עיריית ברנט תבעה את בעליו של בית ברחוב סנינגפילדס (Sunningfields), בהנדון, לאחר שגילתה שהוא משכיר את חדר שאינו נגיש בעמידה. הדיירים ששכרו את הנכס נדרשו לזחול לחדר כיוון שגובה הראש לאורך המסלול של גרם המדרגות היה בין 0.7 ו-1.2 מטר והדלת לחדר הייתה גם היא בגובה ננסי כך מדווח הגארדיאן.
העירייה הוציאה צו כנגד יעקב מרום בפברואר 2012, האוסר עליו להשכיר את החדר בקומה השנייה. פקחי עירייה היו מודאגים מכך שהגישה ה’נמוכה’ לחדר יכולה לעכב את פינויים של הדיירים במקרה של שריפה.
אבל מרום לא עמד בהסדר וכאשר הפקחים ביקרו בחודש ספטמבר בשנה שעברה, הם מצאו את החדר המדובר עדיין בשימוש ומושכר על ידי בני זוג בסכום של 420 לישט בחודש.
בחודש זה, בבית משפט השלום בוילזדן, הודה מרום באשמה של אי מילוי צו האיסור. הוא חויב לשלם קנס 1,500 לישט והוצאות נוספות, בסכום כולל של 3,040 לישט.
חבר המועצה טום דייבי, יור הוועדה לדיור בעיריית ברנט, אמר: לדיירים יש לכל הפחות הזכות לצפות כי הדירה שהם שוכרים בטוחה.
עיריית ברנט מוכנה לשתף פעולה עם בעלי בתים ולסייע להם לספק דייור בטוח. עם זאת, אלו שמנצלים דיירים לרווח כספי בתנאים לא נאותים, יינקטו נגדם צעדים.
דיור מושכר כפוף לכללים בגודל ובסטנדרטים, אולם הדרישה לדיור עולה על ההיצע, ובעלי בתים מעגלים פינות כדי להרוויח.
עיריות מקומיות יכולות לתבוע בעלי בית ‘נוכלים’ בבתי המשפט, אבל בדרך כלל מסתמכות על אנשי הציבור לדווח על מאפיינים בלתי חוקיים ודיירים רבים אינם מכירים את זכויותיהם.
