מדורת השבס

שמעון שבס (60), יליד גבעתיים, הוא בוגר אוניברסיטת ניו הייבן בעסקים ובניהול ציבורי, והמייסד והיור של RSLB – חברת ייעוץ בינלאומית. בנוסף, הוא שותף בעסקים פרטיים בתחומי ההשקעות, הנדלן והמלונאות. את הקריירה הפוליטית שלו התחיל שבס כרכז המשק של קיבוץ אפיק, לאחר מכן היה יור ועד יישובי הגולן, כיהן כסגן ראש המועצה האזורית גולן וגם כיור החברה לפיתוח הגולן. בשנות ה-80′, שימש כיועץ ועוזר לשר הביטחון דאז, יצחק רבין, ועם היבחרו של רבין לראשות הממשלה, שימש כמנכל משרדו עד להתנקשות הטראגית בנובמבר 1995. בעשר השנים האחרונות מתגורר שבס בלונדון בשכונה היוקרתית, סנט ג’ונס ווד, יחד עם אשתו, דנה, ושלושת ילדיהם.

היכן פגשת את דנה?

נפגשנו במשרד הביטחון, היא עבדה שם כשהייתה סטודנטית. פער הגילאים לא הרתיע… למרות שזה בלט בתקשורת (הוא צוחק). היינו היחידים שהתמונה שלנו התפרסמה לא בדף הרכילות אלא בעמוד חדשות. מטורף… תפסו אותנו באיזה אירוע בתל אביב, ובום, תמונה כזאת עם כיתוב: ‘החברה חדשה של מנכל המדינה’.

מאמרים קשורים

ההכרזה והקריזה

מרץ 20, 2013

בקשה לעצור את אהוד ברק הנואם הערב בברייטון

ספטמבר 29, 2009

כרטיסים למופע של אודליה יקיר

נובמבר 27, 2014

כשהתותחים רועמים

יולי 17, 2014

מה גרם לכם לעבור לגור בלונדון?

שימשתי כמה שנים כיועץ לחברות וגופים פוליטיים שונים בישראל. מאחר והשוק בארץ היה קטנטן, יצאתי, ובאיזשהו שלב 90 אחוז מהפעילות הייתה בחול. בתחילת שנות האלפיים, התחלתי לעבוד עם ממשלות באירופה, שימשתי כיועץ פוליטי ואסטרטגי ל-17 ראשי מדינות; לראשי ממשלות, לנשיאים, לשרים חשובים, שרי כלכלה, שרי אוצר, בעיקר במזרח אירופה ובכל הדמוקרטיות החדשות… אפשר לומר שהייתי יועץ לענייני דמוקרטיה. רוב העבודה שלי הייתה באירופה. מכיוון שאנחנו דוברי אנגלית ורצינו שהילדים יספגו חינוך ואווירה בחרנו לעבור לכאן.

לונדון היא גם מרכז למפגשים פוליטיים וכלכליים, וגם העיסוק של דנה בתחום האמנות יצר הזדמנות אסטרטגית… בשלב הראשון עברנו לאוסטריה לעשרה חודשים… חזרנו בקיץ לארץ ללידת הבת השלישית ולמלחמת לבנון השנייה, ב-2006, ואחרי זה השתקענו בלונדון.

אתם רואים את עצמכם גרים כאן עוד הרבה זמן?

אני לא יודע, אנחנו מרגישים את עצמנו ישראלים. הבית שלנו מאוד ישראלי, אנחנו מדברים עברית בבית והישראליות והיהדות חשובים לנו מאוד. הרצון שלי זה שהילדים, שלומדים בבית הספר האמריקאי בלונדון, יחוו את ישראל. אנחנו מדברים בבית על האפשרויות השונות.

אתה יועץ לעניינים פנימיים או יחסי חוץ?

