עשרות סטודנטים משולהבים שיסעו תשע פעמים את הנאום החגיגי שנשא הערב שמעון פרס באוניברסיטת אוקספורד בצעקות ובקללות. הם קראו בגנותו והעידו כי הם עושים זאת בשמם של הפלסטינים הרעבים והחלשים בשטחים. אחד מהם התקרב אל עבר הבמה עליו עמד הנשיא ונעצר על ידי אנשי ביטחון במרחק קצר ממנו. פרס שמר על קור רוחו והתעלם מהקריאות. רק פעם אחת הוא התייחס לאחת המפגינות באומרו כי לעתים יש לפתוח את העיניים והאוזניים ורק אחר-כך לפתוח את הפה. מחוץ לאולם התנהלה הפגנה גדולה בהן כונה פרס פושע ומחבל. המפגינים ניהלו גם מצעד פרו-פלסטיני.
הרצאתו של פרס על גלובליזציה ושלום נערכה באולם תיאטרון שלדוניין באוניברסיטת אוקספורד – הראשונה בסדרת חמש הרצאות בנושא. פרס היה במיטבו ואמר ששני הצדדים סבלו אלפי קורבנות. אם אתה רוצה לנצח אף פעם לא תעשה שלום. במקום להפגין תפקחו עיניים ואוזניים ותסגרו ותשמרו את הפה להזדמנויות מאוחרות יותר. אי שביעות רצון ומחאה יש בהם גם יתרונות. הם נותנים הזדמנות לשפר ולחשוב על דרכים למציאת השלום. הראיה: אנחנו חיים היום בשלום לצידם של המצרים והירדנים. לפלסטינים לא הייתה אף פעם מדינה. הם היו תמיד תחת שלטונם של המצרים והירדנים. חצי מחיינו אנחנו מותקפים. ישראל היא ארץ קטנה וכדאי ללמוד ממנה. היא בעלת הון אנושי רב. אין לנו מים אבל יש לנו עצים עליהם מוצב מחשב שקורא את רמת הצריכה וחוסך 70 אחוז ממי ההשקיה. מה לעשות שהערבים קיבלו את הOily Land ואנחנו את ה-Holy Land.
הקריאות שנשמעו בקהל אחת לרבע שעה, כאילו תוכננו מראש על גזילת אדמה ומצוקת פלסטינים וזכו לקריאות כפיים רק מצד הסובבים אל הקורא, גם כאילו תוכננו מראש. בתשובה לקריאה שנשמעה מצד מפגין על כך שישראל גזלה מהם את האדמה, השיב פרס: החזרנו אדמה. עזבנו את עזה, עזבנו את לבנון. הבעיה שלנו איננה עם הפלסטינים כי עם החמאס. ואני קורא לסטודנטים להתפקח, להיות אופטימיים ולא לאבד תקווה.
בתום דבריו נשאל הנשיא מה הוא הדבר המרגש ביותר שאתה עושה בחייך? כשאני חושב מה אעשה מחר השיב פרס. אני נפעם מהרצאתו ומתשובותיו של הנשיא פרס שלא קרא מהכתוב ומהישגיו המדהימים במשך 30 עשורים, בהם הצליח תמיד לשמור על איפוק ואופטימיות, סיים את האירוע נשיא האקדמיה הבריטית.
