היצירות שנעות בין ציור, פיסול, רישום ועד לקרמיקה וטקסטיל, נאספו בידי ה’קסטלר טראסט’, ששמה לה למטרה לקדם פעילות אמנותית בקרב אסירים. בכל שנה מארגנת הקרן תחרות, כאשר עבודות הזוכים מוצגות לאחר מכן בתערוכה. השנה בפעם הראשונה, מוצגת התערוכה במוסד גדול לאמנות עכשווית, עובדה שמחזקת את התחושה שהעניין באמנות אאוטסיידרים לא רק שהולך וגובר (ראה התערוכה Inner Worlds Outside בגלריית וייטצ’אפל לפני שנה), אלא גם הופך לחלק מהמיינסטרים האמנותי.
אמן אאוטסיידרי מוגדר בדכ כאדם שחי בשולי החברה, מנותק, מבודד ומנוכר ממנה, מאושפז או כלוא במוסד סגור (בית חולים לחולי נפש או בית סוהר). בהקשר הזה הוא לא מודע לקונטקסט ההיסטורי, החברתי, ולמכניזם התרבותי שבו הוא פועל, והוא מנותק מההיסטוריה של תולדות האמנות או החוקיות הנוכחית של עולם האמנות.
האאוטסיידר הוא כזה שלימד עצמו אמנות לא משום שרצה לעשות אמנות ולהיות אמן ולשאת חן בעיניבעלי גלריות, מנהלי מוזיאונים, אוצרים, מבקרים ואספנים – אלא משום שהיה זקוק להתכתב עם עצמו, אם בגלל בדידות חזקה וניתוק, או משום שרצה לשעשע את עצמו במין תיאטרון סודי משלו. היה לו דחף חזק, משהו שגרם לו להפיק עבודות עם כוח בלתי רגיל. ממה הכוח הזה נובע? זה בגדר מסתורין. הוא המציא לעצמו סגנון שלגבינו הוא אלטרנטיבי, אבל לגביו הוא טבעי, ישיר וגולמי – משהו שלא עבר שום תהליך של התפתחות, טיהור ותמצות.
‘אינסייד ארט’ מעלה את השאלה איזו מערכת ביקורתית אמנותית יכולה להתפתח, אם בכלל, אל מול אמנותו של זה שאין לו כל מודעות לדימוי שלו כאמן, שנעדר שיפוט ומוטיבציה לביקורת עצמית. אולם יותר מכל, היא מהווה הזדמנות נדירה להתבונן בעבודותיהם של אנשים שפנו לאמנות על מנת להחזיר לעצמם את ערכם העצמי, או על מנת לתת פורקן לזעמם. היצירות בתערוכה – המלאות התמרדות, אהבה, פנטזיות וחזיונות – הן עדות לאופן שבו האמנות מצליחה להתעלות מעבר לסביבה פיזית מגבילה, שעמום ומונוטוניות.
במיטבן, הן מצליחות להיתפס לא רק כהתבוננות בקוריוזים של ריפוי בעיסוק אלא אף להוביל את הצופה אל שורשי הדחף של עשיית אמנות.
עד 9/9. א’-שבת 12:00-19:30, ה’ עד 21:00. £3-£1.50.
Tel: 020-7930 3647
ICA, The Mall, SW1
Tube: Embankment
מאמרים קשורים
