יורם דורי היקר,
אחרי שקראתי את מכתבך (10 בינואר 2009) הרגשתי ייאוש ויסורים מאופן שבו המלחמה הנוראה בעזה מנוצלת לחלוקת העולם בין פרו-ישראלים ופרו-פלסטינים במקום פרו-מלחמה ופרו-שלום. לדעתי, כעת ההבדל היחידי בין הדברים, כשחיים של פלסטינים וישראלים אובדים ועומדים בסכנת כליון בקונפליקט אלים זה, הוא האם אתה תומך במלחמה או בשלום. אני נותנת ידיים לגורמים הומניטריים אחרים התומכים בשלום.
על כל אושר טויטו בישראל יש לפחות 10 ילדים בעזה שאיבדו באופן טרגי אברים, או אפילו את חייהם בקונפליקט הזה. כל אחד ואחד מילדים אלה הוא טרגדיה עצומה, אם הוא ישראלי או פלסטיני, ואני חשה כאב עבור שני העמים. אני פועלת לשלום, כך שילדים בשני הצדדים של הגבול ישראל-עזה יהיו משוחררים מהתקפות טילים ורקטות. אני מקווה לשלום כדי שילדים אלה יוכלו להכיר האחד את השני, ללמוד האחד מהשני, להעריך האחד את השני, ואולי, יום אחד בעתיד, לאהוב אחד את השני.
ישנם מיליוני אנשים בבריטניה שתומכים בקמפיין לסיום המלחמה כולל יהודים ידידי ישראל שביום ראשון (11 ינואר 2009) פרסמו באובזרבר קריאה לישראל ליישם מיד הפסקת אש. מה שברור לכולנו הוא, שהמשך הקטל כבר גבה כמעט 900 חיים בעזה והוא אינו עומד להביא בטחון לישראל.
מנקודת המבט שלי, שלום ובטחון מושגים בדיאלוג, לא בכדורים ובפצצות, ולכן איני מתנצלת על היותי חברה מובילה של קול ההיגיון בהתנגדות למלחמה חסרת ההיגיון הזאת. נקטתי בעמד זאת כהומניטרית וכאם. איני יכולה לראות מהצד ילדים נהרגים. איני יכולה לראות מהצד משפחות מנופצות. אני רוצה שזה יסתיים ורק הפסקת אש קבועה יכולה להשיג זאת.
עתיד של שלום לישראלים ולפלסטינים הוא אפשרי, אבל הוא נעשה בלתי אפשרי עי מלחמה זאת. מלחמה אינה דרך לפתרון סכסוך, וכל מה שהיא עושה היא לזרוע את זרעי השנאה והכעס משני הצדדים של הגדר וגורמת לעוד ייסורים שיימצאו ביטוי בעוד סיבוב של עימות.
אני לא לבדי בדעותי ועמדתי נתמכת לכל רוחב הספקטרום של קהילות בבריטניה כולל ידידי הישראלים והיהודים. מר דורי, לידיעתך, גם לי יש ידידים ומשפחה בישראל ואני רוצה לראות אותם בטוחים ומוגנים, באותו אופן שאני רוצה לראות הגנה על זכויות אנוש לאזרחים של עזה.
סיומה של המלחמה בעזה הוא רק הצעד הראשון, אבל צעד הכרחי. אחר כך אנחנו חייבים, כולנו, לעשות למען שיחות שלום שישרתו את הצרכים של שני הצדדים. אני לא מתנגדת לישראל ואני לא תומכת בפלסטינים. אני תומכת בסיום המלחמה ובמומ שקט. זו עמדתי ואני מבטאת אותה חד משמעית ובלי להתנצל.
שלך בידידות
אנני לנוקס (לונדון)
