לפני כחמש שנים, מעצב השיער שי גרינברג הגשים חלום כשפתח מספרת יוקרה במקום מרכזי בלונדון. זמן מה אחרי הפתיחה, הוא הסכים לתת לעלונדון ראיון בלעדי (שאפשר לקרוא באתר) ומאז נראה ש״גילי גרין״ עשתה קפיצת דרך מאוד גדולה בתעשיית השיער בעיר. למספרה הייתה יומרה להיות המובילה בענף, ועושה רושם שהיא אכן הצליחה להגיע ליעד. “ההכרה באה מהעיתונות המקומית”, הוא מסביר. “בכתבות מפרגנות ובחירת המספרה כטובה ביותר על ידי מגזינים, כמו ה׳הארפר בזאר׳, ׳טאטלר׳ וכל התעשייה המקומית של עיתונות האופנה מזהה אותנו ככזו”.
מאז המפגש הקודם שלנו המספרה גדלה. היום במספרת הדגל בג’ורג’ סטריט שבשכונת מרליבון נוספה קומה למעלה והצוות מונה לא פחות מ־74 ספרים, גוזרים, קוסמטיקאיות, אסיסטנטים, אנשי קבלה וצוות ניהול וחשבונאות. בקומה למטה, נפתח בר־אוכל ומגישים בו ארוחות קלות, יין ואלכוהול. האם העובדה שאתה ישראלי גוררת תגובות? אני מקשה. “מעולם לא. טוב לי פה, כי יש כאן אנשים מכל העולם ומכל העדות, וכולם מסתדרים אחד עם השני”.
לאחרונה שי רכש את החלק של שותפו לעסק, פרד גילי. “ראינו שאנחנו הולכים לכיוונים שונים, שאני רוצה לקחת את העסק למקומות אחרים, ולו היה נוח לעבוד מאחורי הכיסא ולא לקחת סיכונים״, הוא מסביר. ״כמות הצוות הלחיצה אותו ועשינו את זה בצורה חברית. קניתי את החלק שלו והוא נשאר להיות חלק מהצוות. לא שיניתי את השם כי לא חשבתי שלמספרה צריך לקרוא ׳שי גרינברג׳. ׳גילי גרין׳ זה שם עם אזכור של השמות שלנו, שהתגלגל יפה בלשון וכל אחד יכול לעבוד תחתיו”.
נגזרת של משוואה משפחתית
אחרי שמספר הלקוחות, הספרים והכישרונות שרוצים לבוא לעבוד איתו גדל, הוא פתח סניף נוסף במלון חדש ומפואר בסיטי של לונדון, מרשת Four Seasons. אשתו, קארין, משתתפת עכשיו באופן יותר אינטגרלי בעסק. “התחלנו לעבוד ביחד וברמה האישית זה עשה לנו מאוד טוב, וחיבר אותנו”, הוא מנמק. “זה איפשר לה להיות חלק מהעולם העמוס שלי. למרות שהזהירו אותי, לי זה עשה ממש טוב ונתן לי ביטחון לדחוף את העסק קדימה. קארין ניהלה את הקמת הפרויקט ב׳פור סיזנס׳, ומעבר לזה, את כל מערך יחסי הציבור והמדיה. יש לנו שיתוף פעולה מדהים. אני מבסוט ויש הפרדה בין החיים האישיים לעסק, למרות שלפעמים אנחנו חוטאים באימיילים עד מאוחר בלילה, ואני זה שמוצא את עצמי אומר לה ‘תפסיקי’. פעם זה היה הפוך”, הוא מחייך. “וכשהרגשנו פתאום יותר מדי עומס, לקחנו שלושה ימים חופשה באיביזה. ומדי פעם אנחנו דואגים לדייטים באמצע השבוע במסעדות ויודעים שזה הזמן שלנו ושלא מדברים על עבודה”.
