אחסוך לכם את הקריאה במאמרי הפרשנות המופיעים בימים אלה בעיתונות. הפתיח יחזור על עצמו עד לעייפה: ״לאחר שלוש וחצי שנים, שני ראשי ממשלה, שתי דחיות ושלוש תבוסות פרלמנטריות, יוצא הברקזיט לדרך…״. אולם מעבר לכך, איש אינו יודע מה יילד יום, שכן מדובר בפרישה הראשונה של מדינה כלשהי מהאיחוד האירופי והניחוש שלכם הוא טוב כמו זה של האחרים. רק בעוד שנה, בתום תקופת המעבר, יתבהרו השמיים האפורים מעל מגדל ה״ביג בן״, הנמצא עדיין בשיאו של תהליך השיפוץ. האם הגירושין יובילו לשפע כלכלי כשם שמבטיחים חסידיו, או שבריטניה תהפוך למדינה קיקיונית וחסרת חשיבות, העלולה גם לאבד שני חלקים גדולים מעצמה ובשרה.
פחות מארבעה אחוזים הפרידו בין החסידים לבין המתנגדים באותו משאל, ובכך ניתן האות לפרוץ מלחמת אזרחים שהגיעה לקיצה רק לאחר ניצחונם המשכנע של השמרנים בבחירות דצמבר. בכך גם נגוזה תקוותם של אנשי מחנה ההישארות לטרפד את תוצאות משאל העם שהיה ולהכריז על משאל עם נוסף. היום, גם הם נושמים לרווחה בעודם מזילים דמעה. לפחות, הם אומרים, חוסר הוודאות הסתיים, אבל מבחינתם הסיוט רק החל. האחרים, לעומתם, חשים כי הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. עבורם זהו ״יום עצמאות״ ושחר חדש, אולם הם רחוקים מלחגוג את האירוע מעל ראשי הגגות, שכן השנים האחרונות הביאו אותם לקו הסיום באפיסת כוחות.
במבט לאחור, ההתעקשות הטיפשית וההתנהגות היהירה של בריסל היא זאת שגרמה לקרע. היום מודים בכך רבים וטובים ברחבי היבשת שלא היו אז חלק מצומת מקבלי ההחלטות. אם היו מקבלים חלק מבקשותיו של דיוויד קמרון, כמו הפסקה זמנית של חופש התנועה, הרי שפני הדברים היו נראים אחרת והוא היה ממשיך להחזיק בתפקידו. המו״מ המתמשך בין לונדון ובין עמיתיהם בפריז ובברלין רק חיזק את תחושתם של הברקזיטרים כי הפרישה הייתה מוצדקת. משאל עם נוסף, לתחושתם, היה אפילו מגדיל את כוחם.
אבל הבעיות רק החלו. במו״מ עם 27 מדינות נוספות אין ספק שידה של בריטניה תהייה על התחתונה. אולם הרבה תלוי ביכולתה להגיע להסכמי סחר עם מדינות כמו ארצות הברית ואוסטרליה ב-11 החודשים שנותרו. גם האפשרות של עזיבה בטריקת דלת קיימת. גם כאן נמצא דונלד טראמפ בתמונה וגחמותיו עתידות להכריע את הכף. סיוטו של האיחוד האירופי יהיה הצלחה בריטית, מה שעלול לפלס את דרכן של מדינות אחרות אל עתיד עצמאי ובלתי תלוי בבריסל ולהביא לקריסתו של הפרויקט האירופאי כולו.
ויש גם את סקוטלנד, שהצביעה בהמוניה למען הישארות ודורשת משאל עם נוסף להגדרתה העצמית. בוריס ג׳ונסון מתנגד לכך, כמובן, אולם סקוטלנד יכולה להחליט על צעדיה ואולי ליזום מהלך, בגיבוי אירופי, שיתעלם מדאונינג סטריט. ויש גם את צפון אירלנד. בבחירות הכלליות האחרונות, הצביעו יותר אזרחים פרו-רפובליקאים מאשר אזרחים פרו-יוניוניסטים. המשמעות היא כי תלך ותגבר הקריאה להתאחד עם אירלנד ולכך יהיה דרוש כמובן משאל עם נפרד. בריטניה, בעידן ג׳ונסון, עלולה להתפרק מנכסיה הטריטוריאלים ולהפוך לאנגליה קטנטונת עם שוליים וולשים שישתעשעו בחלומות עצמאות משלהם.
עד כה השינויים הם סמליים. בהדרגה, יחזור הצבע הכחול לדרכונם ויחליף את הגוון האדמדם. דגלי האיחוד יוסרו מעל תורניהם של בנייני הממשלה. על פסגות בבריסל ודיוני פרלמנט משטרסבורג נקרא רק ב״לה מונד״. אבל האזרחים האירופים בבריטניה ימשיכו להתגורר ברחבי הממלכה והבריטים לא יצטרכו למכור את בתיהם בריביירה הצרפתית. גם ביטוח הבריאות ימשיך להיות תקף משני צידי התעלה.
ואולי כדאי רק לקוות שהסיסמה – שנחרטה על מטבע הברקזיט המיוחד, שהונפק עם תאריך היציאה – תגשים את עצמה: ״שלום, שפע וידידות עם כל העמים״.
אשרי המאמינים.
צילום: CC-BY-4.0: © European Union 2020 – Source: EP
