בשנת 2009 יצא לאור בישראל הספר שלי, לימסול (בהוצאת עם עובד), שמספר על חוקר שבכ שיורד מהפסים ומשנה את חייו הודות לאישה ומשורר זקן מעזה. הספר קיבל כנפיים משלו לאחר שתורגם לשמונה שפות, זכה בפרסים וקיבל תגובות נהדרות בעולם. לשמחתי, הוא לוקח אותי מדי פעם לכנסים ספרותיים ברחבי העולם.
בחיים הרגילים אני עובד כעורך דין שמופיע בבתי משפט, שקוע בקרבות גלדיאטורים של פרקליטים ממגדלי הזכוכית של תל-אביב. לכתיבה אני מתפנה רק בלילות, אחרי שהילדים הולכים לישון. בנסיעות לחול אני עוטה על עצמי גלימה של סופר, שזוכה לכבוד של סופרים ומדבר בעניינים של ספרות.
התגלתה לי אחווה של סופרים שלא הכרתי. כך, למשל, ישבתי לפני כמה חודשים בכיכר של עיירה בדרום צרפת, בכנס של סופרי מתח, ובין חתימה לחתימה החלפתי חוויות עם הסופרים הצרפתים שסביבי, שכולם טרודים בדאגות של פרנסה, רצון לזכות בהכרה אמנותית ומשברים ביצירה. אחר כך אכלנו צדפות ושתינו הרבה יין ושכחנו מהצרות.
לימסול מתעסק בחומרים מדממים של הקשר שלנו עם שכנינו הפלסטינים, וזה מזמין שאלות בעניינים פוליטיים. מסובך יותר לדבר על פוליטיקה מאשר לדבר על ספרות. דברים שאפשר וצריך לומר בישראל קשה לומר בחול בפני זרים. הערך של הספרות הוא בעומק שלה, במשמעות שהיא מקנה לחיים של אנשים, ולימסול הוא סוג של טרגדיה, לא מניפסט פוליטי שמציע פיתרונות קלים.
ב-24 בפברואר אופיע עם הסופר, ג’ייק ווליס סימונס, במפגש שעניינו, אהבה, שקרים וריגול, במסגרת שבוע הספר היהודי שנערך בלונדון. זה נושא מצויין שנוגע בלב הספר שלי, ובעצם גם במלאכת הכתיבה, שנובעת מתשוקה, משתמשת בשקרים והופכת את הכותב למרגל שאוסף מסביבתו פרטי מידע ורגשות. אני מצפה מאוד לאירוע הזה ומקווה שיהיה מעניין.
