קאמפ קימאמה: המקום שבו ילדים מכל העולם מתאהבים בישראל – בלי מסכים ועם הרבה קסם גם אם הילד אף פעם לא ישן בלי אמא
איך גורמים לבן שבע מניו יורק להתחבר לילד מתל אביב; בלי טלפונים, באמצע הקיץ, כשהחול חם והעברית חורקת? בקאמפ קימאמה, מחנה הקיץ היהודי הראשון מסוגו בישראל, זה קורה כבר למעלה משני עשורים, ובסטייל.
הכול התחיל בארץ. כן, בניגוד למה שאולי נדמה, קימאמה לא יובאה מארצות הברית — אלא להפך. “הארגון של קאמפ קימאמה נוסד על ידי יוצאי הסוכנות היהודית”, מספרת אפרת (אפי) רמתי-רוזנברג, סמנכ”לית קימאמה בישראל ואירופה. “המטרה הייתה להביא את המודל האמריקאי של סאמר קאמפ לארץ, וליצור כאן מחנה קיץ יהודי ישראלי בינלאומי שיהיה לבית עבור חניכים מכל העולם”.
כבר במחנה הראשון, שהוקם ב־2004 בחוף מכמורת, היה ברור שמדובר בהרבה יותר מקייטנה רגילה. השילוב בין חוף ים לפעילויות ספורט ימי, המדריכים הבוגרים (כולם בני 21 ומעלה) והאווירה הדו־לשונית, הציב את הרף גבוה. מאז התרחב קימאמה לארבעה מתחמים שונים בארץ, מחנות יום ולילה, ואפילו לשלוחות באיטליה, ספרד וארצות הברית.
מחנה או קייטנה?
ההבדל בין קימאמה לקייטנות הרגילות ברור: מדובר בחוויה שמעצבת חיים. “בהתחלה היה קשה להיקלט בארץ”, מודה אפי. “ההורים הישראלים אמרו: מה, שבועיים מחוץ לבית? הילד אף פעם לא ישן בלי אמא… איך הוא יהיה בלי טלפון?!”
אבל בדיוק כאן טמון הקסם. הילדים מנותקים מהמסכים, לומדים לתקשר זה עם זה בעיניים, בחיוך, לפעמים גם בדמעה. “אנחנו רוצים ללמד אותם לתקשר באמת. אם אני עצוב, אני אומר את זה למדריך. אם אני שמח, אני צוחק בקול. זו אינטראקציה אמיתית”.
אז מי באמת מגיע למחנה?
בעיקר ילדים יהודים מהתפוצות, מארה”ב, בריטניה, צרפת, דרום אמריקה, ולמעשה מיותר מ־40 מדינות שונות. בשנים האחרונות, בעקבות מגפת הקורונה ומבצעי לחימה, גם הקהל הישראלי גדל משמעותית. “זה לא היה התכנון המקורי”, אומרת אפי, “אבל זו תוצאה טבעית של המציאות. המחנה נולד להיות בינלאומי, רב-תרבותי ,וזה נשאר ה-DNA שלנו”.
במחנות הלילה משתתפים ילדים מגיל 7 עד 17, ובמחנות היום, מגיל 5. הפעילות מתנהלת באנגלית ובעברית, כך שהשפה לא מהווה מכשול אלא גשר. “יש לנו חניכים שמדברים רק אנגלית, אחרים רק עברית, ויש גם כאלה שמביאים איתם סינית מהבית, ובכל זאת, הם מתחברים. זו אחת ההצלחות הגדולות שלנו”.
ומה קורה כשיש מלחמה?
“אנחנו לא עוצרים לרגע”, אומרת אפי בנחישות. “גם בקורונה, גם במבצעים צבאיים, תמיד מצאנו דרכים להמשיך לפעול. הילדים צריכים להיות ילדים – לצחוק, לשחק, לרקוד. החיים לא עוצרים, ואנחנו איתם”.
בכל מחנה יש נוהלי ביטחון מחמירים, מרחבים מוגנים וצוות מקצועי, כולל אנשי רגש ופסיכולוגים שמכירים כל חניך וחניכה. “הצוותים שלנו מיומנים בזיהוי רגישויות ופערים תרבותיים ורגשיים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ההורים ומספקים מענה מותאם לכל ילד”.
הבשורה יצאה מישראל – לאירופה וארצות הברית
קימאמה כבר מזמן לא רק בישראל. כיום פועלים גם מחנה חורף באיטליה, מחנה טבע בספרד, ומתחם מרהיב במסצ’וסטס, ארה”ב. גם בארץ הפעילות התרחבה. לכל מחנה יש אופי וקונספט ייחודי בהתאם למיקום, אבל הבסיס נשאר זהה: חיבור בין תרבויות, שפה משותפת ובניית קהילה.
ומה מושך את הישראלים מלונדון או מפריז דווקא למחנה בישראל?
“זה בדיוק הקסם”, אומרת אפי. “משפחות שמגיעות לארץ בקיץ לא צריכות לבחור בין חופשה לבין משפחה. ההורים נהנים מהביקור, והילדים נהנים מחוויה ישראלית עוצמתית, יחד עם ילדים מכל העולם. ואנחנו דואגים להכול, מאיסוף בשדה התעופה ועד ליווי צמוד”.
ולשאלה המתבקשת, מה יוצא לילד מכל זה? התשובה ברורה: “אנחנו רואים חניכים שמגיעים עם קושי חברתי או אחרי חרמות, ויוצאים עם חברים לכל החיים. עם ביטחון עצמי. עם עיניים בורקות. זה לא פחות מתהליך טיפולי, רק שהוא עטוף בשירה, בים, ובהמון שמחת חיים”.
מה מבדיל את קימאמה משאר מחנות הקיץ?
מה שמייחד את קימאמה לעומת מחנות יהודיים אחרים בעולם אינו רק המיקום הגיאוגרפי, אלא גם התפיסה החינוכית והתרבותית שמובילה אותו. “אנחנו לא רק מחנה – אנחנו קהילה”, מסבירה אפי. בעוד שבמחנות אחרים בארה”ב מושם דגש על הפאן או על תכנים דתיים, בקימאמה משלבים בין תוכן משמעותי, חוויות חברתיות, ערכים יהודיים־חילוניים ומסגרת בטוחה, מעצימה ואינטימית.
גם בפרטים הקטנים מורגשת הישראליות, עם שקשוקה, סלטים טריים וחומוס שמכינים במקום. מהמוזיקה, דרך הריקודים ועד שירי הקבוצות, הכול נבנה מתוך חזון של ישראליות מחבקת, כזו שילדים מכל העולם יכולים להתחבר אליה מבלי לוותר על הזהות האישית שלהם. “זה לא רק מקום שאתה מגיע אליו, זה מקום שאתה שייך אליו”.
אם אתם עדיין מתלבטים בין קייטנה רגילה להרפתקה של פעם בחיים, ייתכן שקאמפ קימאמה הוא המקום שבו ייווצרו לילדכם הזיכרונות הכי משמעותיים.
