תערוכת פסלים מיוחדת של דיוויד נאש מהווה תירוץ טוב לבקר בקיו גארדנס בסתיו. זו התערוכה הגדולה ביותר בלונדון שהוקדשה לנאש, פסל בריטי שידוע בעבודות עם עץ ועצים בסביבתם הטבעית מזה ארבעה עשורים.
פסליו של נאש מפוזרים ברחבי הגנים והביתנים וגם בגלריה לאמנות בוטנית, בה מוצגים גם ציורים, רישומי פחם וסרטוני וידיאו. אך האטרקציה המעניינת ביותר במתחם היא מחצבת העץ (Wood Quarry), בה פזורות יצירות אמנות בתהליך התהוותן – פסלי עץ כמעט גמורים לצד גזעים קטועים מרקיבים ששרועים על האדמה. המחצבה היא למעשה הסטודיו הפתוח והמגודר של נאש, ועם קצת מזל ניתן לראות אותו בפעולה.
העצים עליהם הוא עובד במחצבה נאספו מרחבי הקיו במיוחד עבורו. אלו הם עצים על סף מוות, שנאלצו לתרום את גופם לאמנות, ואיבריהם נקצרים תחת ידיו המיומנות. נאש מבין זאת ומביע את הרעיון בעצמו במעין השוואת מקצועו לקצב, כפי שאפשר להבחין ברישומיו התלויים בחלל הגלריה, שם הוא מראה כיצד כל ענף וכל מקטע גזע הופכים לאיזה פסל עומד (או שוכב). כיצד הוא מחליט על הצורות השונות? כמו האמרה הפיסולית הידועה, גם נאש מנסה להקשיב לחומר הגלם ולהבין, תוך כדי עבודה עליו, מה העץ מנסה לומר לו ומה הצורה הנכונה שעליו ליצור ממנו.
התערוכה נמצאת בתהליך היווצרות ממושך, ובמהלך חודש אוקטובר מתכוון נאש לסיים את הפסלים ולהציבם בגלריה, במקום אלה המוצגים בה כעת. רעיון התערוכה הדינמית דומה לעבודה עם עץ, שזהו חומר הנמצא בשינוי מתמיד בשל השפעות חיצוניות. דוגמה לכך ניתן למצוא בבית טמפרייט, שבו מוצב הפסל, Crack and Warp Column, שבמקור היה גזע שנוסר ליצירת חריצים אופקיים שווים בגודלם פחות או יותר. תנאי האקלים בהם הפסל היה שרוי גרמו לכך שחלק מהחריצים התעקמו בצורה גלית מרשימה.
נאש מודה שכוחות הטבע הם שותפים מלאים ביצירה המוגמרת ומאדיר את התהליכים הטבעיים שעוברים על יצירי ניסוריו, כמו שהמחיש בסרטון, Wooden Boulder, המוקרן בגלריה. מתועד בו גזע עץ, שאותו הוא ניסר בצורת סלע כדורי בשנת 1978, ביער בצפון וויילס. נאש זרק אותו לתוך נחל שזרם בקרבת מקום וקיווה לאסוף אותו לאחר מכן בנקודה רחוקה יותר ונוחה יותר להזזתו. עם הזמן הוא הבין שהגזע הזה לא ממש יגיע אל הסטודיו שלו והחליט במקום זאת לצלם מדי כמה שנים את השינויים שחלים עליו בעונות השנה ולעקוב אחר מסעו מאותו נחל ועד גלגולו הנוכחי כיום – איפשהו באוקיינוס האטלנטי. זהו רעיון אמנותי מעורר השראה.
התערוכה מעניינת, אבל קל יותר להבינה אם מצטרפים לסיורים מודרכים חינמיים בעקבות יצירותיו של נאש. מומלץ.