מה חושבים מדינאים בריטים על איומיה החוזרים ונשנים של איראן להשמיד את ישראל? ג׳ק סטרו, שר החוץ לשעבר בממשלת הלייבור, סבור כי מדובר בסך הכל ב״זיקוקין״. מילא, תאמרו, סטרו הוא לחלוטין ״לשעבר״ וחדל להיות רלוונטי. אולם בן וואלאס, שר ההגנה החדש בממשלתו של בוריס ג’ונסון, תואם לחלוטין את הגדרתו של סטרו. האיום האיראני על ישראל הוא לדעתו ״רטוריקה״.
בין השניים אין הבדל גדול. בעצם מדובר בתאומים פוליטיים בכל הנוגע לאיראן. סטרו פרסם לאחרונה ספר בשם ״הג׳וב האנגלי״ ובו הוא מאשר סופית את מעמדו כנערת העידוד של משטר האייתוללות. הספר רווי התנצלויות ומלמד סנגוריה על האיבה הנצחית שרוחשת טהרן לבריטניה, החל מן המאה ה־19, דרך השתלטות בריטית על איראן במהלך שתי מלחמות עולם, הדחת המנהיג מוסאדק ב־1953, סילוק השאח האב והמלכת בנו, והתמיכה בעיראק שפלשה לשכנתה לאחר המהפכה של חומייני. אכן, לאיראן יש סיבות טובות לראות בלונדון ״שועל קולוניאלי ערמומי״.
בספרו, חושף סטרו תקרית שהתרחשה במהלך טיול פרטי בהשתתפות אשתו ושני חברים לפני ארבע שנים. בדרכם לעיר שיראז, הם התעכבו ליד עץ בן 4,000 שנה המיוחס ליפת, בנו של נח המקראי. לפתע התנפלו עליהם חברי מיליציה הקשורים במשמרות המהפכה וארבעתם עמדו על סף חטיפה. הכנופייה, מסתבר, עקבה אחרי חבורתו של סטרו משום שהאזינה לשיחותיה, יירטה את הטלפון של המתורגמן ושחדה את הנהג. האורחים נזקקו לליווי משטרתי צמוד והחליט לקצר את ביקורם במדינה בארבעה ימים מחשש לחייהם. למרות זאת, סבור סטרו שלאיראן יש את כל הזכות להביע עוינות נצחית כלפי ארצו. כאשר הנשיא הנוכחי רוחאני נבחר לתפקידו, חש סטרו את משק כנפי ההיסטוריה והסיק כי כסף יהודי ו״אובססיה״ גרמנית להגן על ישראל הם המכשול העיקרי לשלום במזרח התיכון. כה אומר סטרו, שייצג את מחוז הבחירה של בלקבורן, שבו מתגוררים כ־25,000 מוסלמים המתפללים ב־23 מסגדים ויותר.
ובן וואלאס?
זה מתרברב כי נסע לאיראן יותר מכל פוליטיקאי בריטי אחר. ב־2015 הוא אפילו נסע לשם עם ג׳רמי קורבין, אותו הוא מכנה ״שמאלני גלוי לב שבאופן אמיתי אוהב אנשים״. לא רק זאת, הוא ממליץ למתחריו הרבים בלייבור להביט בו וללמוד ממנו. שר ההגנה של בוריס היה גם בין אלה שניסו למנוע את הוצאתה של חיזבאללה מחוץ לחוק ואינו מאמין כי פניה של איראן לנשק גרעיני. ובאשר לישראל? מעבר ל״רטוריקה״, הוא מזכיר לנו כי הייתה זו המדינה היחידה באזור שמכרה נשק לאיראן בזמן המלחמה נגד עיראק. הוא רק שכח להוסיף כי היה זה לא מאהבת טהרן, אלא מתוך רצון למנוע מסדאם חוסיין ניצחון.
אבל בריטניה רחוקה היום מלהיות שועל ערמומי. במרוצת השנים, היא הפכה לנמושה נאיבית. כך היה כאשר האמינה להבטחות איראן ושיחררה את מיכלי הנפט שעצרה במיצרי גיברלטר במהלך הקיץ. הבריטים סברו כי הבטחה שניתנה להם בכתב על ידי סוחרי השטיחים מטהרן חצובה בסלע דיפלומטי. אך היו אלה האיראנים עצמם שדיווחו כי הנפט נמכר לאחר שהספינה נראתה מול חופי סוריה. כל זאת, כאשר הספינה הבריטית שנתפסה כפעולת תגמול במימי המפרץ עוד לא שוחררה על אנשי צוותה. שר החוץ הזמין את השגריר האיראני בלונדון לשיחת נזיפה וזה ממש השתין במכנסיו מרוב פחד. מה בעצם ניתן לצפות ממדינה שחנכה מחדש את שגרירותה בטהרן כאשר הכתובת ״מוות לבריטניה״ עוד לא נמחקה מקירותיה מתוך רצון שלא להביך את המארחים? גוועלד!
