השנה היא 2008. לילה. גשם. אני מוצא את עצמי צועד לעבר היעד הראשון שלנו במבצע עופרת יצוקה. במפות הכל נראה רחוק, מנותק ולא מובן, אבל כשמגיעים לשטח הדברים נראים אחרת. השעה כבר שש בבוקר והאור מתחיל להאיר על היעד שלנו בית ספר. חלפו כמה שעות עד שנטרלנו את הכיתות הממולכדות מהחוטים שהסתלסלו מכל כיוון. מסביב היו מספר מבנים הרוסים שהסתירו משגרי רקטות, ואז התחלנו בסריקות בפנים. כעבור חמש דקות, מצאתי את עצמי בפתח של כיתת לימוד רגילה לחלוטין, עם כיסאות תלמידים פזורים מול לוח ירוק וכמה גירים לבנים נחים בתחתית. כשנכנסתי לכיתה והזזתי מעט את מבטי, ראיתי פתאום תמונות של שהידים תלויים בגאווה בצדו הימני של הלוח, כאילו נלקחו מאיזה סרט הוליוודי משובח. משמאלו נתלתה מפת ישראל, מגואלת בדם וחתומה במשפט על גיהאד שקורא להשמדת מדינת היהודים.
אני מודה, בעודי קצין צעיר, היה לי קשה מאוד להיחשף לחינוך שכזה לשנאה עיוורת, למוות ולשימוש בילדים על מנת ללבות אותה, דווקא במקום שאמור לגדל, ללמד ולהצמיח. אני לא חושב שהבנתי את כל המשמעויות של מה שראיתי, והאמת, אני לא בטוח שאני מבין זאת גם היום. באותו יום, קיבלתי החלטה לשתף את החוויות שלי כחייל בצבא ההגנה לישראל ולספר את הסיפור האמיתי, מזווית הראייה שלי, לצד הפרכת מגוון השקרים וחצאי האמיתות, שלצערי הפכו להיות כל כך נפוצות בתקשורת בכלל וברשתות החברתיות בפרט.
הבעיה לא נראית כה חמורה בעיני המתגוררים כאן
לאחר כמה שנים של עיסוק בתחום ההסברה, עברתי לפני מספר חודשים ללונדון כדי לנהל את ארגון StandWithUs UK, ארגון ללא מטרת רווח העוסק בדיפלומטיה ציבורית, ומטרתו קידום החינוך אודות מדינת ישראל. מטרת הארגון היא להציג את ישראל בצורה אמיתית, מהימנה, הוגנת ובגובה העיניים בקמפוסים, בתקשורת ובקהילות השונות.
המשורר אברהם שלונסקי תירגם מיידיש את הביטוי אורח לרגע רואה כל פגע. הוא דיבר על מצב שבו אדם המגיע לבקר מבחוץ מצליח להבחין בדברים שאינם בסדר, בעוד שמי שגר בבית כבר התרגל ולא מצליח לראותם. עם הגעתי ללונדון, וכחלק מתפקידי, פגשתי במגוון אנשים מרתקים, מלאי אמביציה ואהבה למדינת ישראל וכן גם ארגונים ישראליים, יהודיים ומנהיגים בקרב הקהילה המקדישים את זמנם ליצירת שינוי באופן שבו נתפשת המדינה. החשיבות של נושא החינוך בלטה לי במיוחד כשפגשתי את הסטודנטים הנמצאים בקמפוסים ברחבי אנגליה. אז, הבנתי את עומק ומורכבות הבעיה, שלעתים לא נראית כה חמורה או ברורה בעיני המתגוררים כאן כל חייהם.
תוך זמן קצר, נחשפתי לסטודנטים מאוניברסיטאות מובילות שהותקפו פיזית ומילולית, להטרדות בקבוצות וואטסאפ, להורדת ציונים לסטודנטים רק בגלל שהם פרו?ישראלים, לאיומים על הפסקת מלגה לדוקטורט לאחר שיתוף תמונה המזדהה עם ישראל בפרופיל בפייסבוק ולשלטים שמשווים את ישראל למשטר האפרטהייד בדראפ.
