"האתגר הגדול שלנו בימינו הוא אהבה": ראיון עם השחקן אנדרו סקוט
אולי אתם מכירים אותו מ"שרלוק", אבל אנדרו סקוט מככב בהצגות איכותיות בלונדון, כולל "סי וול" שעלתה לשבועיים בלבד. ראיון תיאטרון במיוחד לעלונדון
את אנדרו סקוט פגשתי לראשונה לפני מספר שנים והייתה לנו שיחה קצרה ונחמדה. כשנה אחר כך, כשנתקלתי בו שוב, הוא מיד שאל אותי שאלות לגבי דברים שנאמרו בשיחה הקודמת שלנו. הופתעתי, לא רק בגלל הזיכרון שלו, אלא גם עקב האמפתיה והרגישות שלו. ואיכשהו, גם על הבמה, היכולות המדהימות האלה עוברות דרך המשחק שלו. לאנדרו יש כישרון נדיר ליצור קשר עם כל אדם בקהל, הוא יוצר קשר עין ללא חשש, גם ברגעים הכואבים והקשים ביותר של המחזה, מה שהופך את חווית הצפייה למשהו הרבה יותר אינטימי, טרי ומרגש.
ברזומה של אנדרו אפשר למצוא סרטים כמו "גאווה" (2014), "ספקטר" (2015) מסדרת ג'יימס בונד, "הכחשה" (2016) וסרט הטלוויזיה של הבי-בי-סי, "המלך ליר" (2018), שיציג בקרוב, שם אנדרו מככב לצדו של אנתוני הופקינס. בגזרת הטלוויזיה, הקרדיטים שלו כוללים את הסדרה "אחים לנשק" (HBO) והסדרה "שרלוק" (בי-בי-סי), שבה שיחק את מוריארטי, וזכה בפרס הבפטא על תפקידו. על הבמה, בין היתר, אנדרו כיכב בהפקה המדהימה ושוברת הקופות של "המלט" בשנה שעברה בתיאטרון אלמיידה, בבימויו של רוברט אייק. זו הפקה שבעקבות הצלחתה המשיכה גם לווסט-אנד וצולמה לבי-בי-סי.
בימים אלה, אנדרו משחק במחזה Sea Wall בתיאטרון אולד ויק (קראו כאן ביקורת על ההצגה בלונדון). המחזה הוא בעצם מונולוג באורך של 34 דקות. ההפך הגמור מ"המלט" שארך כמעט 4 שעות. "סי וול" נכתב על ידי המחזאי המפורסם סיימון סטיבנס ב-2008 עבור תיאטרון בוש במערב לונדון, ובמיוחד בשביל אנדרו. עקב הצלחה חסרת תקדים ואהבת המבקרים, המחזה המשיך לנשיונל ת'יאטר ולערים נוספות בעולם. אנדרו משחק בו את אלכס – צלם אתאיסט מוצהר המספר על הנסיעות של משפחתו לדרום צרפת, ומערכת היחסים שלו עם החותן שלו, מתמטיקאי וסוג של דתי. המחזה כתוב ממש כמו שיחה, עם משפטים שבורים, הפרעות בקו המחשבה והשתהויות. הנושאים המרכזים הם אהבה, רוחניות ואבל.
לרכישת כרטיסים הקליקו כאן
הפקה מדהימה ושוברת קופות. אנדרו סקוט (משמאל) מתוך "המלט" בתיאטרון אלמיידה. צילום: Manuel Harlan
"הייתי לגמרי בהלם מהמחזה"
בהתחשב בכך שהמחזה נכתב לפני עשור, אתה זוכר איך הרגשת כשקראת את Sea Wall בפעם הראשונה?
"הייתי המום מהמחזה! לגמרי בהלם. הוא הגיע עם עוד שני מחזות אחרים שהם רצו שאשחק בהם בשביל עונת Broken Space בתיאטרון בוש, ואני זוכר בבירור כשקראתי את זה פעם ראשונה וחשבתי 'וואו, זה מדהים כל כך!'. אבל אז חשבתי 'בעצם, אני אוכל להתרכז רק במחזה הזה ולא אצליח לעשות את שני המחזות האחרים' כי זה הרגיש לי ממש מיוחד. כל כך התרגשתי ושמחתי שיצא לי לעשות את זה".
