הישראלים נחלקים לשתי קבוצות; אלה המכורים לקרמבו ואלה שלא מבינים מה הסיפור. משנכנס החורף יודעים המכורים – צריך קרמבו לווריד ומיד. אבל איך משיגים אותו כאן??? לכולנו יש רשימה של דברים שניתן להשיג רק בישראל (מגב לרצפה או חרדל של ‘תלמה’), ודברים שאותם שומרים לביקור בארץ (רופא שיניים או גוונים לשיער). לעומת זאת, לפני כל ביקור מתקבלת רשימת הקניות המפורסמת שמגיעה במייל או בפקס, המכילה דברים אותם ניתן למצוא רק כאן (מסיר איפור של ‘בוטס’ או עוגיות ג’ינג’ר של ‘ווקרס’…).
רוית ניניו הדדי (33), נשואה + 2. עורכת דין (כרגע בחופשת לידה). גרה בלונדון שנתיים וחצי. עם הנחיתה אני מתייצבת אצל יוליה ברח’ ירמיהו בתל אביב, כדי לסדר את הגבות, ואצל הספר שלי, אלירן ארוש מרח’ שלמה המלך בתל אביב, כדי לסדר את השיער. אני תמיד מביאה מהארץ ערימות של חרדל ‘תלמה’, טחינה ‘קארוון’ של ‘היונה’ וקטשופ של ‘אסם’. גם שמפו לילדים של ‘דר פישר’ אני סוחבת כי הוא לא גורם לדמעות.
מלונדון אני מביאה מתנות מחנות ‘וולט דיסני’ – הכי קרוב לאגדה…
זיו קידר (39), נשוי + 3. מנהל בחברת ייעוץ ‘דלוייט’, גר בלונדון שנתיים וחצי. לנו יש שיגעון לתרופות ישראליות – אקמולי, אופטלגין ובעיקר אדוויל שאין להשיג כאן. מוצר נוסף שניתן להשיג רק בארץ זה קרם לחות לשיער – זה לא ג’ל, לא מוס, פשוט קרם שכשמורחים אותו לא בהכרח מתקבלים קוצים בשיער. אני הייתי המשתמש הראשי בבית ומאז השתלטו לי על הקופסאות – חזרתי לא מזמן מהארץ עם מזוודה שלמה. אנחנו גם במרדף מתמיד אחרי מלפפונים חמוצים, קטנים, של ‘בית השיטה’ – לכאן מביאים רק את הגדולים וזה לא אותו הטעם.
בנוסף, אני מקפיד להביא מדבקות עם אותיות בעברית למקלדת – יש אותיות שמתבלות יותר מאחרות (הש’ תמיד נשחקת הכי מהר), ובשבילן צריך לפתוח חבילה שלמה.
מלונדון אנחנו בעיקר מביאים מוצרים לחברים שגרו כאן בעבר והתרגלו לדברים מסויימים כמו קרמים של ‘בוטס’ ועוגיות ג’ינג’ר של ‘ווקרס’. לאחרונה הבאנו לחברה שמעריצה את ה’ביטלס’, חבילה לתינוק הכוללת בגד-גוף וסינר עם תמונות של הלהקה מהחנות של מוצרי ה’ביטלס’ ברחוב בייקר.
כרמית (כרמה) שרון (28), זמרת, מעצבת גרפית ועובדת באל על. גרה בלונדון שש שנים. אני מביאה מהארץ באופן קבוע קרם תלתלים לשיער של ‘נטורל פורמולה’. בעולם קיים מחסור במוצרים איכותיים לשיער מתולתל. בלי הקרם הזה הייתי קמה בבוקר סטייל דיאנה רוס. גם מוצרים אחרים לשיער, כמו מסכות, אני קונה בארץ – חבילה מספיקה לחודשיים לפחות. אני רוכשת גם הרבה מוזיקה ישראלית, כמו למשל, את כל הדיסקים של מירי מסיקה.
מבחינת בגדים – רק בארץ אני מוצאת גזרות נשיות שמתאימות לי. כאן צריך לשלם בעבור זה הרבה כסף ובארץ אפשר למצוא המון דברים יפים ובזול.
לעומת זה, אני תמיד מביאה מלונדון קרמים לפנים, בזכות המחיר; כל קרם שלא עובר כאן את העשרה פאונד עולה שם כמעט מאתיים שח.
חגית רוזנטולר (39), אמא במישרה מלאה ל-3 ילדים. גרה בלונדון עשר שנים. כשהילדים היו קטנים הייתי מביאה סטוקים של ‘סרקל’ – תכשיר עם ריח נהדר לטיפול ומניעה של כינים בשיער. גם את ‘תינוקלין’ הבאתי בגלל הריח המיוחד, ואת המישחה המאלחשת, ‘אמלה’ להקלת כאב בטיפולים רפואיים. את החלק החשוב של המגב הישראלי, הגומי, הבאתי במזוודה וחיברתי כאן למקל מטאטא, ובארונות שלי מככב הסיר של הג’חנון מישראל.
גם קעריות מפלסטיק עם קש מחובר – המצאה גדולה שנעלמה מן העולם, הבאתי, ואפילו את הפירות היבשים והפיצוחים – המישמשים כאן לא יבשים מספיק ולדבלים אין טעם.
מלונדון אני תמיד מביאה לאמי ולאחותי צמר פלדה לניקוי סירים ומחבתות, Brillo – שמכיל כבר את הסבון לניקוי. לחברה שלי אני מביאה גפרורים ארוכים – טוב בעיקר למנגלים.
אסף שגב (31), סטודנט למדיניות ולמנהל ציבורי, שלוש וחצי שנים באנגליה, מתוכן חצי שנה בלונדון. מישראל אני מביא סמרטוט ריצפה. אני לא מבין את ה’מופ’ הזה – הוא מתלכלך כל כך מהר ולא עושה את העבודה. בנוסף, כל הממתקים הישראלים: ‘אגוזי’, ‘מקופלת’ ו’פסק זמן’. אם אתה לא מגיע לגולדרס גרין אין לך איפה להשיג אותם, אז מביאים סטוקים מהבית. והכי חשוב – ‘במבה’ בשקיות גדולות. כאן ניתן להשיג רק את השקיות הקטנות… נו, באמת? מה, אני ילד בן שלוש?
מלונדון אני מביא בעיקר את כל מה שקשור לגאדג’טים טכנולוגיים – פלאפונים, מחשב נייד וכו’. גם בגדים מ’פריימארק’ אני אוהב להביא – טוב שהם עוד לא פתחו סניף בישראל….
ליאור קוסקס (39), נשוי + 2, מנהל פיתוח עסקי בחברת ‘דיגילוג’. גר בלונדון עשר שנים. מישראל אני מביא את הספוג למקרר ששומר על טריות הפירות והירקות, ומזלגות קטנים לקינוח. יש כאן כמה סוגי כפיות – אבל רק גודל מזלג אחד… גם ניילון נצמד ישראלי עושה את המלאכה טוב יותר וגליל אחד מספיק לשנה תמימה. מלונדון אני מביא לאחיינים שלי את הבגדים של Mothercare שלא מתכווצים, ולאמא – שקיות ניילון עם ריצ’רץ’ מ- Costco.