לכאורה זה אמור להיות תהליך פשוט וטבעי – הילדים סיימו בית ספר יסודי והגיע הזמן לעבור לתיכון. בפועל, המצב שונה. התהליך מתחיל כשנה וחצי לפחות לפני מועד ההרשמה ומגיע לשיאו לקראת מועד הגשת הטפסים, בסוף חודש אוקטובר, ובבחינות לבתי הספר הפרטיים שמתקיימות במהלך דצמבר-ינואר, כשלפעמים הכול מלווה בתסכול אדיר.
אל מערכת השיקולים נכנסים מרכיבים, כגון: רמת הלימוד, הרכב התלמידים, אופי בית הספר, הקירבה לבית וכמובן מימון. דבר ראשון יש להחליט האם לשלוח את הילדים לבתי ספר עירוניים (State Schools) או לבתי ספר פרטיים. בבתי הספר העירוניים הלימודים הם בחינם אך בהתאם לכך גם ההרכב הסוציו-אקונומי של התלמידים, המתאפיין לעיתים באוכלוסיות בעייתיות או קשות יום, עובדה אשר כנראה גם משפיעה על רמת הלימודים בבית הספר. בתי ספר כאלה מתאימים לתלמידים טובים בעלי מוטיבציה עצמית גבוהה.
הקבלה לבתי הספר העירוניים נקבעת על ידי ועדת חינוך מיוחדת, המשותפת לעיריות המקומיות, ובטופס ההרשמה ניתן לרשום עד שישה בתי ספר, תוך ציון סדר העדיפויות. ככלל, יש לבחור רק מתוך בתי הספר הקרובים לאיזור המגורים אולם יש גם בתי ספר עירוניים מעולים (Grammar Schools), המאפשרים כניסתם של תלמידים הגרים באיזורים מרוחקים יותר, אבל לא יותר מדי. בתי ספר כאלה נחשבים לאיכותיים מבחינה אקדמית, כיון שהם מקבלים לשורותיהם תלמידים שהם מעל לממוצע. התלמידים מתבקשים לעבור כמה שלבי מיון כאשר הראשון שבהם הוא מבחן פסיכומטרי, וכלה בראיון אישי. רוב בתי הספר הפרטיים מוכנים לתת מלגות עד 100 אחוז לתלמידים מצטיינים בתחומים שונים, כגון מצויינות אקדמית או יכולת יוצאת דופן במוזיקה ובריקוד.
בתי הספר היהודיים הם ברובם בתי ספר עירוניים. הפופולארי בקרב הקהילה הישראלית הוא ה-JFS ,Jewish Free School הוותיק. ב-2007 נפתח בית הספר יבנה קולג’ בבורמווד ובשנת הלימודים הנוכחית התווסף בית ספר חדש JcoSS, Jewish Community Secondary School בניו-ברנט. תנאי הקבלה לבתי הספר הללו השתנו מאוד בשנה האחרונה, בעקבות החלטת בית המשפט בעניין JFS המדבר על אפליית מועמדים על רקע דתי. בעקבות כך יש להגיש כיום, יחד עם טפסי הרישום הרגילים, גם את טופס ה – CPR – Certificate of Religious Practice, ובו יש לאסוף שלוש נקודות זכות הניתנות על ביקורים בבית כנסת, לימודי עברית ו/או יהדות ופעילות קהילתית כדוגמת התנדבות בארגון צדקה או השתייכות לתנועת נוער.
תנאי הקבלה לכל בתי הספר הפרטיים היא רמה אקדמית גבוהה והילדים נדרשים לבחינות כניסה (The 11+ Exams). בין בתי הספר הפרטיים ניתן למצוא את בית הספר היהודי הפרטי עמנואל קולג’ (Emmanuel College). אם תלמידים לא מגיעים מבתי ספר יסודיים פרטיים (Preparatory Schools), בהם מכינים אותם לבחינות הכניסה כמטרה מוצהרת של תוכנית הלימודים – הם נאלצים לקחת שיעורים פרטיים כדי לעבור את הבחינות כשנה וחצי לפני ההרשמה, בעלות ממוצעת של כ-50 פאונד לשעה.
מירי ברק, אם לשלושה; דור (15 וחצי), ואופיר (11 וחצי), הלומדים ב-JFS, ואורן (7) שלומד בבית ספר יסודי, החליטה שחשוב לה שילדיה ילמדו בבית ספר יהודי. חוויית הרישום לבתי הספר זכורה לה כתקופה לחוצה ומלאה באי וודאויות. למרות שהיה לי ברור שאני רוצה שדור יילך ל-JFS, לא היה בטוח שנתקבל לשם והייתי חייבת להכין אותו לבחינות בבתי הספר הפרטיים באמצעות שיעורי עזר אומרת מירי.
לימור דודי, גם היא אם לשלושה ילדים, עידן (18.5), למד ב- City of London Boys והיום לומד תקשורת בינל בסין. אור (15.5), למד ב-UCS ועכשיו לומד ב-City of London Boys, וספיר (10), לומדת ב-King Alfred School מגיל 4. ללימור היה חשוב, דווקא בגלל העובדה שהם חיים מחוץ לארץ, שלא להגביל את החשיפה החברתית של ילדיה ליהודים בלבד. לדעתה, בתי ספר פרטיים מהווים מוסדות אקדמאים המעודדים למצויינות ופיתוח עצמי. אני ובעלי הרגשנו שכזרים שגדלו במערכת חינוך אחרת לגמרי, לא נוכל לספק לילדינו את התמיכה הלימודית הנדרשת, ולכן בחרנו מלכתחילה במערך בתי הספר הפרטיים. כיום אני מאמינה שהבחירה שלנו הוכיחה את עצמה לא רק מבחינה אקדמאית, אלא גם חברתית, ואני מרגישה שאני נותנת לילדי את הטוב ביותר לעתיד על בחינות הקבלה אומרת לימור כי הילדים בלונדון נמצאים, מגיל צעיר מאוד, במסע של בחינות, מגיל חמש, דרך הקבלה לבית ספר תיכון ומשם לאוניברסיטאות יוקרה.
נציין בכמה מילים כי קיים גם הליך בחירה לבתי ספר ולקולג’ים (Sixth form), כלומר תהליך שצריך לעשות שוב עם קבלת ציוני ה-GCSE. מאחר וחוק חינוך חובה באנגליה הוא עד גיל 16, בסוף שנה 11 (כיתה י’ בישראל) ניגשים התלמידים לבחינות בגרות בכ-10 מקצועות. עפ רמת הציונים, הם יכולים להגיש בקשה לאוניברסיטה אולם רק ציוני הבגרות הסופיים, ה-A Level, יקבעו את מקומם הסופי, ולכן חשוב להתקבל לקולג’ מתאים שיכין אותם לבגרות זו.