הקלות הבלתי נסבלת של השחיתות הפלסטינית
הייתם מאמינים? ה’בי-בי-סי’, כן ה’בי-בי-סי’, החליט סוף סוף להכיר בעובדה שיאסר ערפאת עומד בראש כנופיה המורכבת מטרוריסטים ומגנבים כאחד. הנה הוא מגלה לנו כי בכל חודש מעביר אבו עומאר סכום של 50,000 דולר לידיהם של אנשי ארגון חללי אל אקצה שהיו אחראים לכמה ממעשי הטבח המחרידים ביותר ברחובות ישראל. הנתון הזה הגיע לידי הרשת מפי הסוס – עבדול חאמאייל, שר הספורט (ספורט?) לשעבר בממשלתו של אבו מאזן. הסיבה לתרומה החודשית הנדיבה הזאת, עליה מצהיר השר ללא חשש, מפליאה כמעט כמו העובדה שהביב החליט לחטט בכיסיו של ערפאת. לדברי האיש, כסף זה נועד למנוע מהחללים לבצע מעשי התאבדות נגד הישראלים.
כיצד ניתן לדעת שהכסף לא משמש גם לפעולות טרור? משיב המיניסטר: הסכום שמגיע לכל אחד הוא מאד קטן, משהו כמו 150 לישט, האם ניתן לרכוש נשק בסכום כזה? ובכן, מי כמוהו וכחבריו לקבינט יודעים כמה זול להתקין חגורת נפץ על מותניו של מתאבד. אבל הרעיון, תודו, מאד מקורי – לרכוש שקט בכסף. על פי ההיגיון הזה ניתן להוציא סכומים דומים גם על כל המחבלים הפוטנציאלים של הארגונים האחרים. אלא שהשיטה לא עובדת. עובדה היא שהטרור נמשך, ואפילו ביום שקט נרשמות במערכת המודיעין הישראלית כ-30 התראות על התאבדויות קרובות. ניסיון ההתאבדות האחרון, על ידי קטין בן 16, סוכל על ידי חיילי צהל.
אבל הגילוי של ה’בי-בי-סי’ מתגמד לעומת הסקופ האמיתי שרשת ה’סי-בי-אס’ רשמה לזכותה באותו יום ממש. הערוץ האמריקאי מוכיח כי מידי חודש (!) מעביר ערפאת סכום של 100,000 דולר (!) לחשבון הבנק של אשתו, הנופשת זה שנים רבות בפריז. הכסף הוא אירופאי כמובן, והוא יוצא מצלחתם של הפלסטינים הרעבים. על פי תקדים חללי אל אקצה הוא כנראה נועד להשתיק את ארגון הטרור הקרוי סוהא ערפאת, שלא אחת טענה כי היא שונאת ישראלים, וכי אם היה לה בן, היא הייתה הופכת אותו לשאהיד.
מאמרים קשורים
ארס ברחובות לונדון
על זרועות התמנון הכספי המחבר את הטרור הפלסטיני עם חשבון בנקים שוויצרים, כותבת החוקרת רחל ארנפלד, בספר חדש הנקרא מימון הטרור. היא גם הייתה הראשונה שהתריעה החודש על כך שתחת חוטמם של השלטונות הבריטים מוציא החמאס, וכמוהו ארגון האחים המוסלמים, מגאזיני שטנה היוצאים לאור במרכזה של לונדון. אחד מהם נקרא ריסאלאת אל איחוואן, והוא מטיף לאהבת המוות, לג’יהאד ולהרג אזרחים ישראלים. השני נקרא פלסטין אל מוסלימה, שם המדבר בעד עצמו. כתבת השער של גיליון ספטמבר מציגה את קורבנות האוטובוס מס’ 2 בירושלים ואת דיוקנו של הרוצח ההמוני שהביא למותם של 23 נוסעים. המגאזין מתאר אותו כגיבור דתי ולאומי ומצטט פסוקי קוראן המצדיקים את פשעו. הארגונים הללו הוצאו מחוץ לחוק באיים הבריטים, אך אלה אינם מתרגשים יתר על המידה מן הפעילות החתרנית המתנהלת בשטחם. הרי קופות הצדקה עדיין פעילות והמגביות במסגדים מזרימות כסף לכיסיהם של מתאבדי העתיד.
