כל יהודיה ויהודי חייב לראות איך מנהיגים איומים רק רוצים להגיע הביתה בשלום לסוף הקדנציה – ולא נורא אם תהיה איזו מלחמה טובה באמצע.
יהודי העולם חייבים להגיע בדחיפות כדי להתבונן בפלא הזה. בפלא ששנה אחר שנה, דור אחר דור ממשיך להתקיים על חרבו, כאילו אין מספיק מחלות בעולם, ולהתעקש לא לעשות שלום. לכולם ברור איך השלום הזה יראה, לכולם נהיר וידוע מה נשלם, מה נקבל ומה יתרחש, אבל כולם ממשיכים להעדיף להרוג אחד את השני ואת השלישי, העיקר שלא על כתפיהם תהיה האחריות של הקמת מדינה פלסטינית.
והערבים לא יותר טובים, שלא תטעו. עושים את כל הטעויות שמיטב מנהיגי ישראל מתפללים שהם יעשו; במקום להתעלם מהרעשים ובמקום לתת לנו להתפתל כדי שהעולם יראה לבד מי פה סרבן השלום – הם קופצים החוצה בכל פעם שליברמן מוציא נהימה מהפה. וכן, כן, ליברמן מוציא.
אני מניח ששמעתם על נאומו המרגש של ליברמן באום. הנה שר החוץ של מדינת ישראל מגיע למקום הכביכול מכובד הזה, בניין האומות המאוחדות באמריקה, ומודיע לעולם את מה שכולנו יודעים – שישראל לא מאמינה באמת בשלום שממילא לא יהיה פה ב-20, 30 השנים הבאות. וראש הממשלה, הבוס שלו, בעל הבית, האיש האחראי בסביבה, משמיע איזה חצי קול של איש לא מרוצה והעולם ממשיך להסתובב.
אני זוכר שפעם, כשהיינו צעירים, אמרנו שאם יום אחד אריק שרון יהיה ראש ממשלה – נעזוב את הארץ. זה היה בימים שבהם שרון היה משוגע ימני ומחרחר מלחמות ידוע ואנחנו היינו שמאלנים שהסתובבו בהפגנות של ‘שלום עכשיו’ בעיקר בכדי להכיר עלמות חן. מאז קרו כמה דברים. שרון פינה את גוש קטיף וליברמן הוא שר החוץ של מדינת ישראל. שתי עובדות שאיש לא יכול היה לנבא אותן לפני 15 שנה. אבל אתם, אתם בלונדון המתקררת לטובה וטוב כנראה אתם עושים. כי אם כל זה לא היה מספיק, נחתו עלינו לקראת סוף החגים אולמרט וברק. זוכרים?
מדובר במנהיג אחד שמואשם במעשים פליליים קשים כמו שוחד, מרמה וכל היופי שביניהם ובמנהיג שני, שר ביטחון, האיש הכי שנוא במדינה, אחרי אבו מאזן.
אז עכשיו, שני האישים הנהדרים האלה החליטו להוציא רפש איש על רעהו ומספרים לנו, העם שעדיין יושב בציון משום מה, כמה כל אחד מהם הוא מנהיג נוראי. אחד סיפר שהשני הוא שר ביטחון חסר אחריות, השני אמר שהראשון הוא גנב שאין שני לו ובתווך – אנחנו. אנחנו שהולכים למלחמה כשהם מצווים, אנחנו שמשלמים משכנתא נוראית כשהם מחליטים ואנחנו שחיים פה בחוסר שקט כל כך הרבה זמן. עוד כמה שנים או אינשאללה פחות, יבוא הנה מנהיג שבדקה וחצי יעשה שלום, ורבע דקה אחרי זה – אף אחד לא יזכור על מה ועל מי נלחמו כאן. אבל עד אז נמשיך כולנו לספור את הגופות שנערמות בצדדים.
למרות כל זה, שתהיה לכם שנה טובה, אמן ואמן.