היו בזה גם יחסי חוץ, בעיקר בקשרים עם אמריקה. אבל נקודת המוצא שלי, לפני שעבדתי עם RSLB, הייתה לטפל בדמוקרטיה הפנימית: ייעוץ לענייני בחירות, בניית מוסדות, הקמת מערכות בחירות, בחירת מועמדים גם לראשות הממשלה והנשיאות, כמעט בכל מדינה חוץ מאשר רוסיה. עבדתי גם עם מדינות במערב אירופה וקצת גם בארהב עם הילרי קלינטון בבחירות שלה לסנאט, ובאנגליה הייתי קשור לחברה שנתנה ייעוץ ללייבור בזמנו כשטוני בלייר היה ראש ממשלה.

אתה קשור עכשיו לפוליטיקה המקומית?

אני מוזמן מדי פעם לתת חוות דעת, בעיקר למפלגת הלייבור.

אתה עדיין עוסק בתחום?

כיום הרבה פחות. זה המון נסיעות ושהייה ארוכה במקומות שונים, וכבר התבגרתי ולא מתאימות לי הריצות האלה, זו עבודה שוחקת. במקביל, הקמתי קרן בינלאומית להשקעות בנדלן, ובאופן אישי אני מושקע בנדלן של בתי מלון, בגרמניה, בהולנד, בספרד ובקפריסין, עם שותפים אמריקאים, אירופאים, וישראלים וגם בבתי משרדים ובקניון בבולגריה. אלה החיים שלי ב-12 השנים האחרונות, מלבד עיסוקים התנדבותיים.

מסייע לעמותות ישראליות

פעילותו הציבורית של שבס כוללת סיוע לעמותות ישראליות, ביניהן העמותה להקמת מרכז רבין, שבהנהלתה הוא יושב, הפועלת להנציח את זכרו ופועלו של רבין, ולקדם דיון דמוקרטי וסובלנות בחברה הישראלית. הוא סייע לעמותת עלה (עזרה לילד הנכה) ופעל להקמת עלה נגב – כפר שיקומי למבוגרים בעלי לקויות שכליות בסמוך לאופקים. בנוסף, הוא פעיל בעמותת גלאופ, לטיפול בילדים אוטיסטים ובילדים ממשפחות מצוקה בעזרת רכיבה על סוסים.

למה יש בך רצון לפעול דווקא בכיוונים אלה?

אני אוהב ילדים. כשהייתי מנכל, ראיתי שהמדינה, בכל שנות קיומה אז, לא דאגה לילדים פגועי מוח, ורק הטילה על עמותות, כמו אילן ואקים, לטפל בנושא. הייתי בצוות מצומצם במשרד ראש הממשלה, עם אורנה נמיר – אז שרת העבודה והרווחה – והקמנו עשרות מקומות ליהודים, ערבים, בדואים ודרוזים. זו הייתה החלטה מוסדית. בתחום האישי, החלטתי כבר אז לחלק מההכנסות שלי לטובת ילדים וילדים מסכנים במיוחד. אני גם עוזר לאיזושהי עמותה של ניצולי שואה, נושא שקרוב לליבי.

הורייך ניצולי שואה?

אמי, שנפטרה בפברואר האחרון, הייתה ניצולת שואה מפולין. היא עלתה בסירה מאיטליה בשנת-45’ כשהיא שוקלת רק 32 ק”ג. לימים יצא לי לפגוש את הקפטן של אותה אונייה כשהייתי עם רבין בסיור באיטליה… אבא עשה עלייה לפני המלחמה, הוא היה חבר ההגנה ובבית הייתה אווירה מאוד ציונית.

הרבה חברים שלי נהרגו

בימים אלה אנחנו מציינים 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, היית אז חייל ולוחם. מה זה עושה לך?

הייתי חייל בצנחנים, בנחל מוצנח, לקראת סוף שירותי הצבאי, ומסונף ליחידת מילואים, וכבר ישבתי בקיבוץ אפיק שהקמנו ברמת הגולן כשפרצה המלחמה. ארבע שעות לפני שפרצה, הייתי אחראי על פינוי הנשים ושני תינוקות שנולדו אז בקיבוץ. משם ראיתי את השעות הראשונות של המלחמה, כשחיל האוויר חטף מכות גדולות. אותו חיל אוויר שרק עשרה ימים קודם הפיל שישה מיגים והייתה שמחה גדולה סביבו. פתאום נפל מטוס אחר מטוס בשמיים מעל האיזור שלנו, ושמענו את הפגזות הסורים, כשרמת הגולן הייתה ריקה מחיילים שלנו.

