלה על ההבדלים בין הארגונים מבחינת ישראל.
שותפיי לפאנל – מירי אייזן שהרשימה אותי בחוכמתה, גונתן ספייר ויוסי מקלברג – הרחיבו בתיאור רעידת האדמה (כהגדרתם) במזרח התיכון, המשיכו בניתוח השינויים הדרמטיים שחלו אצל שכנותיה של ישראל, והגדירו את הסכנות והאיומים שמולם ניצבת המדינה.
אני טענתי, כי זו אינה הפעם הראשונה שהמזרח התיכון חווה רעידת אדמה. ידענו להתמודד בהצלחה עם השינויים סביבנו. לעומת הסכנה הקיומית על שרידותנו, שעמה נאלצנו להתמודד עד לפני שנים מעטות, אין היום איום קיומי על ישראל. כמו כן, על פי מקורות זרים, יש לישראל מענה מתאים גם לכל איום עתידי העלול להגיע מאיראן גרעינית.
האתגר שעמו עלינו להתמודד, ולשם כך רצויה וחיונית שותפות של העם היהודי כולו, הוא המשך פיתוחה של ישראל. אנחנו צריכים לקדם את החינוך, לבצר את הביטחון ולאחד את החברה בארץ.
בתשובה לשאלה בעניין יחסי ישראל?טורקיה השבתי, כי לטנגו דרושים שניים. ובסיום ציטטתי את דברי דוד בן?גוריון, שאמר: אני מכיר הרבה מאוד מומחים למה שהיה, אבל איני מכיר ולו מומחה אחד למה שיהיה. חבריי לפאנל – כולם מומחים בתחומם – הסכימו בחיוך לדבריו.
הקשר בין חג המולד ליום כיפור
לקראת נחיתתי בבריטניה, שוטטתי באינטרנט כדי ללמוד כיצד ניתן להעביר בנעימים סוף השבוע של חג המולד בלונדון, טרם היציאה לברמינגהאם האפרורית. המידע שמצאתי נראה לי מוזר – העיר אמנם תהיה מקושטת להפליא, אך כל בתי העסק סגורים כמעט כמו ביום הכיפורים אצלנו. לתומי חשבתי שזו בוודאי הגזמה פראית, אבל מיד לאחר הנחיתה בלונדון, ראיתי שאכן רוב התחבורה הציבורית מושבתת. כשהגעתי לעיר, יצאתי לרחוב ריגנט כדי לחפש משהו לאכול ולהפתעתי הרחוב ההומה בדרך כלל היה ריק מאנשים וכל החנויות היו סגורות. הרעב שקינן בי הוביל אותי לחיפוש אחרי מסעדה או בית קפה, אך לאחר שיטוט של כמה מאות מטרים הבנתי שאני מבזבז את הזמן. הבריטים פשוט החליטו מיוזמתם שיום אחד בשנה הם לא עובדים, לא אוכלים בחוץ, לא מטיילים ברחוב, אלא פשוט מקדישים את היום לבילוי בחיק המשפחה. הם לא נזקקו לחקיקה ראשית או לחוקי עזר עירוניים, אלא להחלטה אישית של כל אחת ואחד.
ההשבתה הוולונטרית של החיים העסקיים והקולינריים בחג המולד הזכירה לי שיחה שקיימתי פעם עם הרב הראשי לישראל דאז, ישראל מאיר לאו. בשיחה אמרתי לרב שבכל הנוגע ליחסי חילונים?דתיים בישראל, כל מה שנעשה בחקיקה (כלומר בכפייה) מביא להתמרדות, ואילו מה שלא נקבע בחוק דווקא מקויים על ידי רוב אזרחי ישראל, ובכלל זה החילונים. כך למשל, טקס ברית המילה – פעולה די קשה ויש הטוענים שהיא אף ברברית – מבוצע על ידי יותר מ?95 אחוז מהיהודים בישראל. אילו הדבר היה מחויב בחוק, המספרים היו יורדים למחצית. גם קיום טקס בר מצווה אינה מחויב בחוק, ולמרבה הפלא, רובם המכריע של החילונים בישראל מקיימים את הטקס הדתי הזה. בדיני אישות המצב הפוך. החוק מחייב נישואים דרך הרבנות, ולא מעט צעירות וצעירים החליטו לחפש דרך אחרת למיסוד קשר הזוגיות ביניהם.
*הכותב הוא יועץ למדיניות חוץ ולתקשורת פוליטית, ועבד לצדו של שמעון פרס מ?1990.
