מעבר לתרגיל מסתתרת כוונה רצינית. פרוייקט מוזיאון בני-מאדים לאמנות ארצית מושפע בחלקו מהפרק הראשון בספר ‘קאנט על פי דושאן’ (1996) של ההיסטוריון הבלגי טיירי דה דוב, שבו אנתרופולוג דמיוני מכוכב אחר מנסה להסביר את חשיבותה של ‘המזרקה’ של דושאן ולסכם את הדבר שנקרא בפי בני אדם אמנות. התערוכה מקווה שדרך התבוננות כזו באופן שדומה לדרך בה פירשו לראשונה אנתרופולוגים מערביים תרבויות לא מערביות – יתאפשרו פרשנויות חדשות לאמנות מודרנית.
אוצרי התערוכה ניסו ליצור מוזיאון לתרבות בת זמננו כאילו אנחנו לא יודעים עליה דבר, והשתמשו במודל המיושן – שעדיין משמש מוזיאונים לממצאים אנתרופולוגיים – המחלק את התצוגה לקטגוריות אנתרופולוגיות שהאמנות המערבית עומדת במרכזן. התערוכה מחולקת לפיכך לארבעה איזורים עיקריים: שייכות וירידה, תקשורת, קסם ואמונה – בה מוצגת סדרת ההדפסים של וורהול בה נראה דיוקנו של מאו בתור איקונה דתית, וטקסיות – בה מוצג ארון הדגים המפוחלצים של דמיאן הירסט כשהוא מפורש כקמיע לציד מוצלח.
מאחר והערכתם האמנותית של החייזרים משוללת מנטל ידיעת ההיסטוריה של האמנות, התערוכה מעודדת את מבקריה הארציים להתבונן באמנות במבט רענן. גם הטקסטים ההומוריסטים שמתלווים לעבודות – שנכתבו מנקודת מבט של חייזר – מתייחסים לשמות היצירות באופן מילולי, כאל חפצים מלאכותיים וכופים על האובייקטים תפקידים פרקטיים או סמליים.
כוונת האוצרים היא כמובן לגרום לציבור הרחב – המאוים לעיתים בידי ההילה האליטיסטית של האמנות העכשווית – להרגיש חופשי יותר והניסיון לבחון עבודה באופן פשוט על פי התבוננות פשוטה באובייקט ובשם העבודה, היא תרגיל מעניין שמנסה ליפות את כוח הפרשנות של הציבור הרחב והשכל הישר. יחד עם זאת, קשה שלא לתהות מדוע אנשי המאדים בחרו להתמקד בפיסה מצומצמת כל כך של התרבות האנושית ובחרו להתמקד דווקא באמנות מערבית עכשווית. מהתערוכה עולה שהחייזרים מסתפקים במועט: הם עיוורים לציור, מיצב, אמנות אדמה וקונסטרוקטוביזם עתידני וחסרי רגישות לאמנות דתית, אמנות גוף, מוזיקה שבטית וכו’.
התערוכה מלאה בבדיחות ומהתלות אבל חסרת תוכן רציני לגבי המבחר והקונפליקטים שבתרבות האנושית.
מוזיאון המאדים מבקש להרחיק אותנו מנקודת המבט הרגילה שלנו ומכריח אותנו לראות את עולמנו מפרספקטיבה של חייזר. אבל מהתערוכה עולה שנקודת מבטם של אנשי המאדים צרה באופן מוזר. אמנות הינה מרכזית לתרבויות שונות, אולם לעתים קרובות נתפשת כשולית, בלתי ניתנת לקטלוג ולעיתים מיותרת. האופן שבו אנחנו מתייחסים אליה הוא מסובך. אולם הקשיים הללו והחמקמקות הם חלק מהעסק. אין פלא שאנשי המאדים מתקשים להבין אותה.
עד 18/5. ו’-ב’ 11:00-20:00. ג’-ד’ 11:00-18:00, 11:00-22:00. £8-£6.
Barbican Centre, Silk St, EC2
Tel: 020-7638 8891
Tube: Barbican