האהדה לישראל, כמוה כמסע אלונקות; טלטולים מכאיבים ורגעים נינוחים. חודש יולי 2008 ייזכר כירח דבש, מסע כלולות. נאומיו של ראש הממשלה, גורדון בראון, ומיד אחריו דברי הסנאטור בארק אובמה עוררו סיפוק וגאווה ענוגים בקרב אוהדי ישראל. גם השמאלניים בבריטניה מצאו לנכון לציין לשבח את ישראל בעבור עסקת השבויים אף, שרבים מאוהדי ישראל ראו בה עסקת כסילים.
נאומים וציוצים פוליטיים הם חלק אינטגרלי מהתיאטרון הפוליטי. אלה המבקשים ליהנות מרגע של כנות אוהדת ימצאו אותה במוזיאון ‘טייט בריטן’.בחלק מהציורים בתערוכת המזרח, שתמשך עד סוף אוגוסט, משתקפות חוויות אישיות של ציירים בריטיים שהגיעו לסוריה, פלסטינה, טורקיה ומצרים במאות ה-17 עד ה-20.
בחדר בו נשקפים דיוקנות של אנשי אצולה בלבוש מזרחי יש מקום להשראה. קחו למשל את דיוקנו המפורסם של טי.אי. לורנס (הוא לורנס איש ערב). רבים מקשרים את שמו לערבים, אולם במכתב שכתב לאמו ב-2.8.1809 הוא כותב (בתרגום חופשי ובהסברים בסוגריים הם שלי) ככל שיקדימו היהודים לעבוד את האדמה כאן (פלסטינה) ייטיב הדבר. הישובים שהקימו (ראש פינה, ראשון לציון, פתח תקוה ועוד) הם נקודות אור במדבר הזה.
אולמרט זרח מנחת ממחמאותיו של בראון, אבל כמה באמת מעריץ בראון את אולמרט? ב-1919, במכתב של טי. אי. לורנס לבישוף האנגליקני בירושלים, בכתבו על דר ויצמן ציין: אתה ואני איננו ראויים אף לצחצח את נעליו של איש זה…
מדיוקנים בריטיים אריסטוקרטים, עד לדיוקן יהודי, עולה רגל מפולין שצוייר ב-1843, מאנישים את המציאות הרומנטית המצטיירת מהמאה ה-19. ירושלים מקבלת אלם משלה ‘עיר הקודש’ הוא נקרא. ציורים של העיר עטופה מסתורין וכמעט בודדה במרכז המדבר ההררי המקיף אותה. ובתוך העיר נשים מתפללות ליד הכותל, גברים מנסים להיכנס להר הבית ושם נעצרים עי מקומיים, כפי שמשתקף בציורו של גוסטב בורנפייד. התערוכה כוללת ציורים של חסידי ציון, כמו ויליאם הולמאן האנט, שפגש את הרצל ותמך בהתלהבות ברעיון הקמת מדינה ליהודים. בספרון שפורסם ב-1913, הוא כותב שמי שהיה ראש הממשלה הבריטי בתקופת מלהע הראשונה, טען שבית יהודי נחוץ לשם יציבות פוליטית באיזור.
רבים מהציירים הבריטים מהמאה ה-19 אשר ביקרו בפלסטינה גילו עניין רב בתרבות היהודית וברעיון שיבת ציון. אהדתם הייתה כנה ומבוססת על ידע היסטורי. הצבעים ויחס האמנים לנושא הקרוב לליבם, גם אחרי למעלה ממאה שנה , עדיין נושם כנות ואמינות שטורים רבים בעיתונות ובמדיה האלקטרונית לא יצליחו להתחרות בם. לכן אם אנו חשים בטלטולים העזים של ביקורות קשות, נוכל להתענג, אף לרגע, מאהדה לתרבותנו שלא סבלה מהפופולריזציה של חשיבה פוליטית אופנתית ומקובלת.