שלום חבריי הלונדונים. ראשית, שיהיה ברור – גם אני התקשרתי השבוע לראש העיר לונדון בוריס ג’ונסון כדי להתלונן בפניו על האנטישמיות הדוחה של נתיניו. היה תפוס, כי ביבי מדבר איתו כבר יומיים ברציפות. גם יאיר לפיד, אבל הוא לפחות קצת מצחיק. ממש מתחיל להיות לא נעים אצלכם, אה? מה יהיה? מרוב אנטישמיות, בסוף תחזרו לכאן ואז למי אני אכתוב?
אגב, פה נהדר. משהו?משהו. שברנו עוד שיא בתאונות דרכים. איזה שיא אתם שברתם השבוע? הצלחנו גם להעלות עוד קצת את מחירי הדיור, אז אם חשבתם לחזור ארצה, כדאי שתביאו איתכם דירה. כי כדי לקנות דירה בפתח תקווה, תצטרכו הרבה תקווה בלב. מצד שני, חם נורא. הטמפרטורות בפברואר זינקו ל?31 מעלות. אפילו בשבילנו, המזרח?תיכונים הלבנטינים, זה היה חם.
מזל שלפחות הטלוויזיה מאוד השתפרה. אני לא בטוח שהמשפט הידוע משירו האלמותי של חנוך לוין, שבלונדון יש טלוויזיה יותר טובה, עדיין תופס. אצלנו אנחנו רואים גם את מה שיש אצלכם, וגם את ארץ נהדרת ואת ליאור שליין בגב האומה. לפי שתי תכניות אלה, המלחמה הבאה עומדת לפרוץ בקיץ הקרוב. ואיפה אתם תהיו בקיץ? אם חשבתם על קפיצה קטנה למטולה, אולי כדאי שתחשבו שוב. נסראללה, למשל, הודיע שהוא עומד לפוצץ את מיכל האמוניה במפרץ חיפה. זוכרים את המיכל הזה, שעוד בתחילת שנות ה?2000 דיברנו על כמה שהוא מסוכן? אז זהו – מתברר שגם נסראללה הבין את זה והחליט להיות פרקטי. הוא כבר הודיע שזה הולך להתפוצץ, ואנחנו רק מחכים לקבל ממנו יום ושעה. מצד שני, מדובר באזור מפרץ חיפה – שבו אנשים חוטפים סרטן הרבה יותר משאר האוכלוסייה, ובעיקר (לכאורה) נולדים עם ראשים קטנים יותר בגלל הזיהום. כך שלא ממש משנה אם האמוניה תתפוצץ, בסך הכל יקדימו לנידונים למוות את מועד הלוויה. ומכיוון שממילא ראשם קטן, זה לא ממש ישנה להם.
בואו נארגן את השכול
אותי הדברים האלה מטרידים. פשוט קצת נמאס לי מהמלחמות האלה כל שנה וחצי?שנתיים. היה הרבה יותר טוב אם היה מועד קבוע למלחמות. הרי זה קורה בממוצע כל ארבע שנים מאז קום המדינה (בערך), אז למה לא לקבוע מועד מוסכם על כולם ולהתחיל להקיז דם באופן מסודר? מה כל הסיפור עם התחממות הגבולות, המתח, הכן?לא?כן?לא, ובסוף כן? דמיינו איזה כיף היה אם היינו יודעים מראש מתי מתחילה המלחמה הבאה! ככה יכולנו בדיוק אז לקפוץ לחול. יכולנו לנקות את המקלט בזמן. יכולנו להצביע למפלגה הכי מיליטנטית, שתעשה סופסוף סדר בעזה, עד המלחמה הבאה בעוד ארבע שנים. בקיצור, לארגן את כל ההרג הידוע מראש הזה. שלום ממילא איש לא מתכנן כאן, אז לפחות בואו נארגן את המוות והשכול. בואו ננסה גם לנחם מראש את המשפחות השכולות, שלא נטריד אותן ביחד, בזמן השבעה על הילד שנהרג באופן לא מפתיע. מי אמר שמלחמה צריכה להיות רעה חולה ומפתיעה? בואו נשאיר אותה רק רעה חולה, וניפטר מההפתעה ומההלם. אני מאוד מחבב את הרעיון הזה, ומתחיל להפיץ אותו בתפוצות. למען האמת, אתם התפוצה הראשונה שאני מפיץ להם את זה, אז תפיצו הלאה. ואולי ג’ונסון כבר סיים את השיחה עם ביבי, אז אוכל לדבר גם איתו על ארגון המלחמה הבאה.
חוץ מזה חברים, הכל סבבה כאן. כל המשפחה הגרעינית שלי חולה. עברנו שלושה רופאים עד שזיהו שלילד יש דלקת ריאות – זה קרה אצל הרופא השלישי, שלמד רפואה ביסודיות ולא בהתכתבות באוקראינה. נורא מלחיץ כשהילד שלך חולה. אחראיות, פחד, בלבול אין קץ. חוסר אונים מוחלט… ותמיד זה מפתיע. אולי גם את החולי אפשר לארגן, כמו את המלחמה. יאללה, מלחמה כל ארבע שנים, חולי קשה כל חמש, ופעם בשש שנים איזו שמחה קטנה. מי בעד?
או! הקו אצל ראש העיר שלכם התפנה, הוא בטח יבין אותי. בכל זאת, הרגע סיים שיחה של שבע שנים עם ביבי.
