אני עבדתי בחנות. קניתי את החנות לפני כ-25 שנה. העבודה תמיד הייתה קשה, והלקוחות הפכו מעטים ונדירים. היא טפלה בבית ובילדים. חמישה. חמישה ילדים, יברך השם. אבל איכשהו, הם תמיד היו לצידה. הייתי כמו אורח בביתי שלי. הם לא נתנו לי הרבה כבוד. אבל זו היא, שהרעילה את מוחותיהם. הם ילדים טובים אחרי הכול, יברך השם. אבל אלוהים החליט להעניש אותי. הוא נתן לי את עמליה. התדיינתי עם הנושא עם ה’חכמים’. משך שלשים שנה תרמתי לבית הכנסת. התפללתי, ודבר לא עזר. שתי נשים השארתי מאחורי, במרוקו, שתדעו לכם. אולי זו הסיבה שאלוהים החליט להעניש אותי. לא, מעולם לא דברנו. נהגתי לחזור מהחנות ולאכול את ארוחת הערב שלי. היא לא דברה איתי, ולו מילה. אלא אם רצתה לצעוק על משהו. ואז פיה היה נפתח כמו ים סוף, והיא הייתה מתחילה, ועוד ועוד ועוד. איזה כלומניק אני, איך היינו צריכים להישאר במרוקו, איך היינו צריכים לנסוע לארץ ישראל, אפילו שלבוא לאנגליה היה הרעיון שלה. איך הרסתי את חייה ואיזו טיפשה היא הייתה מלכתחילה, שהקשיבה לאביה ונישאה לי. ואז היינו הולכים לישון בחדרי שינה נפרדים.
איני יודע מה קרה באותו ערב נורא.זה לא הייתי אני. זה היה השטן. שטן נגד שטן. חזרתי מהעבודה. מזה כמה שבועות חשתי ברע. כאב נורא בבטן. הרופאים אמרו שזה כלום. אמרתי לה שכדאי שנמכור את החנות, שאני עייף אחרי 50 שנות עבודה קשה. ואז נפתח ים סוף. המשטרה מספרת שמה שקרה אחר כך, זה שעמדתי, תפסתי סכין מטבח, ודקרתי אותה 25 פעמים בבטן, בחזה, בגרון ובלב. עשרים וחמש פעמים. לא פחות. אבל אני נשבע לך. אתה עורך דין. שאלוהים יעזור לי אם אני משקר לך. זה לא הייתי אני. היא שלחה אותם להרוג אותי, והם הרגו אותה במקומי. היא תכננה את הכול. היא רצתה אותי מת. אבל מצחיק איך אני מרגיש כל כך חי.
(כל מה שנאמר בכתבה זו אינו יכול לשמש כעצה מקצועית חוקית. כל מקרה שונה לגופו, ויהיה מוערך בהתאם. תוכן הדברים מבוסס על סיפורים אמיתיים. השמות והפרטים שובשו כדי למנוע זיהוי).
הכותב הוא עוד בחברת בינז-כהן, ומומחה במשפט אזרחי ופלילי.
בינז-כהן מטפלים בישראלים בבריטניה.
ניתן להתקשר ליאיר כהן: yair@bainscohen.com