הבריטים, כרגיל, מפגינים אוזלת יד למרות העובדה שבעיתונים המוסלמים גם דמם הותר. אולם מדוע לא ייגשו אזרחים בודדים, יהודים או לא יהודים, אל תחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריהם ויגישו תלונה נגד אותם ג’יהאדיסטים? הרי אפילו את כתובתם ומספרי הטלפון שלהם הם מציינים, ללא כל חשש, בפרסומיהם נוטפי הרעל.
סנט מייקל
אין צורך לנחש מה חושב ראש ממשלת מלזיה היוצא על היבחרו של מייקל הווארד למנהיג המפלגה השמרנית. אולם אני מודאג מן הבחירה הזאת בשל סיבה אחרת לגמרי. הווארד אמנם גאה ביהדותו (שלא כמו רבים מן השרים לשעבר בממשלת מרגרט תאצ’ר), אולם ישראל עלולה להיות הקורבן של בחירתו. לא צריך דמיון פרוע להעריך, כי קיים חשש כלשהו, שמתוך רצון להיראות יותר צדיק מן האפיפיור – הוא יאמץ מדיניות פרו-ערבית, אם וכאשר ייבחר לראשות הממשלה ואולי אפילו קודם לכן. אין חשש שהוא יפגין את סינדרום קאופמן, אבל הוא עלול להיראות אובייקטיבי מידי. כלומר, הוא יתבטא נגד גדר ההפרדה, לא ימהר להגיע לירושלים, ישחרר הצהרות נגד ההתנחלויות ואפילו יתרחק מהקהילה.
בינתיים, עד שכל זה יקרה אם יקרה, יש לאחל לו הצלחה ולקוות כי יהדותו לא תפריע לו להגיע מתישהו למספר 10. כדאי גם באותה הזדמנות להפנות אצבע משולשת למהאטיה מוחמד, ולומר לו כי הפעם האחרונה שעמד יהודי בראש המפלגה השמרנית הייתה במאה ה-19…
אירופה בידנו!
בארוויזיון המדינות המסוכנות נבחרה ישראל למקום הראשון. היא הביסה בדרכה לגמר אפילו את להקת האייטולות של איראן, את התזמורת הפילהרמונית הגרעינית של צפון קוריאה ואפילו את חברי באלט הטרור שייצגו את סוריה. סוף סוף הוכיחה אירופה כי אין היא יבשת עוינת והיו אפילו מדינות שהעניקו לה למעלה מ-70% מן הקולות. למעשה רק איטליה חשפה את פרצופה האמיתי והואילה בטובה לתת לישראל פחות מחמישים נקודות. הבריטים, כמו הצרפתים והבלגים, המשיכו להפגין את תמיכתם ובעזרתם הוכתרה ישראל כמדינה המסוכנת ביותר. אני מצפה בקור רוח לאולימפיאדה.
חומר למחשבה
***לחבורה הקרויה יהודים למען צדק בפלסטין יש את החוצפה להפגין נגד ישראל בגולדרס גרין. מעניין מה היו אומרים אילו תנועת ה’חרות’ הייתה מפגינה מול מסגדו של אבו חאמזה בפינסברי פארק.
***חובבת הטרור הפלסטינית, חנן עאשראווי, קיבלה את פרס השלום של סידני. זו האישה שהביעה תמיכה בהתאבדויות נגד אזרחים ישראלים בטענה כי זהו נשקם של החלשים. ראש הממשלה ג’ון האווארד, ידיד ישראל, מצא לנכון לגנות את מעניקי הפרס, אבל בירושלים לא עשו כל מאמץ לסכל את האקט המביש הזה.
***אוניברסיטת אוקספורד הדיחה לחודשיים את הפרופסור הגזען שסירב לקבל צעיר ישראלי בגלל ששירת בצהל. אדוארד וילקי הסיק את המסקנות המתבקשות ופרש לחלוטין מהקמפוס. בראבו.
***בעל טור זה מודיע בזה ללא הסתייגות, כי יום ההתנקשות בחייו של יצחק רבין הוא יום שחור בלוח השנה הישראלי. ואף כי האופי הפוליטי המלווה יום זה מעורר מחלוקת בקרב הציבור היהודי ברחבי העולם – הרצח ייזכר לתמיד כאירוע מביש, שכמעט והביא לחורבן הבית השלישי.
