איך ליווי משפטי והתמדה אישית סייעו למשפחות בריטיות להתמודד עם חטיפת יקיריהן והובילו לשינוי במדיניות ממשלת בריטניה
הגעתי למשרד בבוקר 9 באוקטובר 2023, אחרי שכמעט לא ישנתי במשך חמישים השעות שקדמו לכך. אף שאני עורך דין היושב בלונדון, כמו יהודים רבים, וכמו רבים אחרים ברחבי העולם, ביליתי חלק ניכר מאותו סוף שבוע צמוד לכל מקור חדשות שמצאתי. כשישבתי ליד שולחני מצאתי את עצמי נע בין ייאוש, דמעות וזעם, ובעיקר מול התחושה שאין דבר מעשי שביכולתי לעשות. כך נמשכו
הימים עד יום חמישי שלאחר מכן. בשעה 7:23 בבוקר, ביום חמישי, 19 באוקטובר 2023 קיבלתי הודעת מייל מעורך הדין אדם וגנר, בריסטר עורך דין המייצג בבתי משפט) שאותו הכרתי קודם לכן. אדם כתב כי פנו אליו דרך חברת פרלמנט שהוא מכיר מפעילותם המשותפת בתחום זכויות האזרח, וסיפרו לו שבקהילה שלה יש אדם ששני הוריו המבו־גרים נחטפו לעזה. יום קודם לכן הוא כבר החל לנסות לגבש טיעון משפטי שיניע את ממשלת בריטניה לנקוט צעדים להגנתם של בני הזוג הקשישים. הוא חיפש עורך דין שיצטרף אליו כ־solicitor (עורך דין המעניק ליווי משפטי שוטף), באופן רשמי ובהתנדבות מלאה.
בשעה 7:24 השבתי במילה אחת בלבד: כן. זו הייתה תשובה קלה. משרד עורכי הדין Mishcon מזוהה זה שנים רבות עם עשייה למען מטרות יהודיות וישראליות, עוד מימי היווסדו בידי לורד מישקון, שקישר בין המלך חוסיין לשמעון פרס – קשר שסייע להנחת היסודות להסכם השלום בין ירדן לישראל. כאנקדוטה אישית, כאשר ביקרתי בעוטף עזה בינואר 2024, ריגש אותי לראות לוח זיכרון המציין את תרומתו של לורד מישקון למרכז להתפתחות הילד בבית החולים ברזילי, שנפגע בהפצצות. בדיעבד, זו הייתה תחילתו של מסע שנמשך שנתיים, שבו עבדתי לצד אדם וגנר. בהמשך גילינו כי בני משפחת שרעבי כינו אותו “אדם עם השיער”
ואותי “אדם בלי השיער”.
התברר לנו כי ישנם עשרה חטופים בעלי זיקה בריטית אזרחים בריטים, או כאלה שלפחות אחד מהוריהם, בני זוגם או ילדיהם הם אזרחים בריטים: אמילי דמארי, נדב פופלוול, עודד ויוכבד ליפשיץ, שהיו אותו זוג קשישים ראשון, עדה שגיא, חנה פרי, אלי שרעבי ואחיו יוסי שרעבי, אבינתן אור ושי לוינסון.
לאחר שאיתרנו את משפחותיהם של ארבעת החטופים הראשונים – עודד, יוכבד, עדה ואלי – ניסינו לפעול לקבלת אזרחות בריטית עבורם. נתקלנו בסירוב מצד ממשלת בריטניה. זו הייתה אחת מנקודות השבר הקשות ביותר לאורך הדרך. באופן מכאיב במיוחד, הממשלה לא רק דחתה את עמדתנו שלפיה נתון לה שיקול דעת להעניק אזרחות, אלא אף הבהירה כי גם אילו היה בידיה שיקול דעת כזה, היא לא הייתה מפעילה אותו לטובת לקוחותינו. לאחר שאיימנו לנקוט נגדה הליכים משפטיים, הגיע לפ־גוש אותנו ריצ’רד רטקליף. ריצ’רד הוא בעלה של נזאנין זגארי רטקליף, האזרחית הבריטית־איראנית שהוחזקה שלא כדין באיראן במשך כמעט שש שנים, והוא עצמו הוביל מאבק ציבורי ממושך למען שחרורה. הוא חלק איתנו מניסיונו ומהתובנות שצבר: לנסות כמה שיותר כיוונים, ובמקביל לא לחשוש גם להביך את הממשלה. בתוך ימים ספורים מאותה שיחה כבר ארגנו לגיסו הבריטי של אלי שרעבי, סטיב בריסלי, אחיה של ליאן ודודם של נויה ויהל שרעבי, הזדמנות לשאת נאום שבו מתח ביקורת פומבית על ממשלת בריטניה על כך שאינה עושה די למען החטופים. זמן קצר לאחר מכן יצר איתנו קשר לורד דייוויד קמרון, שזה עתה מונה לשר החוץ, וביקש לשוחח עם המשפחות. באותה עת, לפני הפסקת האש הראשונה בנובמבר 2023 ובמהלכה, כבר שוחררו יוכבד ליפשיץ, עדה שגיא וחנה פרי.
