אני לילדה: את יכולה לקחת את הכלב לטיול? אני חייב לסיים טור לעלונדון.
הילדה: לא, אני צריכה להתכונן ל-GCSE בסוציולוגיה ובכימיה.
אני: בסדר, אז תעשי הפסקה של 20 דקות.
הילדה: תעשה אתה.
אני: אבל אני חייב לסיים את זה דחוף, אני כבר מאחר את הדדליין.
הילדה: תסיים אחר כך.
אני: טוב, זה לא ויכוח. קחי את הכלב – עכשיו בבקשה ומיד.
הילדה: אבל למה?
אני (מאבד סבלנות): כי אני אומר ככה.
הילדה: תשובה פטריארכלית טיפוסית. אני רוצה, אני מחליט, אני נותן הוראה, אני קובע סדרי עדיפויות… האדון נותן פקודות וכל בני המשפחה המדוכאים חייבים לציית.
אני: אויש נו, זה ממש לא קשור לפמיניזם ולכל הדברים האחרים שאתם לומדים בסוציולוגיה.
הילדה: ברור שזה קשור. הכל קשור. גם הטורים האלה שאתה כותב הם פטריארכליים לגמרי, אגב.
אני: מה? מאיפה זה בא? הטורים שלי ניטרליים לחלוטין מבחינה מגדרית.
הילדה: ממש ניטרליים. שאני אזכיר לך שכל פעם שאתה מזכיר את אימא אתה כותב האישה מהחדר השני? כאילו היא איזו משרתת.
אני: מה פתאום משרתת? זו מטאפורה.
הילדה: מטאפורה למה?
אני: אוקיי, לא מטאפורה. אבל זו בטח לא פחיתות כבוד. להפך, אני רומז בכך שבזמן שאני מפטפט כאן ומלהג, היא עובדת בחדר השני.
הילדה: עובדת במה? בתפירה? בכל מקרה, בכך שאתה אומר האישה מהחדר השני, אתה מקטין אותה. אתה חושב שהיה נעים לך להיות האיש מהחדר השני?
אני: לא היה איכפת לי בכלל. היי, תעזבי את הלפטופ! לאן את הולכת עם המחשב שלי?!
האיש מהחדר השני: תחזירי לי את הלפטופ בבקשה.
הנערה הפמיניסטית המעורבת חברתית (לשעבר הילדה): עכשיו תרגיש קצת איך זה להיות האיש מהחדר השני. קוראים יקרים, הגיע הזמן לגלות לכם כמה עובדות על הטור הזה של אבא שלי. קודם כל, כפי שהבנתם כבר, אימא שלי אף פעם לא באמת נמצאת בחדר השני. היא באותו חדר, או בעבודה – מקום שבו אבא שלי לא מבלה בו כל כך הרבה זמן. דבר שני, חצי מהעובדות שהוא מספר עלינו לא נכונות. למשל, כל השאלות הנאיביות שאני כביכול שואלת בטורים שלו, כמו אבא, למה יש מלחמות בעולם? וכל הבולשיט הזה, כאילו שאני ילדה בת חמש.
האיש מהחדר השני: מישהו צריך לשאול את השאלות, כדי שאני אוכל לענות את התשובות.
הנערה הפמיניסטית המעורבת חברתית: אבל למה שאתה תהיה זה שעונה? פעם אחת אתה תשאל את השאלות, ואני אענה.
האיש מהחדר השני: בסדר, מה את רוצה שאני אשאל?
הנערה הפמיניסטית המעורבת חברתית: תשאל מה דעתי על מערכת החינוך האנגלית.
האיש מהחדר השני: מה דעתך על מערכת החינוך האנגלית?
הנערה הפמיניסטית המעורבת חברתית: דעתי היא, שהיא מתחת לכל ביקורת. לא מלמדים שום דבר מהדברים החשובים לחיים, וכן מלמדים כל מיני שטויות, כמו טריגונומטריה. עכשיו אני רוצה לפנות באופן אישי לשרת החינוך…
האיש מהחדר השני: השרה לא קוראת עלונדון ולא מבינה עברית.
הנערה הפמיניסטית המעורבת חברתית: אז יתרגמו לה. ובכן, גבירתי השרה, או שמא אקרא לך פשוט ניקי – אני מבינה שאת מאוד עסוקה, אבל מתי בפעם האחרונה בדקת את תכני הלימוד ל?GCSE ועד כמה הם רלוונטיים? קחי למשל את העניין הזה של סוגי סלעים משיעורי כימיה. אני רוצה לשאול אותך בכנות: מתי בפעם האחרונה – כשהיית בדרך לעבודה, לפגוש חברים, או אפילו בטיול בטבע – ראית איזה סלע ואמרת לעצמך אני יודעת שזה סלע משקע. איזה כיף לי שאני יודעת בדיוק איך הוא נוצר, באופן שונה לגמרי מסלע יסוד? מתי בפעם האחרונה שמחת שאת יודעת איך מסננים נפט לשמנים השונים? סינון נפט? באמת? מה עם סינון מורים משעממים או מורים עם קול מונוטני? זה התפקיד שלכם. שלא תביני לא נכון, יש גם מורים טובים מאוד. אבל מישהו בדק פעם את המורה לאיטלקית, מר סניורס, או את הגברת פיליפה…?
האיש מהחדר השני: את לא יכולה להזכיר שמות של מורים אמיתיים בעיתון.
הנערה הפמיניסטית המעורבת חברתית: אמרת שהם לא קוראים את עלונדון ולא מבינים עברית.
האיש מהחדר השני: יתרגמו להם.
הנערה הפמיניסטית המעורבת חברתית: זה יהיה לטובה. אולי הם יחשבו על רעיונות להפגת השעמום. היי, תעזוב את הלפטופ, תעזוב!
אני: עד כאן ההשתלטות העוינת.
הילדה מהחדר השני: אני עוד אחזור. הקוראים שלך ראויים ליותר.
אני: בסדר, עכשיו תצאי עם הכלב. זו פעם אחרונה שאני מבקש.
הילדה מהחדר השני: בסדר, בסדר, אני אצא איתו. אבל שהקוראים שלך יידעו שזה רק כאן בטור. בחיים האמיתיים אני ממשיכה להתעקש ואתה בסוף תוותר ותיקח אותו. מהיום יש שוויון ביחסי הכוח במשפחה.
אני: ביי.
הילדה מהחדר השני: אני עוד אחזור.
* הכותב הוא בעל הבלוג: זה לא בדיוק ככה: יומנו של מהגר ישראלי שאין לו טענות לאף אחד.
כרטיסים להופעות ואטרקציות