הוכשרו גם מסבירים שאינם יהודים
תשע שנים מאז אותה תמונה קשה של בית הספר ברצועת עזה, מצאתי את עצמי עם אותה התחושה ששוב, דווקא במסגרות המחנכות והאינטלקטואליות, יש כל כך הרבה מה לעשות. מצאתי שהסטודנטים בקמפוסים זקוקים יותר מכל לכלים בסיסיים להתמודדות עם החוויות היומיומיות והמסרים הפוגעניים הקיימים מתחת לפני השטח, אשר קשים לא פחות מאירועים גדולים, כמו עצרות האפרטהייד השנתיות.
בחודש אוקטובר האחרון הקמנו את תכנית המנהיגות בקמפוס (StandWithUs Israel Leadership Programme) – תכנית שנתית שכוללת סטודנטים יהודים ולא יהודים במטרה להעניק ידע פרקטי וכלים להתמודדות עם אותם אתגרים שעליהם אף אחד לא שומע. הזמנו מרצים המתמחים בדיבייט ובעמידה מול קהל ופרופסורים שלימדו כיצד לענות על שאלות קשות בנוגע לישראל. הסטודנטים גם קיבלו כלים לראיונות מול מצלמה, כתיבת בלוגים ומיתוג. כך, יצרנו קהילה תומכת, מזדהה ואמפתית של סטודנטים מובילים המרגישים בנוח לשתף בבעיות ולהיעזר כשצריך. יותר מכך, זו קהילה שמפתחת ביטחון ואישוש לכך שמה שקורה להם בקמפוסים הוא לא לגיטימי, וליצירת תחושה של מסוגלות ויכולת לעמוד מול מרצה שמדבר על ישראל ולהגיד לו אתה טועה או זווית הראייה שלך היא חד?צדדית. לשמחתי, הסתבר שכל מה שהסטודנטים היו צריכים היא הפלטפורמה שתתמוך ותיתן את הכלים המקצועיים, תספק הכוונה וקשב. כשקיבלו את הכלים הנכונים, הסטודנטים נתמלאו מוטיבציה, אמביציה, עשייה והישגים מפתיעים.
סטודנט שלנו מ?Imperial College London, לדוגמה, גייס כסף, תכנן והטיס משלחת לישראל והציג למבקרים את הזווית הטכנולוגית של ישראל כאומת סטארט?אפ. סטודנט אחר מאוניברסיטת Exeter מיתג מחדש את שבוע האפרטהייד כשבוע השלום וקידם דו?קיום תוך חשיפה למגוון התרבויות בחברה הישראלית. אחרים הקימו דוכני פלאפל, כתבו בלוגים, העבירו ידע, ענו על השאלות הקשות שעלו בקרב אחרים ואף הגיעו לאירועים של דוברים אנטישמים ואנטי?ישראלים כדי להשמיע את קולם. מרגשת לא פחות עבורי היא העובדה שבתכנית השתתפו סטודנטים לא יהודים ממקומות שונים בעולם, שהרגישו מחויבות פנימית לרכוש ידע, ללמוד על ישראל ולעמוד לצדה כמדינה דמוקרטית ולגיטימית המתמודדת עם מסע השמצה עולמי.
השנה למדתי ואני ממשיך ללמוד שלצד הדרך הארוכה והאתגרים שלפנינו ישנם אנשים רבים, סקרנים ואנרגטיים, שרוצים למצוא את הדרך הנכונה לשנות את הידע החינוכי הקיים על ישראל. 35 בוגרי התכנית, שסיימו אותה בחודש מרץ האחרון באירוע חגיגי שנערך בבית הלורדים, לא רק למדו להתמודד עם אותם אתגרים, אלא גם הפכו לשגרירים שתורמים באופן עקבי לתדמית של ישראל מסביב לעולם.
* תמיר אורן, 29, הוא סטודנט לתואר שני במנהל עסקים ב?Imperial College והמנהל הנכנס של StandWithUs UK – ארגון הפועל למען חינוך על ישראל ברחבי העולם.