ערב קודם אירחתי אצלי בבית לארוחה מפסקת ארבעה חברים מהנחל המוצנח. שלושה מהם נהרגו יום אחרי והרביעי מאוחר יותר מהתקף לב. אותי הטיסו לרפידים ומשם לחווה הסינית, שם הצטרפתי לסיירת חטיבת 80 וסיימתי את המלחמה ליד איסמעיליה. הרבה חברים שלי נהרגו. היינו קיבוץ צעיר, כולנו בני 20-21 ונהרגו לנו שני חברים ועוד שניים נפלו בשבי המצרים. בשלב הראשון עוד לא הבנו. לקח לנו שבועות וחודשים לעכל את גודל האסון וגודל החרבון המדיני-פוליטי-ביטחוני-צבאי.

איך זה השפיע על העשייה הפוליטית שלך?

בגלל יום כיפור הלכתי לפוליטיקה. זה הציק לי ומציק לי כל החיים – החידלון המדיני והצבאי בזמן המלחמה. אני חי את המלחמה ההיא כבר 40 שנה. כל שנה, מראש השנה ועד אחרי סוכות, אני ממש לא חוגג. יש לי אפילו תחושת אבל מתמשכת של הרבה מאוד שנים. איבדתי במלחמה 21 חברים….

לאור ניסיונך, אתה מאמין שיש סיכוי לקדם יחסים בין ישראל לפלסטינים?

אני חושב שלישראל אין ברירה אחרת. זאת שאלה מאוד קשה. יש לנו, מבחינה היסטורית, זכות להתיישב בכל ארץ ישראל, אבל מבחינה מעשית זו שטות גדולה. אנחנו צריכים מיוזמתנו לוותר ולהתחלק עם העם הפלסטיני על ארץ ישראל. אנחנו לא יכולים להיות מדינת אפרטהייד, לא מדינת כיבוש ולא להיות מדינה דו-לאומית. והמעשה שרבין עשה לפני 20 שנה הוא מעשה הכרחי. עם כל הביקורת המוטחת, שוכחים שמבחינת מדינת ישראל, זה באמת ויתור על שטחי ארץ. אבל מבחינת הפלסטינים, שמנו אותם במצב שבו הם אחראים על כל העניינים האזרחיים בגדה המערבית. צריך לזכור שלפני 18 שנה, האחראים על החינוך, הביוב, התשתיות וכדומה היו קציני צהל, וכל צהל עסק בכיבוש, והחיילים עסקו במימושו. הפלסטינים ויתרו על חופש ביטחוני לאומי כשהם הלכו ל’אוסלו’, ואנחנו יצאנו מאחריות יום-יומית על חייהם.

אוסלו הגיע מאוחר מדי…

אוסלו הגיע 10-15 שנים מאוחר מדי. אבל רבין היה היחידי שיכול היה להביא את זה, כי היה בו אמון. לדעתי, אם נשאיר את המצב הקיים, אנחנו הולכים לקראת אסון לאומי ואולי סופה של הציונות.

הממשלה, גם בראשותו של רבין, עודדה התנחלויות.

עידוד התנחלויות היה שטות מדינית ממלכתית וזה מחזיר אותנו לאסון של מלחמת יום הכיפורים. גם אז גולדה חשבה שאין עם מי לדבר ואין מה לעשות ואין פלסטינים ואין ערבים והערבים חלשים וניצחנו במלחמת ששת הימים… והיינו גיבורים גדולים וחזקים, ושש שנים אחרי קיבלנו מכה. נהרגו לנו 2,650 חיילים ועוד הרבה מאוד אלפים הפכו לנכים קשים.

לא קוראים לך בממשלה הנוכחית שלנו לייעוץ?

