שלום, אני נוסעת. והפעם בכיוון ההפוך – רילוקיישן חזרה הביתה. לפני שנתיים, נחתנו בדירת חברה ברחוב אוקספורד עם שתי מזוודות, חמישה ארגזים ומכונת קפה אחת. לא ידעתי לאן החוויה הזאת תוביל אותנו, אבל ידעתי בוודאות שזאת תהיה חוויה שלא נשכח לעולם. מאז, הספקתי להתאהב כליל בלונדון (כמו רבים לפניי), ללמוד, לטייל, לתעד, לספוג את התרבות, להתחיל את דרכי כעצמאית ולהכיר אנשים נפלאים על הדרך. בין היתר, נפלה בחלקי ההזדמנות לכתוב במגזין ולערוך את אתר עלונדון.נט – תפקיד אותו מילאתי בשנה האחרונה. דרך המגזין הכרתי מגוון רחב של ישראלים המתגוררים כאן, יוצרים, מתנסים ובעיקר חולמים. כמו ישראלים רבים, גם אני ובעלי התחבטנו בדילמה – איפה להמשיך את חיינו, כאן או בארץ, והגענו להחלטה שחלק מרכזי מאיכות החיים שלנו הוא הקרבה לחברים ולמשפחה. כמובן שהנושא הוא אינדיבידואלי לחלוטין, אבל זה לכתבה אחרת ולזמן אחר.
כחלק מתהליך הפרידה שלי מלונדון (למרות שאני מסרבת לראות בזה פרידה), יצרתי לי רשימונת שעם חלקה אני בטוחה שתזדהו:
דברים שאתגעגע אליהם בלונדון
המוזיקה הקלאסית כל בוקר בטיוב של ווסט המפסטד; לא להזיע; ריח הערמונים השרופים והקישוטים המוגזמים בכריסמס; לשתות בירות בפאב השכונתי; לא משנה איפה אתה, יש תמיד באיזור פאב; בירות אחרי העבודה; הכמות האינסופית של אמנות הרחוב באיזור שורדיץ’; העצים באביב; הכול אפשרי והכי חשוב – אין אף אחד שישביז ויגיד לך שלא; מקטרים הרבה פחות; צורכים הרבה פחות חדשות – כנראה בגלל זה מקטרים פחות (מישהי פעם אמרה שהייאוש יותר נוח); התחבורה הציבורית; לא משנה מה בא לך לעשות הבוקר, זה קורה בלונדון; מוזיאונים בחינם; לקבל כרטיס ברכה על כל דבר; טופ שופ באוקספורד סטריט; השווקים המדהימים; בריטים שיכורים בסופש; בריטים שיכורים בטיוב; אוכל הודי טוב; סולט ביף בייגל בבריק ליין; מחזות זמר והתיאטראות.
דברים שאני מצפה להם בארץ
משפחה, חברים, חתול וכלב; הדבר הצהוב הזה בשמיים שנמצא רוב השנה – אהה כן, שמש!; ים; בירות קרות בים; לריב עם נציגות שירות בטלפון; שוק הפשפשים; אין צורך להסביר כל דבר במייל מפורט, אפשר פשוט להרים טלפון; שתי מילים שחוזרות להיות רלוונטיות: ת’כלס ודוגרי; השפה (למרות שאין מהנה יותר מלדבר במבטא בריטי פוש); חומוס באבו חסן; חומוס בכרם התימנים; לקנות ירקות טריים בשוק הכרמל; לשבת באופן ספונטני עם חברים לקפה; לשבת באופן ספונטני עם חברים לבירה; לעשות דברים באופן ספונטני באופן כללי; לא לקחת מטרייה לכל מקום בכל עונות השנה; שייכנסו לי לחיים; לא להיות יותר סורי על כלום.
טיפ לסיום
כשנוחתים בלונדון, לפעמים לוקח קצת זמן להתאושש מההלם התרבותי ולהבין שאם לא תנסה, כלום לא יקרה, ונחשו מה – כשאתה מנסה, אולי לא כל מה שרצית אכן קורה, אבל העיר מתחילה לשלוח לך הזדמנויות ונותר רק לדעת לזהות אותן ולחטוף בשתי ידיים. בסופו של דבר, לא כל יום מזדמן לך לגור בלונדון ואם יש מקום בו הכול אפשרי, זה כאן.
* הכותבת שימשה כעורכת אתר www.alondon.net
** העורכת החדשה של האתר היא חגי כהן – hagi@alondon.net