״נפגשתי בלונדון עם בוריס ילצין״
קשה להבין מדוע הסכים בוריס ג׳ונסון להשתתף במסע הבחירות של הליכוד, כאשר נעתר לתחינותיו של בנימין נתניהו והסכים לפגישה עמו בדאונינג סטריט. ג׳ונסון, בעיצומו של משבר פוליטי חסר־תקדים, היה זקוק ל״פסגה״ הזאת כמו חור בראש. הוא ישב על קצה הכורסה בחוסר סבלנות והעניק לו 29 דקות יקרות. ״באתי לדבר איתך על איראן״, אמר לו נתניהו. ״ואני רוצה לדבר איתך על שתי מדינות״, השיב לו הבלונדיני והראה לו את הדלת לרחוב, לפני שחזר לענייני הברקסיט הבוערים על שולחנו.
ביום ראשון פתח ״ביבי״ את ישיבת הממשלה במתן מידע לעמיתיו. ״נפגשתי בלונדון עם בוריס ילצין״, הוא אמר להם לפני המצלמות המסמיקות מבושה. ילצין, כידוע, הלך לעולמו לפני כ־12 שנה. למה לא הטניסאי בוריס בקר? או בוריס גודונוב, הצאר הרוסי מתחילת המאה ה־17? לפחות כתבו עליו אופרה. נכון, טעות אנוש, אבל היא באה ללמדנו כי היה זה יכול להיות כל בוריס אחר עלי אדמות ובלבד שהזדמנות צילום עמו תסייע לו לנצח בקלפי.
אבל הסיפור המרכזי בביקור הזה הוא לא מה שהיה בו, אלא מה שנעדר ממנו, לרווחתנו. באחד מהביקורים הקודמים שלו בלונדון, זה שנערך לרגל הלווייתה של מרגרט תאצ’ר, הגיע הזוג המלכותי הישראלי בטיסת ״אל על״ בה הותקנה מיטה מיוחדת בעלות של 90,000 פאונד. היה זה ב־2013. לשכתו הסבירה זאת בכך שהיה זה למחרת יום העצמאות, שהיה ארוז באירועים רבים, כולל חידון התנ״ך העולמי, בכולם נכח ראש הממשלה שהיה זקוק למנוחה מוחלטת לפני ההלווייה. האם אכן הזוג נח אז? הרי סביר להניח שהיה צריך לשבת בזמן ההמראה והנחיתה ומן הסתם גם הטיב את קיבתו בארוחת צהריים. בעצם, תשמיש המיטה הזאת ארך במקרה הטוב שלוש שעות, בין קפריסין לנורמנדי, עם הפסקת רבע עוף מעל סיציליה.
ומדוע, לכל הרוחות, הייתה צריכה אשתו להגיע עמו לבירה האנגלית לביקור בזק בן יממה, שהיה גם מיותר עבור בעלה? האם היא המהדורה הישראלית של ״גוצ’י גרייס״, הכינוי שניתן לאשתו של רוברט מוגאבה, ה״מנוח״?
תש״ף: תהא (עוד) שנת פרשיות
השנה החולפת תיזכר אולי כשנה האנטישמית ביותר בבריטניה ואת השיא הזה אפשר לזקוף לזכותה של מפלגת הלייבור בהנהגתו של ג׳רמי קורבין. גילויים גזעניים חדשות לבקרים, פרישות פרלמנטרים ולורדים, תיאוריות קונספירציה דמיוניות והחלטה על חקירה רשמית מעוררים בקרב המתבונן את השאלה אם מדובר בהזייה פוליטית, או בחוש הומור שחור שלא מן העולם הזה. עם כל מה שנכתב על המזימות היהודיות הבינלאומיות הוא נכון, הרי שמצבנו הוא לחלוטין לא רע. הוא אפילו מזהיר. עיון ברשימה חלקית ביותר מגלה כי הציונים הרוטשילדים שולטים בבנקאות העולמית:
הרוטשילדים עמדו מאחורי התרסקות המטוס המלזי באוקראינה; הבנקאים של רוטשילד עמדו מאחורי 9/11; המוסד ודאעש משתפים פעולה כדי להגשים את חלום ארץ ישראל השלמה; הבי־בי־סי מנוהל על ידי ציונים; היהודים לא מלשינים אף פעם זה על זה; השואה הייתה זיוף; השגרירות הישראלית מממנת את חברי הפרלמנט שפרשו מהלייבור; המוסד סוחט את הפוליטיקאים הבריטים; המוסד עמד מאחורי תקרית ההרעלה של המרגל הרוסי ובתו; ישראל היא הרוכשת העיקרית של נפט מדאעש; ישראל עמדה מאחורי הטבח ב״שארלי הבדו״; הציונים עמדו מאחורי ההתקפות בפריז ובבריסל; הציונים ה״׳תלמודיים״ שולטים למעשה בחצי האי ערב ולכן הם אחראים לאידיאולוגיה הקיצונית של הווהאבים; האביב הערבי היה מזימה ציונית למען הרס הבנקים המוסלמיים; ישראל חטפה ורצחה 25,000 ילדים אוקראינים כדי לקצור ולסחור באיבריהם; שדולות יהודיות שולטות בדמוקרטיות המערביות באמצעות מתן שוחד לפוליטיקאים; היהודים רצחו את הנשיא קנדי; משפחות רוטשילד ורוקפלר עמדו מאחורי טביעת הטיטניק; רוטשילד עמד מאחורי מות הנסיכה דיאנה, על פי בקשתה של משפחת המלוכה הבריטית; ישראל פתחה סכר כדי להציף את רצועת עזה במים…
אין המדובר בהפלצות מזדמנות של חברי המפלגה מן השורה.