אני מופיע מדי פעם בתקשורת ומדבר, נפגש עם פוליטיקאים ולהם אומר את דעותיי. גם לביבי אמרתי, בכמה הזדמנויות, שאני לא חושב שאפשר להגיע לתוצאה מקסימלית ואופטימיזציה של ההתנהלות בינינו לבינם, כי יש בעיות קשות ועמוקות שלא כולן ניתנות לפיתרון. אבל אני יודע שאם נפתור 60-70 אחוז מהן, זה כבר משהו. כי גם שם יש חיים, והיום ג’נין הפכה מעיר של טרור לעיר עם השוק הכי יפה שאליו נוהרים ערביי ישראל, רמאללה היא עיר עם מסעדות ובשכם יש היום קניונים, תיאטראות ובתי קולנוע. גם להם קרה משהו, למרות שיש שם חמאס, ג’יהאד, תאי טרור ומוסלמים קיצוניים שמסתתרים בהם. גם אצלנו בכנסת יושבים אנשים שלא רוצים שלום ולא מוכנים לשבת על ספסל הדיונים. שם אולי יש יותר מופרעים, אז מה?.

נוכל להגיע להסכמים גם עם החמאס?

אין לי ספק שאם נגיע להסכמים עם הרשות, בהמשך ל’אוסלו’, נצליח גם להגיע להסדרים עם החמאס בעזה. כל האיזור שלנו הוא בעייתי, הוא רותח, אבל קורים שם דברים. תראי את סוריה, תראי את מצרים, ירדן, לבנון… אנחנו לא יכולים בפינה שלנו להבעיר עוד מדורה כשפוטנציאלית יש לנו אפשרות לשבת ולדבר, לפחות עם חלק מהם. אין פיתרון מוחלט, אבל יש דברים בדרך לפיתרון שאפשר לפתור. יש נושאים שניתן לקדם. גם רבין לא חשב שזה יהיה זבנג וגמרנו!.

נושא איתו סודות מישיבות ממשלה

איך השפיע עליך רצח רבין באופן אישי?

זה יום כיפור השני שלי. אפילו היותר קשה והיותר אישי.

לא חשבת שזה עלול לקרות?

לא. שיהודי ירצח את ראש הממשלה? חשבתי על הרבה מאוד דברים, אבל לא על זה.

אבל הכתובת הייתה על הקיר. לא הרגשת שלא הגנו עליו מספיק?

זאת עובדה שלא הגנו עליו מספיק, כי עכשיו הוא בהר הרצל. אני נושא איתי הרבה סודות מישיבות ממשלה שאני מנוע מלדבר עליהם. היו אנשים שהזהירו, בהם שרים לשעבר שעדיין חיים איתנו, כמו פואד בן אליעזר, ומשה שחל, שהיה השר לביטחון פנים, שאמרו לו במפורש, ש’אם זה ימשיך, ירצחו אותך’. גם כרמי גילון, שהיה ראש השב”כ, שם דגל אדום מולם.

אז איפה המחדל ומי אחראי לו?

אחד האחראים זה רבין עצמו. אבל מי שאחראי באופן שוטף זה כל אותם גורמים, כמו המשטרה ומערכת המשפט שלא טיפלה ב-300 מסיתים נוראיים שעברו כל גבול, כולל רבנים ביהודה ובשומרון וכל אותם ארגונים שעדיין קיימים בארץ, שעשו דברים נוראיים. אני בעצמי סבלתי מהם במשך שבועות ארוכים. גורמי מודיעין, בצבא ובשירות הביטחון, שלא עלו על אותם אנשים שהתכוונו לפגוע בראש הממשלה. לא רק הרוצח, היו שם עוד אנשים. הביזיון הזה הוא גם על כתפיי, אחד כמוני שהיה שם בסביבה ולא עשה שום דבר בשביל למנוע את זה.

אומרים שחלק מהמחדל היה חוסר הקשבה וניסיון לגשר.

אי אפשר למצוא גישור עם אנשים שמדברים בשפה שהם מדברים בה, שהיא לא השפה שלך. וזה לא זכות הדיבור. הסתה פרועה לרצח זה מעבר לזה.

צריך היה לכלוא אותם?

