אם נראה מישהו נוסע במכונית מפוארת תצטייר לנו תמונה של איש עשיר. אבל ייתכן וזהו רק דימוי של המציאות, כי האוטו מושכר, או מעוקל או נקנה בהנחה גדולה כי השלדה שלו הרוסה לגמרי.
כך גם לגבי סיפורים ואירועים בסדר גודל רחב יותר. לפני שנכנס לעניין ההסברה הישראלית, חשוב לציין כי מה שבימינו מעצב את אותם דימויים היא כמובן התקשורת – ארצית, בינל, בין אישית וכד’. מניסיון אישי שלי, הרבה פעמים כשאנו רואים דיווחים תקשורתיים ברשתות זרות, אנחנו תופסים את הראש ואומרים: מה?! איך הם לא ציינו ש… או – זה לא מדוייק. זה מטעה ושגוי. כשאני משוחח עם ישראלים שגרים בלידס וסביבותיה (ירוק ויפה פה, בואו לבקר!) התחושה היא שלפעמים אנחנו מחמיצים, קצת מפספסים ולפעמים העיתוי המאוחר מעט מטה את הכף לרעתנו.
אם יש דוברים רהוטים, מרכזי הסברה ומידע, אנשים שעוברים מסך, אז הכול, לכאורה, אמור ללכת חלק. המסרים אמורים להיות מועברים לעולם, ולייצר תמונה הקרובה עד כמה שניתן למציאות האובייקטיבית (ופחות לאותם דימויים של מציאות אותם יוצרת תקשורת שאיננה מאוזנת או לא מתעמקת בניסיון להביא מידע מהימן).
אך מה קורה כשהמראיין ברשת הזרה תוקף את הדובר הישראלי ושואל אותו: אתם גאים בזה שאתם הורגים ילדים ונשים?, או כשהדיווחים משתמשים בניסוחים כגון: ישראל טוענת שהעבירה סיוע הומניטרי לתושבי עזה. קשה להצטייר כאנושיים ומוסריים כאשר כך מוצגים הדברים וכך נשאלות השאלות שהן לא פחות מאמירות פוליטיות. אחת הישראליות שחיה בלידס, אמרה לי שלפעמים אנחנו מעבירים מסר שמבחינתנו הוא לגיטימי, עפ הקריטריונים / הקודים התרבותיים לפיהם אנו חיים, אך בצד השני (העם האנגלי במקרה זה) אותו מסר מקבל דימוי אגרסיבי ותוקפני.
חבר אחר ציין שכאשר רשת זרה מדברת על כך שישראל טוענת ש… – ניתן, כתגובה, להביא צילומים מהשטח שמוכיחים את הדברים, כי הרי תמונה אחת כזו תעביר את הביקורת הפוטנציאלית. במקרה הסיוע, ניתן היה להראות משאיות מישראל הנושאות טונות של סיוע אנושי כבר מההתחלה ולא אחרי שבוע.
מה שלעיתים בולט אצל הישראלים בבואם לחוות דעתם על ההסברה הישראלית הוא תחושה של בלבול. אנו נעים על המתח שבין רצון להיות חלק מהעולם המערבי, מה שאומר שעלינו לאפשר סיקור מלא ושקיפות לאמצעי התקשורת המקומיים והזרים, לבין הצורך לשמור על ביטחון המדינה, מה שמצריך עמימות בנושאים מסויימים. ההסברה הישראלית נעה על אותו מתח, מה שיוצר אצלנו, כישראלים, תחושה של תסכול בבחינת איך הם לא רואים שאנחנו בצד הנכון והמוסרי? במלחמה על הדימויים המוצגים בתקשורת ישראל משתדלת מאוד – ועליה להמשיך להשתדל – ליצור את הדימוי הנכון באמצעות כלים של הוכחה (מצולמת או מוקלטת).
*הכותב הוא שליח הסוכנות בלידס.
