שלום חבריי הלונדונים, מהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. נכון שלפעמים דמוקרטיה זה לא כיף, אבל זה מה שיש. נתניהו ניצח בענק, השמאל הושפל שוב, ומישהו – שהוא לא הימין ולא נתניהו – חייב לעשות חשבון נפש דחוף. מכיוון שאף אחד לא מתנדב, אני אתחיל.
גוש השמאל הישראלי, ששנים הייתי גאה להיות חלק ממנו (ואני עדיין חלק ממנו), הפך להיות מתנשא, יהיר, מנותק לחלוטין ממה שמתרחש כאן באמת, אשכנזי ונפוח מחשיבות עצמית. בקיצור, כזה שלא מנצח בבחירות.
בבוקר שאחרי, במדינת תל אביב (באמת יש מדינה כזו, נשבע לכם), הגוש הזה היה בדיכאון של החיים שלו. אנשי הגוש הסתובבו ברחובות העיר, הביאו את הילדים לפעוטון היקר והלכו לשבת שבעה בבית הקפה השכונתי היקר לא פחות. הדיבורים ביטאו תחושה דומה לזו שהייתה אחרי רצח רבין, לא פחות. כי הפעם, כך אומרים אנשי הגוש האחד לשני, הפעם רצחו להם את התקווה שהסתובבה פה איזה חודש?חודש וחצי.
הטעות של השמאל הזחוח
מדברים כמובן על ירידה מהארץ, על קץ כל הקיצים, על המלחמה הקרובה בקיץ, שקרוב אפילו יותר. מדברים על חיסול הדמוקרטיה, על סגירת ערוץ 10, על חיסול בית המשפט העליון תוך חיסול הפליטים השחורים שמסתובבים בינינו, ועל כל שאר הדברים שיביאו שמחה ללב היהודי הדואב של מירי רגב ואנשי הימין החוגגים את ניצחונם.
מילה לא תשמע מהם, מאיתנו, על שלל הטעויות שנעשו בדרך. רק על האובדן, הייאוש, תחושת הסיום קורס. ובוז’י וציפי, מנהיגי הפלג הזה שכמעט (שוב כמעט, כמובן), היו ראש הממשלה ומחליפתו – הלכו דווקא לים ביום הזה. למחרת המפלה, הם ישבו בבית קפה (בטח בית קפה) וחלקו מחשבות. צלם צילם אותם, כמובן. התמונה התפרסמה בכל העיתונים. כמובן שזה בסדר לנוח כמה דקות אחרי מרתון מטורף כזה ואחרי מפלה כזו, אבל זו שוב הטעות האידיוטית, הקטנה והמיותרת של השמאל הזחוח: לא, לא הולכים ביום שאחרי לבית קפה על הים. יושבים עמוק בבית, או במשרד, עם קפה שחור, ולא עם הפוך על החוף, ושוברים את הראש מה הלאה. אפילו למען הנראות, כי זה לא נראה טוב שהמנהיגים של הגוש המפסיד הולכים לים. זה מעצבן את העין, זה מוציא את החשק למעט חמלה למפסידים.
אין לו את הדבר הזה שמביא אנשים לקלפי
ואיך אפשר לנצח? שאל עמיר פרץ (איש שבע הפסדים) עם גרבוז וסובול וכל השמנא והסלתא של השמאל. למי שפספס – גרבוז, אמן שווה, הודיע בגדול שהימין הוא פרימיטיבי, מנשק קמעות וקברי צדיקים. סובול, מחזאי ענק, הוסיף שגם לנשק מזוזה זה מטומטם. האמירות האלה בטח עלו בחצי מנדט. לא שזה היה עוזר, אבל למה להכניס אצבע לעין, למה?
לא עזרו גם כל מספידי ביבי למיניהם, וידיעות אחרונות שהפך להיות פחות נסבל מישראל היום, ואחד בוז’י, שהוא איש עבודה מעולה, פוליטיקאי מצטיין ואיש שלום אמיתי (כך אני מאמין), אבל אין לו את הדבר הזה שמביא אנשים לקלפי. חבל, כי יכול היה להיות טוב. אבל יש עוד אופציה – שיהיה טוב גם עכשיו. כי יכול להיות שהימין צודק, ושהם אלה שיביאו את השלום כמו בגין, את הביטחון כמו שרון ואת הכסף כמו כחלון. הוא עוד לא הביא, אבל הבטיח שיביא, ואני מאמין לו. אולי הדרך שלהם היא הדרך הנכונה, רק אף פעם לא נתנו להם לנסות לבד. בלי עלי תאנה – בלי לפיד, בלי ברק, בלי ציפי. חייבים לתת להם לנסות לבד, בלי מבוגר שמאלני לידם. אולי יצליח להם. ואם לא? אז תשמעו את הבום עד לביג בן, כי הוא יהיה חזק, הבום.
