תחילה לידידתנו החבית. או יותר נכון, תחתית החבית. אם להאמין לראש אמן, הרי שלחבית הטרור אין תחתית. ראש השבכ לעומת זאת, טוען שלחבית יש תחתית. ראש אמן בתגובה נסוג מעט ואמר שיכול להיות שלחבית אמנם יש תחתית – אבל יש גם חביות נוספות, אולי להן אין תחתית. מה, אם כן, אירע לתחתית החבית? קם פרשנינו הצבאי ובמקום לפסוק בסוגיה מקשה עוד יותר ושואל האם אנחנו בטוחים שקיימת בכלל חבית? אולי אין תחתית כי אין חבית?
אני לא בטוח לגבי החבית, אבל אני די משוכנע לגבי התחתית. לא של חבית הטרור כי אם של מצבנו אנו. ישראלים אמורים לצאת גם מהמצבים הכי קשים. הם ידועים בתור גברים מחוספסים שתמיד יש להם פתרון, בעיקר אם מדובר בצרות ביטחוניות. ופתאום הכל מסתכם בשתי מילים ריקות מתוכן: תחתית וחבית.
בעיני זוהי התחתית של התחתית. תחתית רטורית בעיקר, צינית ואווילית באותה מידה, שמשקפת אוזלת יד, תוצר של אובדן דרך בוטה. כזה שלרגעים הופך להיות פתאום חד, ברוטאלי. ראש אמן וראש השבכ מתווכחים ביניהם על החבית ועל התחתית בעוד האיזור ממשיך לבעור ופתרון אמיתי לא נראה באופק. ממש מגוחך. אני לא בטוח לגבי החבית, אבל אני די משוכנע לגבי התחתית – אנחנו צוללים אליה במהירות מסחררת.
ובעוד הישראלים עוסקים בחבית, שונאי ישראל (בבריטניה כמובן!) עוסקים בחומה. קראנו שרוג’ר ווטרס מהפינק פלויד התגייס למאבק בגדר ההפרדה יחד עם אמנים נוספים וכמובן, ידידנו כבוד ראש העיר קן ליווינגסטון. אף על פי שאחד מהחותמים על העצומה הוא שיין מק’גואן, סולן להקת ה’פוגס’ האגדית ומי שאיתו חלקתי כמה דרינקים בפאב הבוגלו שבהייגייט; אף על פי שמהיכרותי הקצרה עם הנל אני מתקשה להעריך תחת איזו כמות של אלכוהול היה בעת שחתם על העצומה; ואף על פי שלנצח אהיה כאמור מקוטלג יחד עם שונאי ישראל – עדיין, אני לא כל כך מזדהה עם המאבק הזה.
החומה של הפינק פלויד היה אמנם אלבום מצוין אך נצרך בעיקר על ידי נערים ונערות מתבגרים שמחו על עוולות ערטילאיות באופן אינפנטילי למדי. כך נראה לי גם המאבק הזה בגדר ההפרדה. הוא עטור ברומנטיזציה וגלוריפיקציה מיותרות. אולי בהשפעתה של החומה בדימוס בברלין, שפרנסה לא מעט מוזות של לא מעט אמנים. למה המאבק נראה לי מיותר? כי כל כך הרבה פשעים מבצעת ישראל וחייליה: במחסומים, בבתים, ברחובות במחנות הפליטים, בתחומי הקו הירוק, לעיתים מחוץ למדינת ישראל – אז דווקא לגדר, זו שבנייתה נועדה, לשם שינוי, באמת למטרות הגנה על אזרחים חפים מפשע – דווקא אליה נטפלתם?
ברמת הרצוי והמצוי, במציאות שבה מקבלי ההחלטות לעולם לא יקבלו החלטה – לא תזיק לנו עוד לבנה לחומה.
בניגוד לדעתם של כמה מחבריי, אני לא חושב שהיא כרוכה בפגיעה שלא ניתן לפצות עליה. אני בהחלט מאמין שגם לנו, שמוטרדים יומם וליל מרמיסת כבודו וזכויותיו של העם שכבשנו – אסור לשכוח שזכותם של אזרחי ישראל לחיות בביטחון חשובה לא פחות. אחרי הכול, אותם אזרחים לא אשמים בכך שהמתחולל בראשם של מנהיגיהם שקול למתחולל בתוכה של חבית גדולה וחלולה במיוחד. חבית ללא תחתית.