יש שורה במחזה שאומרת שאמונה באל בזמן שמתאבלים זו פחדנות. האם אי-פעם התמודדת עם אבל? ואיך אתה מרגיש לגבי הדעה הזאת?
"זה משהו שחשבתי עליו המון בשנה שעברה עם 'המלט', בגלל ש'המלט' זה לגמרי מחזה על אבל. וכן, זה משהו שיצא לי להתמודד איתו. אני לא חושב שאבל בהכרח, כל הזמן, מתקשר למוות. כמובן, מוות זה הדבר הראשון שעליו אנחנו חושבים בהקשר של אבל. אבל אני חושב שאתה יכול להתאבל על עצמך, על דברים שלא זכית לחוות, על מערכת או מערכות יחסים… אבל מתבטא בהמון דרכים שונות. וכן, הרעיון הזה של פחדנות… זו שורה מאוד חזקה ואני שמח שהזכרת את זה כי לשם אתה הולך כשאתה זקוק לנחמה. הבחירה לא לקחת את 'הדרך הקלה' יכולה להיחשב גבורה. ואני חושב שזה ממש מרכז המחזה. זה על אנשים שבוחרים להאמין ואלו שלא. ומה שאני אוהב במחזה הוא שהוא לא שופט לכאן או לכאן. בעולם הזה ברגע זה, שהוא מאוד בינארי, יש לנו דעות מאוד-מאוד מנוגדות לגבי דברים. או שאתה במחנה הזה או שאתה במחנה השני. אני מאוד אוהב ששתי הדמויות המרכזיות במחזה לא מסכימות אחת עם השנייה. אבל יש אהבה גדולה בין שתיהן. והאהבה הזאת מצליחה להחזיק, למרות השוני. ואני חושב שזה האתגר הגדול שלנו בימינו – אהבה".
יש הרבה מה להגיד על אהבה בעולם ברגע זה ועל הרעיון של 'חוסר משמעות' ב"סי וול". 'הכל יכול לקרות'…
"אני מניח שמה שעולה לי בראש הרבה זה הרעיון של האחריות שלנו לעצמנו ואיך אנחנו יכולים להשתמש באינטליגנציה והרגישות המוטבעות בנו כדי לשמור על עצמנו, בלי שיכתיבו לנו מה בטוח ומה לא. שמתי לב שאני קצת מוטרד. אני קורא הרבה כתבות באינטרנט עם 'הכתבה הזאת מכילה תכנים שעלולים לעשות כך או ככה' ואני חושב שיש מקום לזה. אבל אנחנו חייבים גם להיות אחראים למה שקורה בחיים האמיתיים. שם בעצם אנחנו לא מקבלים אזהרות. אנחנו לא מקבלים 'זו אזהרה שמשהו עלול לקרות'… מבחינה יצירתית בעיקר, עם כל פרויקט יצירתי, אתה לא יכול לקבוע מראש מה אתה הולך לעשות ולהגיד. אתה חייב להתחיל עם הרעיון של 'אני לא יודע' ולהיות מסוגל לעשות טעויות. אתה חייב להיות מסוגל להגיד דברים שישתנו, וזה אומר שזה חייב להיות בסדר לעשות דברים לא נכון. זה לגמרי חלק מהתהליך היצירתי. אז אתה לא יכול 'לבנות את הפרויקט' לחלוטין לפני שתתחיל לעשות את זה… זה קשה להיות אומן. אני חושב שאנחנו חייבים להגן על עצמנו ולהיות מסוגלים להתאושש מהר. לזה אני מתכוון… (צוחק)".
להתאושש מהר בעיקר עם האינטימיות של "סי וול" והקושי הרגשי ב"המלט".
"כן! לחלוטין! לשניהם יש תימות מאוד דומות והשפעה נפשית… אבל זה נחמד ש'סי וול' כזה נחמד וקצר (צוחק)".
ביקורת על ההצגה "סי וול" בלונדון:
כתבות נוספות
