תשובה: זה נושא רגיש, ואני מבין את הרצון הטוב ממנו נובעת שאלתך. היהדות היא דת פתוחה המכבדת כל ברייה ובן אנוש באשר הוא והנטייה הטבעית היא לתת להם את המקום הראוי לו. למרות זאת, בין חג החנוכה ועץ אשוח, יש שוני מהותי.
חג החנוכה מסמל את ניצחון האור של תורת ישראל. היוונים רצו לחיות עם עם-ישראל בשכנות טובה, אך לשם כך ביקשו לעקור מהם את אמנותם הטהורה. כשאנחנו מדליקים את החנוכייה אנחנו מצהירים שעם ישראל חי – והוא חי כאן בדיוק כפי שחיו אבותיו לפני 2,000 ו-3,000 שנה. החגים והסממנים היהודיים שכולנו מבקשים לשמר – זהו הניצחון של אור החנוכה.
אמר פעם הרבי מליובאוויטש: האם אתה או שכנך מכירים את סב-סבכם, או את סב-סבו של סבכם? התשובה תהיה שלילית. אנו הולכים לבית הכנסת לפחות פעם בשנה ומזכירים את זכויותיהם של אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב – למרות שהקשר עמם רחוק הרבה יותר מסבות אבותינו. אנחנו אפילו מדברים באותה השפה.
כל סממן או מנהג נועד לבטא משהו מסוים, ונר החנוכה מבטא את הניצחון של שרשרת הדורות. זהו אותו נר שהדליקו יהודים תחת רדיפות האינקוויזיציה ובמרתפי השואה – אותו נר אחד קטן ששרד דיכויים נוראיים והמשיך לבעור (אותן רדיפות שנעשו בשם אותה דת שלכבודה מדליקים שכנינו את עץ האשוח בלי שהם מתכוונים לכך).
הדלקת נר חנוכה היא אקט משמעותי. כשאנחנו מדליקים את הנר, אנחנו מדליקים את פך השמן שיש בנו, את נקודת האור שבלבנו. על פי הקבלה, השמן מסמל את בחינת הנשמה בנפש – זוהי הנקודה הטהורה ביותר – נקודת האמונה היהודית שאנו מבקשים להדליק.
זו טעות לחבר את הדלקת נר החנוכה למנהג של שכנינו הנוצרים. אם תרצה לכבד את חבריך, אני בטוח שתמצא דרכים אחרות לעשות זאת.
*הכותב הוא שליח חבד בווסט המפסטד. ניתן לפנות אליו בשאלות במייל ותשובות עליהן עשויות להתפרסם בגיליון הבא של עלונדון: rabbidk@gmail.com
