בספטמבר 2005 נחת בלונדון מטוס אל על ובו האלוף (במיל’) דורון אלמוג, שהגיע למען גיוס כספים עבור עלה, ארגון ללא כוונת רווח המספק מגורים לילדים נכים. האלוף אלמוג לא ציפה לקשיים בביקורת הדרכונים בהיתרו, אך עורך דין ישראלי לונדוני ביקש מבית משפט מקומי להוציא לו צו מאסר. האלוף אלמוג הוזהר מבעוד מועד שהמשטרה המקומית אורבת לו ונשאר במטוס. אל על לא אפשרה לשוטרים לעלות למטוס והאלוף טס חזרה לישראל מבלי שכף רגלו דרכה על אדמת בריטניה. מאז עברו על החוק האנגלי מספר שינויים.
על פי המשפט הבינלאומי, יש עבירות פליליות הנחשבות לחמורות ומותר לעצור ולשפוט אדם שנחשד בביצוען בכל מדינה (פיראטיות, עינויים ופשעי מלחמה). על פי עיקרון סמכות שיפוט אוניברסלית – בית משפט בכל מדינה רשאי לראות את עצמו כבעל סמכות שיפוט כשמדובר בעבירות אלה.
עד 2011, נהגו באנגליה ובוויילס בכללים מתירניים לגבי זהותו של מי שמבקש מבית המשפט הוצאת צו מעצר על עבירה פלילית הכפופה לסמכות שיפוט אוניברסלית. כל אדם רשאי להביא לידיעתו של שופט שלום כי בוצעה עבירה פלילית, אפילו עבירה שבוצעה מחוץ לגבולות סמכות השיפוט הרגילה, ושופט השלום יכול להוציא צו מעצר לביצוע על ידי המשטרה. במקרה של האלוף אלמוג, קבוצה פרו-פלסטינית ביקשה את הוצאת צו המעצר, ומדינאים ישראלים, לרבות יור האופוזיציה לשעבר, ציפי לבני, נמנעו מביקורים מחשש שייעצרו.
בשנת 2011, נחקק בפרלמנט הבריטי חוק רפורמה במשטרה ואחריות חברתית על מנת להתמודד עם הבעיה, ועל פיו יש לקבל מראש רשות ממנהל התביעה הציבורית (DPP) לפני הוצאת צו מעצר נגד זרים החשודים בביצוע פשעי מלחמה מחוץ לשטחה הריבוני של בריטניה. מנהל התביעה הציבורית הוא עוד המועסק על ידי הממשלה ותפקידו להעריך מי הם העבריינים, ויש להגיש תביעות רק במקרים שקיימים בהם סיכויי הרשעה ממשיים ושיש עניין ציבורי בניהול התביעה.
אבל אפילו לאחר חקיקת חוק זה, ביטל האלוף אלמוג ביקור מתוכנן באנגליה ביוני האחרון, מאחר שיועצים משפטיים מטעם ממשלת ישראל אמרו לו כי מנהל התביעה הציבורית עלול להחליט שיש לעצור אותו. ממשלת ישראל הייתה מעדיפה שההחלטה אם לעצור אדם תתקבל על ידי פוליטיקאי, אשר יביא בחשבון שיקולים דיפלומטיים, ולא על ידי פקיד של השירות הממשלתי.
בשל השינוי בחוק, קטן הסיכון שחיילים ישראלים המבקרים באנגליה ייעצרו בשל פשעי מלחמה לכאורה, אשר בוצעו, בעזה למשל. אפילו אם יהיו ראיות לביצוע פשע מלחמה, מנהל התביעה הציבורית חייב לתת את הסכמתו לפני שאפשר יהיה לעצור חייל ישראלי, והוא יסכים לכך רק אם יש ראיות טובות לפיהן החייל ביצע עבירה פלילית וכי לציבור יש עניין בהעמדה לדין. על אף שפירושו של הביטוי עניין ציבורי לא נבחן במקרה של טענות על ביצוע פשעי מלחמה, קיימת סבירות שגרימת מבוכה דיפלומטית לבעל ברית קרוב, כמו ישראל, לא תהיה במרבית המקרים בגדר עניין ציבורי, מנקודת הראות של הציבור באנגליה. לפיכך, לחייל ששירת בצהל, גם אם במקומות שנויים במחלוקת, כמו מחסומים בעזה ובגדה המערבית, אך לא עשה דבר חריג, אין סיבה לפחד לבקר באנגליה ובוויילס.
* כל הנכתב בכתבה זו אינו יכול לשמש כעצה מקצועית וחוקית. כל מקרה שונה לגופו ויהיה מוערך בהתאם.
** הכותב הינו שותף בכיר במשרד עורכי הדין האנגלי, אסרסון ושות’ (ALO), שפועל ממשרדים בלונדון, ירושלים ותל אביב.
