אשת היח”צ של המסעדה הלבנונית “לזיז” (=טעים בערבית) ממש רצתה שאגיע ואטעם ממנות הבית. אז בלית ברירה מתוקף תפקידי נאלצתי להיענות להצעה (טוב, מישהו יכול לוותר על ארוחת צהריים חינם של חומוס וסלטים?…). אבל גם הסכמתי איתה שזה תפריט ים-תיכוני שבאמת יכול לעניין ישראלים בלונדון.
אז ביום ראשון שמשי אחד (אתמול…) הגעתי ומלצרית חביבה ומחויכת הושיבה אותי. הרושם הראשוני: אווירה נעימה ונינוחה במקום אינטימי. יש כמה מקומות ישיבה בפנים, הרבה שולחנות פזורים בחוץ ושני חדרים אינטימיים למטה. מדי פעם הגיעו אנשים לאכול או לקחת טייק אוויי, אבל זה היה די שקט לארוחת צהריים, כשמסעדה לבנונית סמוכה הייתה די מלאה. המלצרית סיפרה לי שבערבים המקום הרבה יותר שוקק, כשהסועדים מתיישבים בחוץ ומעשנים “שישה” (נרגילה…).
החומוס לימוני, נימוח וטחינתי
במבט על התפריט – רק עמוד אחד, איזה כיף – שמחתי לגלות הרבה סלטים ים-תיכוניים מוכרים. חשבתי גם שזו לא תהיה הביקורת הכי הוגנת כלפיהם, כי בתור צמחוני אני לא יכול לחוות דעה על הבשרים והדגים. אבל מצד שני, עם מבחר גדול של מנות צמחוניות, שהן ה”סטייפל” של המטבח הלבנוני – זה אמור להספיק.
המבחן הראשון חייב להיות החומוס. הוא היה לימוני, נימוח וטחינתי, ואכן עמד בציפיות. אבל, להבדיל, אי אפשר לומר שזה “אבו חסן”. המזטים הבאים גם זרמו: חצילים עם טחינה במידה מספקת של שום, גבינת חלומי עסיסית, פלאפל סביר פלוס, מאפי בצק לא רעים ורוטב צ’ילי חריף. בנוסף, קערות המוסקה והטבולה היו טעימות, אבל הן לא כללו רכיבים שרשומים בתפריט (גרגירי חומוס במוסקה ובורגול בטבולה…). יש גם מנת אורז בטעם סבוני, שהייתי דווקא ממליץ להתרחק ממנה.
מלבי – ענן לבן של מתיקות מרעננת
תפריט המשקאות הוא חביב. הופקד עליו פול רוס (חבר של הבעלים) שהיה הסומלייה הראשי במסעדת המישלן בפריז “האטלייה של ז’ואל רובישון” (שלמרבה הצער נפטר היום). הסתפקתי ב”סופטייל” הנקרא “לילות ערביים” – תפוזים, אננס, לימון, גרנדין ולימונדה – שהיה בהחלט ערב לחיך. וניסיתי מיץ טרי של לימון ומנטה (לימונענע…), שהשתדרג נהדר עם הפתעה של מי ורדים – רכיב שלא רשום בתפריט. נראה שהתפריט כאן הוא די נזיל.
הם משתמשים במי ורדים ללא צבע (בארץ אנחנו מכירים מי ורדים שמוסיפים להם צבע מאכל ורוד). לכן, המנה המנצחת של המקום – מלבי – היא פשוט ענן לבן של מתיקות מרעננת. בשלב הקינוחים אי אפשר היה לוותר גם על הבקלאוות העסיסיות, שממש לא אכזבו. הן מגיעות עם ערכת קפה מושקעת ויש מגוון של אפשרויות קפאיניות, כולל קפה טורקי בטעמי זעפרן, הל ונוטלה. אזל להם הזעפרן (וואלה?), אז הלכתי על נוטלה. לא הייתי חושב על שילוב כזה במסעדה לבנונית, והאמת – מתוק וחזק, וסיום הולם לארוחה.
ממש במרכז התיירותי, אבל הרחוב שקט יחסית
כדאי לציין שהמקום נפתח ב-2014. הבעלים, אמיליו מאליק, הפעיל במקום בית קפה מאז 2006. הוא מתגאה בזה שאת המוצרים הוא מייבא ישירות מלבנון: טחינה, תבלינים, שמן זית, לבנה, יינות ובירות. בעצמו הוא יבואן לשעבר של פירות אקזוטיים. שאר המרכיבים נקנים מבתי עסק לבנוניים מקומיים.
בנוסף, המיקום של המסעדה סוף; מול הכניסה הצדדית של סלפרידג’ס, קרוב לאוקספורד סטריט. זה ממש במרכז התיירותי, אבל הרחוב שקט יחסית. המיקום הוא גם הסיבה למחירים הגבוהים. בין 18 ל-22 פאונד לשלושה טאפאסים זו לא בדיוק מציאה. ואם רציתם לנסות “שישה” בלונדון, ולא באדג’וור רואד, הם מרשים לעצמם לגבות מינימום של 50 פאונד לאדם בגלל האקסקלוסיביות.
תחושה של דאונטאון ביירות באזור מייפר
מסעדת “לזיז” מעוניינת להביא תחושה של דאונטאון ביירות לאזור מייפר. היא לא המסעדה הלבנונית היחידה באזור ויש זולות ממנה. פה צריך גם לכתוב שבתור ישראלים בלונדון ובכלל, עד שיהיה הסכם שלום עם לבנון זה כנראה אחד מהמקומות היחידים שנוכל לטעום בהם מהמטבח האותנטי של ארץ הארזים. מה שמזכיר לנו ליהנות ולנצל את העושר הקולינרי והתרבותי שאנחנו חיים בו.
בשורה התחתונה, אם אתם מגיעים לשם, הייתי ממליץ על ארוחה קלה של חומוס וסלטים, וקינוחים עם קפה. רוב הטאפאסים היו פשוטים וטעימים, ויצאתי שבע ושבע רצון. לא נפלתי וגם לא הרגשתי איזושהי התרוממות רוח – למרות שהמזגן בפנים פעל וצינן, שזה ממש לא מובן מאליו בקיץ בלונדון!
פרטי המסעדה הלבנונית “לזיז” בלונדון
מתי: מדי יום, 11:00 – 00:00 (המטבח נסגר ב-23:00). עד 01:00 בין סוף יוני לאמצע ספטמבר, בימים ה’-ש’.
איפה: מסעדת “לזיז טאפאס”, לונדון.
כתובת: Lazeez Tapas, 29 Duke Street, Mayfair, London, W1U 1LF
הזמינו שולחן כאן.