קמרון הציע להקים צוות קונסולרי מיוחד שיוקדש לח־טופי עזה שהם אזרחים בריטים או בעלי זיקה בריטית קרובה מאוד, ולהעניק גם לבעלי הזיקה הקרובה יחס דומה לזה הניתן לחטופים הבריטים עצמם. עד אז כבר קיימנו אירוע בפרלמנט בקריאה להגברת התמיכה בחטופים הללו, ואף מסיבת עיתונאים ששודרה בשידור חי ב־ BBCובערוצי חדשות נוספים.
באמצעות הצוות שמונה לטפל בנושא החטופים, קיבלו המשפחות עדכונים שבועיים. העדכונים כללו, מעבר למה שניתן היה ללמוד מהתקשורת, גם מידע על פגי־שות, שיחות והתכתבויות שהתקיימו מאחורי הקלעים. הצוות סייע בארגון פגישות נוספות עם שר החוץ ועם צוות השרים והשגרירים שלו, ובהמשך נפגשנו גם עם ראשי הממשלה, תחילה עם רישי סונאק ולאחר מכן עם קיר סטארמר. במקביל ארגנו אירועים נוספים בפרלמנט, מסיבות עיתונאים, וקיימנו אינספור ראיונות טלוויזיה ורדיו עבור המשפחות. סייענו גם לבני משפחה שביקשו להגיע לקטאר כדי להיפגש עם המתווכים, ובהמשך נערכו פגישות דומות גם בלונדון, בין היתר עם שגריר ארצות הברית בבריטניה, וכן פגישות סדירות עם שגריר בריטניה בישראל.
כאשר אלי שרעבי שוחרר, אדם ואני פרסמנו מאמר ב־The Times, שבו קראנו להקים שליח מיוחד לענייני חטופים. לצד המאמר פורסמה גם קריקטורה שבה נראה אלי, יחד עם אור לוי ואוהד בן עמי ששוחררו עמו, לצד ניצולי שואה.
הכיתוב שנלווה אליה היה: “לעולם לא עוד” – ולצדו “ושוב”. דאגנו לכך שעותקים ממנה יוצגו על ידי אלי בפני הנשיא טראמפ ובפני ראש הממשלה סטארמר.
כיום אנחנו כבר יודעים מה עלה בגורל החטופים “שלנו”. אמילי דמארי שבה בחיים, כשהיא מניפה את ידה במ־חווה של עמידה איתנה. נדב פופלוול נרצח בידי חמאס. עודד ליפשיץ ויוסי שרעבי נהרגו בשבי. האחרונים מבין החטופים בעלי הזיקה הבריטית ששבו היו אבינתן אור, שאמו בריטית, וגופתו של שי לוינסון, שאביו בריטי. אדם ואני – “שני האדמים”, כפי שכונו בהמשך ממשיכים גם היום לפעול מול ממשלת בריטניה: לקדם מינוי שליח מיוחד לענייני חטופים, להעמיק ולהרחיב את הסנקציות נגד ארגוני טרור ותומכיהם, ולפעול לכך שהאו”ם יכיר בחמאס כארגון טרור. ברגע שפנו אליי בבקשה לסייע, לא הייתה באמת התלבטות. יש רגעים שבהם המקצוע מפסיק להיות רק מקצוע והופך לכלי. אנחנו מקווים שהצלחנו להשתמש בו נכון, ושמה שעשינו באותה תקופה, בתמיכה בחטופים ובבני משפחותיהם , אכן עשה הבדל.
