מאז תחילת האינתיפאדה התרשמתיי במיוחד מאלה שהגיעו בראש משלחות כדי להמחיש את מחוייבותם לישראל. למרות היותנו ירחון שמטרתו לדווח על סיפורים שמאחורי החדשות, זיכיתי בסקופ כשדיווחתי על ביקורו החטוף של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, שאמור היה להתקיים באחד בנובמבר 2001. על הביקור נודע לי ממקור מוסמך בבריטניה. מאחר ומדובר היה בביקור ממלכתי, התקשרתי לנעם כץ, סגן דובר משרד החוץ, כדי לאמת את הביקור. הנל טען שלא ידוע לו דבר, והראייה שהוא נמצא בדרך לתא לאירוע פרטי. הצעתי לו דיל, אם הוא מתקשר ללונדון ומקבל תשובה חיובית הוא חוזר אלי ואני מקבלת קטע. ובאמת הוא התקשר לאמת את הביקור של בלייר שהגיע לדיונים על יישומה של תוכנית מיטצ’ל.
כדי להגיע לאנשים ולסיפורים חשובה מערכת קשרים עניפה עם אנשי עסקים מובילים בשתי המדינות, וקשרים טובים עם ‘לשכת המסחר ישראל בריטניה’ ועם שגרירי בריטניה בישראל וניספחים כלכליים ומסחריים. למרות זאת לא היססתי לכתוב נגד האמברגו הסמוי של ממשלת בריטניה על מכירת חלקים למטוסים צבאיים בישראל, על המחטף של בינו צדיק את בנק ‘אינווסטק’ מתחת לאפה של גליה מאור, מנכל ‘בנק לאומי’, בעוד היא מנהלת מגעים בלונדון. כמו כן, כתבתי על פסל שתרמה דיים שירלי פוטר מבעלי ‘טסקו’ (שעזבה לישראל אחרי שהייתה מעורבת במכירת בתים של עיריית ווסטמינסר למקורבים למפלגת השמרנים תמורת תמיכה) לבית החולים בילינסון, וציינתי אחר כבוד שהגברת מקורבת מאד למרגרט תאצ’ר. גם המלכה אליזבת השנייה תרמה לקידום העסקים הישראליים בבריטניה, אחרי שהכריזה כי צפוי גידול במעצרי בית – ובכך הזניקה את שערי מניות דמאטק הישראלית שהונפקו בבורסה בלונדון ב170-אחוז (חברת דמאטק מייצרת ומשווקת אביזרים אלקטרוניים למעקב אחרי אסירים בחופשה).
מינויים של שגרירים מיועדים ללונדון היוו בשנים האחרונות סיבה לחדשות. במהלך פגישתי בניו יורק עם שגריר ישראל באום דאז, יהודה לנקרי, הוא גילה לי ששטאובר שנתלווה לאהוד ברק (אז ראש ממשלה) בביקורו בניו יורק, ביקש ממנו טיפים על תפקיד השגריר. נשיא בנק לאומי בארהב, דר זלמן סגל, הוסיף שהסיפור המעניין הוא דווקא של רעייתו ניצה, ששימשה בתפקיד בכיר במחלקת ההשקעות של ‘בנק לאומי’, ושלקראת מינוי בעלה בלונדון נתפר עבורה תפקיד מיוחד בבנק. בשעת לילה מאוחרת התקשרתי אליה הבייתה לקבל את האישור לסיפור.
המינוי של השגריר המיועד, רוני מילוא, נגמר בפלופ למרות שבראיון שמסר בלעדית ל’ידיעות עלונדון’ הוא סיפר כי הוא נרגש לכהן כשגריר בלונדון, אותה הוא רואה כמרכז כלכלי חשוב. גם רעייתו, אלישבע, עשתה הכנות. אלא ששבועיים לפני כניסתו לתפקיד – אחרי שאנשי עסקים בארץ ובלונדון ערכו לו מסיבות פרידה וקבלות פנים בעשרות אלפי דולרים – הבריז מילוא בטענה שרעייתו מסרבת. בהיותנו ידידים התלבטתי אם לכתוב את הסיבה האמיתית, שהייתה למעשה הצעה מפתה לשמש כיור חברת ‘אזורים’ במשכורת חודשית של 90 אלף שקל בתוספת הטבות שהציע לו נוחי דנקנר, בעל השליטה ב’אזורים’. בקדחת השמועות על השגריר במקומו של מילוא עלה גם שמו של עוד צבי חפץ. חפץ שימש אז כסגן יור ב’מעריב’, וכיוון שכך, פניתי לידידי יעקב נמרודי, יור מעריב. הבחור נחמד, מוכשר, מקורב לראש הממשלה אריק שרון ולבנו עמרי, ומשמש כנציגו של איש העסקים הרוסי ולדימיר גושינסקי. סיפר לי נמרודי. באותו ערב פגשתי גם בחכ דליה איציק שהוסיפה שחפץ מקסים, משקיען, ועשוי להפתיע כשגריר טוב מאד. בדיעבד מסתבר שהם צדקו.