האמירות האלה שייכות לפעילי לייבור מרכזיים, לראשי סניפים ולחברי מועצות מקומיות. כמה מהם התנצלו על דבריהם, כמה מהם הודחו ורובם ככולם נתונים תחת בירור, בעוד מספרם של התלונות הרשמיות שזכו לתשומת לב כבר הגיע לכאלף. אשת הטלוויזיה רייצ’ל ריילי, למשל, קיבלה איומים על חייה. חברת הפרלמנט לוסיאנה ברגר הפורשת ממשיכה להלך עם ליווי משטרתי צמוד. סם מתיוס, מי שעמד בראש אגף התלונות בלייבור, שקל לשים קץ לחייו בעקבות התערבותם של ראשי המפלגה בתהליך חקירת הקובלנות. אפזל קאן, שר ההגירה בממשלת הצללים של הלייבור וחבר פרלמנט במנצ’סטר, התנצל בקיץ החולף ״מעומק לבו״ על שחלק עם עוקביו שני טקסטים הנושאים את הכותרת ״כנופיית הפשע הישראלית־בריטית־שווייצרית של רוטשילד״ ו״השקרים הקרימינליים של העיתונות הישראלית הרוטשילדית״. לאחר התנצלותו, הסתבר שב־2014 הוא השווה את מעשי ישראל בעזה לנאצים.
ועל מי ועל מה בעצם נלין כאשר נודע בשנה זאת על הקדמה, שאותה שירבט קורבין עצמו להוצאה חדשה של ספר בשם ״אימפריאליזם״, אותו כתב ב־1902 הוגה דעות אנטישמי בשם ג׳.א. הובסון? ״הכסף באירופה נשלט בידי אנשים המשתייכים לגזע מוזר וייחודי מאחוריו יש הרבה מאות שנים של ניסיון פיננסי״, טען המחבר, הסבור כי היהודים מימנו את המלחמות ביבשת. וקורבין, בהיותו ״רק״ חבר פרלמנט, כתב כי הספר אינו אלא ״ניתוח מזהיר״. ולא, להגנתו הוא לא ראה את השרבוטים האנטישמיים ודוחה אותם מכל וכל. השינוי המסתמן באופק הבריטי המעונן הוא שבשנה זאת, יותר מבשנים קודמות, מכירים רבים בעובדה שמדובר בהנהגה אנטישמית.
הכרה זו אינה מנת חלקם של יהודים בלבד, אלא של פוליטיקאים משני צדי המתרס. ״או שהוא עיוור לאנטישמיות, או שהוא אנטישמי בעצמו״, אמר ג׳רמי האנט, שהתמודד על ראשות מפלגת השלטון. ״גזענות ממוסדת״ כינה את התופעה שר הבריאות לשעבר בממשלת הלייבור, הלורד דרזי. חברי המפלגה יטענו כי הציונים קנו אותו בכסף, אבל אולי יצטרכו להוכיח זאת בפני הוועדה לשוויון ולזכויות אדם, שהחליטה לפתוח בחקירה נגד הלייבור. בחרו לכם, אפוא, את תיאוריית המזימה החביבה עליכם, קחו בחשבון שמדובר ברשימה חלקית ביותר וצפו להזיות עסיסיות אף יותר מבית מדרשו של הלייבור בשנה החדשה.
* הטור של שאול צדקא פורסם במגזין המודפס החדש של עלונדון, שהופץ ברחבי לונדון. מעוניינים בגרסה דיגיטלית? הירשמו לניוזלטר שלנו.