שי גר בהמפסטד עם קארין ובנותיו הצעירות (7 ו־9), ויש לו גם שתי בנות גדולות, שגדלות בארץ. הוא מספר שהבת הבכורה חיפשה את עצמה הרבה זמן ועבדה במגוון דברים ופתאום החליטה שהיא הולכת לספרות. “אני בינתיים שותק ולא מתערב. היו שנים שניסיתי לדחוף אותה לזה, כי אני חושב שיש לה ידיים מדהימות וכישרון, ואז היא באה לפה לאיזו תקופה והחליטה שזה לא בשבילה. ופתאום מעצמה היא התחילה לעבוד במספרה בארץ… אם היא תתאהב בזה ותמצא את מה שאני מצאתי במקצוע, אני חושב שהיא תהיה מאושרת. ואם היא תחליט שזה לא בשבילה, זה גם בסדר. אני חושב שזה מקצוע נפלא, גם אם היא לא תעבוד איתי. ואם היא תרצה להשתתף ב׳גילי גרין׳, אני אשמח שזה יקרה. בינתיים, אני נהנה לראות אותה נהנית מטבילת האש”.
לא צריך להיות בפרונט
בשנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בתפישה של שי, שהכניסה אותו יותר אל מאחורי הקלעים בעסק שלו. “הבנתי שאתה לא צריך לשים את עצמך בפרונט, ולהיות הספר הסלבריטי, כמו שהייתי בארץ. לקחתי צעד אחורה, והקונספט שיצרתי הוא לבנות גלריה של ספרים, ולכן אנחנו מצליחים להביא את המעצבים הכי מוכשרים בלונדון, כי פה הם מקבלים את ההכרה, הבמה והכבוד, וכל אחד עצמאי בעסק שלנו. אתה לומד להעריך את זה שכל אחד הוא טוב בדרך שלו וכל אחד הוא ייחודי, וספרות זה מקצוע אינדיבידואלי וסוג של אומנות. אם אתה מנסה לשים פחות חוקים על כולם שיעבדו באותה הצורה, אתה מוציא דברים הרבה יותר יפים ונותן לכל אחד לפרוח. ולכל אחד שמגיע יש את הספר שלו, כי יש הבדל בין איך שאתה רואה בן אדם ואיך שהוא רואה את עצמו”.
לשי חשוב שכולם יהיו מרוצים. “אתה יכול לזהות אצל ספר את המקצועיות שלו, הטעם לא צריך להיות זהה לאיך שאני עובד. ואם אני אחשוב שיש לספר מסוים קהל ב׳גילי גרין׳, אני אקח אותו. אבל אדרוש מכולם מקצועיות ויחס ללקוחות ברמה הכי גבוהה, ואדאג שהם עושים את זה על הצד הכי טוב. אנחנו עובדים כצוות, אני משתף אותם במהלכים וחשוב לי שהם יבינו שגם הם ירוויחו מזה. ההקשבה לכולם, גם ללקוחות, חשובה לי. אני שמח לשמוע הכל, גם תלונות, כי מדברים חיוביים אתה לא משתפר…”.
״קצת קשה לקרוא בוטיק למקום שבנוי על שלושה מפלסים״
אני מזכירה לו שבשנים הראשונות הקונספט היה של מספרה־בוטיק קטן ואקסקלוסיבי. הוא מחייך. “אני אוהב את המילה בוטיק ואת הרעיון שהיא נותנת – הרגשה של משהו יותר אישי – ואנחנו עדיין מנסים לשמר את זה. קצת קשה לקרוא בוטיק למקום שבנוי על שלושה מפלסים וכמות כזו של עובדים. אבל הרעיון הוא לא לתת ללקוחות להרגיש שהם במקום שהוא תעשייתי או רשת. גם המבנה שמחולק למחלקות לא נותן הרגשה כזו”. הוא מגלה שהמאגר שלהם כולל אלפי לקוחות. “למרות שביום אחד המספרה משרתת כ־300 איש זה לא מורגש, כי דאגנו שהעיצוב יהיה בנוי מאזורים וחדרים, והאינטימיות נשמרת. אצלנו, המ״ר לכל עמדה גדול יותר מכל מספרה אחרת כדי שהלקוח לא ירגיש חנוק מדי ושלספר יהיה את הספייס שלו”.