אולי כן. את יודעת כמה אנשים עסקו בדיבור איתם? הרי לכל אחד יש שם וכתובת… גם יצחק רבין דיבר עם חלק מהם.

לאחד מהם קוראים בנימין נתניהו…

נתניהו, יחד עם פוליטיקאים אחרים ויחד עם עוד אנשים, ישבו במרפסת בכיכר ציון או שהלכו בתהלוכה עם ארון קבורה ודגלים אחרים שהניפו, וגרמו להסתה.

אתה חושב שגם הוא היה צריך ללכת לכלא?

הפעולות שהוא וחבריו עשו באותם ימים היו בעיניי מאוד גבוליות מבחינה ציבורית, ואולי גם פלילית.

הוא הביע צער?

ביבי אמר לי שזה היה האסון הכי גדול בחיים הבוגרים שלו שרצחו את ראש ממשלת ישראל, אולי הוא היה כותב בספרים שהוציא אז דברים קצת אחרת. גם אריק שרון הביע בפניי צער עמוק על דברים שאמר ומקומות שהשתתף. גם יצחק שמיר אמר ששגה כשהכריז שרבין הוא לא ראש ממשלה לגיטימי.

אתה מאמין שביבי השתנה וימשיך להסכם כמו אוסלו?

הוא עבר כברת דרך מאז ימי ההסתה, עשה תפנית במשך השנים, והבין דברים שלא הבין אז, כי מה שרואים מכיסא ראש הממשלה לא רואים מההתנחלות בתפוח. הוא נפגש ודיבר עם הפלסטינים, לחץ את הידיים של ערפאת ושל אבו מאזן ואמר במפורש שיש מקום לשתי מדינות לשני עמים, בנאום בבר-אילן.

הגיגים בפייסבוק

על מה הספר שאתה כותב?

הוא ייצא בעוד שנה. עוד אין לו שם. זה קובץ של סיפורים, לא ספר אוטוביוגרפי, סיפורים אמיתיים ומעניינים שקרו בתחומים בהם עסקתי; התיישבותי, ביטחוני ומדיני, וגם בתחום הבינאישי. חלקם שמחים, חלקם עצובים, חלקם פוליטיים וחלקם סתם מהיום-יום. זה מכסה תקופה של בערך 25 שנה, מאז שהתחלתי לעבוד עם רבין ועד לפני חמש שנים. סיפורים מהחיים שיכולים ללמד משהו. אני כותב בעברית ובמקביל תצא גם מהדורה באנגלית. עסקתי בחיי בהקמת עשרות יישובים בארץ, בסלילת מאות קילומטרים של כבישים, בתכניות תשתית לאומיות, בנושאים ביטחוניים ומדיניים, הייתי אחראי על גבול הצפון אחרי הנסיגה מלבנון והרבה דברים מעשיים. עכשיו הזמן לכתוב הגיגים. הבעיה שלנו שאנחנו לא קשובים לאירופאים ולא קשובים למנהיגות העולם. אני לא מתכוון לעשות מזה קריירה ספרותית, מה שנותר לנו זה לכתוב הגיגים, גם בפייסבוק….

כמה חברים יש לך בפייסבוק?

לא יודע. אבל יש לזה ‘פולואו-אפ’. מצטטים אותי מדי פעם גם בעיתוני ‘הארץ’ ו’ידיעות’, אפילו דיברו איתי בראיון בגלי צהל על דברים בהם התייחסתי לנושאים אקטואליים, כמו התנגדותי לברית בנט-לפיד. בכלל, אנשים שולחים לי תמונות מכל מיני אירועים שהשתתפתי. זה יפה, בגלל זה אני אוהב את פייסבוק.

ב-3/11 שבס ייאמר מילות פתיחה בהקרנת הסרט, שומרי הסף (פרטים נוספים בלוח האירועים), לציון יום השנה הלועזי ה-18 לרצח רבין. זה סרט חשוב. זה מסמך היסטורי על המחדלים המדיניים והביטחוניים של עם ישראל ב-40 השנים האחרונות, הוא מסכם.