״התגובה הייתה וואו!״
היו לשי הצעות במהלך השנים לפתוח מספרות בדובאי ובניו יורק, והוא מגלה שהצעות כאלה מגיעות כל הזמן. אך בגלל ניסיון העבר הוא יותר זהיר. “אני עדיין פוחד מכל צעד שאני עושה – לא לקפוץ מעל לפופיק וללכת בצעדים קטנים. כשמגיעות ההצעות, אתה שואל את עצמך ׳לאן אתה הולך ומה זה תורם לך׳. והסיפור עם מלון ׳ארבע העונות׳ כולל אלמנטים שמאוד התאימו לי בתפישה. זו אחת הרשתות של מלונות מהמובילות בעולם, שאני באופן אישי מעדיף כשאני בחופשות. זו רשת יוקרתית והאווירה שלה למרות זאת מאוד ביתית בגלל השירות הטוב שלה, וזה מה שתואם את השירות שהייתי רוצה עבור הלקוחות שלי. יש להם גם רגישות לעיצוב שזה מאוד חשוב לי. ההתחברות למותג שלהם יתרום גם למותג שלנו. מצא חן בעיניי גם להיכנס לסיטי של לונדון. כשפתחנו את ׳גילי גרין׳, אזור מרליבון לא היה בהיפ שהוא נמצא כרגע. זה הרגיש לי נכון אז, למרות שהציעו לי ללכת לצ’לסי או למייפר”.
הוא מסביר שהיתרון בצעד הזה לא רק בקהל שמגיע למלון עצמו. “לא הייתי במקום לפני זה ולא הייתי בקיא באזור של הסיטי. אבל כשהגענו למלון, התגובה שלנו הייתה ׳וואו!׳. הבניין מרשים בצורה לא רגילה, אחד היפים ביותר שראיתי, עם נוף מדהים לגשר לונדון ולטאוור ברידג׳. וזה הרגיש לי הכי לונדון בעולם. התקרה הגבוהה והחלונות היפים עשו לי חשק לעשות פה משהו בוטיקי. המלחמה מול המתחרים האחרים על המקום לא הייתה פשוטה וזכינו אחרי שהגשנו פרזנטציה טובה. הם האמינו במותג שלנו ויש לנו הרבה ערכים משותפים. וככה, תוך שלושה חודשים, נפתחה המספרה עם צוות של שמונה איש כש־20 אחוז מהלקוחות באים מהמלון ו־80 אחוז מבחוץ, וזה תואם את הקונספט. הרעיון להתרחב עם הרשת מתאים לי. יש מספרות של מלונות שממוקמות בתוך הספא במרתף ואחד הדברים עליהם התעקשתי שנהיה בקומת הקרקע ושיהיה אור יום”.
סלבריטאים מגיעים למספרה
פעם אחת בשבוע הוא נמצא במספרה החדשה. “אם אהיה בעוד מקומות בעולם, אדאג להיות גם שם לפחות פעם בחודש”, הוא צוחק. “אבל יש לי יכולת היום לעזור לספרים אחרים, ואני יודע שאני יכול להוביל צוות גדול, ומאוד נהנה מהצד הניהולי של העסק – ללמד ולדחוף אנשים להגיע למקומות יותר טובים ולהגשים את עצמם. עשינו פה פעם ראשונה מחלקת ספרות גברים. תמיד סיפרנו גברים, אבל הפעם בתוך המספרה יש חלק מוגדר וגייסנו את כרמלו – אחד הספרים המובילים באנגליה בטיפוח לגבר, ויש שירותי גילוח ושיתוף פעולה עם מוצרי טיפוח של ׳טום פורד׳, שמוכרים רק בחנויות יוקרה ועכשיו גם אצלנו”.
הרבה סלבריטאים מגיעים למספרה, אבל שי מחויב בשמירה על סודיות ויש מקרים בהם הוא אפילו מוחתם על ידי עורכי דין – אולי כדי שלא יגזור קופון על חשבון זה. למרות זאת, כשמחפשים בגוגל את המספרה הכי טובה בלונדון, ׳גילי גרין׳ נמצאת בין המקומות הראשונים ברשימה. אולי בגלל הכלל המנחה שכל לקוח הוא סלבריטי בפני עצמו. “המחירים אצלנו נעים בין הגבוהים ביותר בשוק, כמו 250 פאונד לתספורת ופחות. המדיניות היא לתת לספרים לקבוע את המחירים שלהם בעצמם, כמו אומן שמחליט כמה שווה האומנות שלו”, מסביר שי.
ומה צופן לו העתיד? בנוסף למספרות, שי מתמקד כרגע בבניית צוות אומנותי כדי להיכנס לתחום התצוגות וההדרכות. “יש לי סבלנות לעשות את הדברים בזהירות”, הוא מדגיש. “אני עוד שנה נושק ל־50 ולמדתי ללכת צעד־צעד”.
