ישראל, בריטניה והפלסטינים אמורים בתחילת חודש יוני לעבד עסקה מיוחדת במינה העשויה לספק קרן תקווה אל תוך המנהרה החשוכה בה מצויים תושבי האזור בשנים האחרונות. אם אכן תצא העסקה אל הפועל, היא עתידה לשפר ללא הכר את מצבם הכלכלי של תשבי הגדה והרצועה ולהעניק תחושה נדירה של שותפות על ציר ירושלים- עזה.
לפני שבע שנים, כזכור, כמויות גדולות של גז מול חופי עזה. חב’ בריטיש גז קיבלה זיכיון להפיק את המשאב הזה העתיד להכניס לאוצר הפלסטיני כמיליארד דולר בשנה. הגז הבלתי צפוי היה אמור להימכר למצרים לאחר שישראל לא השכילה לעמוד בתנאי המכרז. אולם בהתערבותו של טוני בלייר, קיבלה ישראל הזדמנות שנייה, ובזכותה היא אמורה ליהנות מגז פלסטיני המיועד לספק עשרה אחוזים מתצרוכתה. החוזה ייחתם למשך 15 שנים, וכך תהפוך בריטניה לשושבינית בלעדית של העסקה המשולשת ממנה אמורות כל הצלעות להרוויח.
אלה הסבורים כי 40 שנה לאחר מלחמת ששת הימים יתרום שיתוף פעולה זה לשלום בין שני הצדדים – עלולים לקבל תזכורת מכאיבה ומנפצת אשליות. בעוד הנשיא אבו מאזן תומך בעסקה, התערב החמאס ברגע האחרון וכינה את פרטיה אקט של גניבה. שר הכלכלה, זיאד טאטא, טען כי הבריטים זוממים הכרזת בלפור מודרנית, והוא מצידו יעשה הכול כדי לסכלה. במלים אחרות, הרווח הכלכלי, התעסוקה המובטחת לאלפי פועלים והסיכוי להורדת המתח המקומי בעידן של התקפות הקסאם והפעולות המסכלות, אינם עומדים על סדר יומו של הארגון הרואה גם בבריטניה לא רק בישראל – אויבת משכבר הימים.
האדריכלים מכים שנית
לאחר שנכשל ניסיונם הראשון להטיל חרם על עמיתיהם הישראלים, יוזמים עתה הארכיטקטים הבריטים מסע נוסף באמצעותו הם מקווים להילחם בכיבוש הישראלי. החבורה הנוכחית, הקרויה מתכננים ואדריכלים למען צדק בפלסטין, טוענת כי חבריהם למקצוע מישראל הנם שותפים לפשע בכך שהם מסייעים לדיכוי החברתי, הפוליטי והכלכלי של הפלסטינים. הם אפילו גייסו את ג’ק פרינגל, נשיא המכון המלכותי לאדריכלות, ובאמצעותו הם קוראים לאדריכלים הישראלים להודיע לממשלתם על התנגדותם לפעולות הכיבוש הבלתי אנושיות הנעשות בשמם. במלים אחרות, הבריטים יחרימו כל ארכיטקט ישראלי שלא יגנה בפומבי את מדיניותה של מדינתם. חד וחלק. בשעתו היה שותף למסע הגינוי גם לורד רוג’רס, אולם הוא חזר בו מעמדתו לאחר שעמד לאבד חוזה אמריקאי להנצחת שמו של הסנטור הניו-יורקי היהודי, יעקב יעבץ.
אובייקטיביות? לא אצלנו…
כל זה כמובן מחוויר מול יוזמתם של העיתונאים הבריטים להחרים מוצרים ישראלים באסיפתם השנתית האחרונה. עיתונאים אינם אמורים להתייצב מצד כלשהו של מתרס פוליטי, אולם היוניון של אנשי התקשורת בבריטניה אינו סבור כי עליו להפגין אובייקטיביות בסכסוכים בינלאומיים. על פי הגיון ההחלטה, מעתה ואילך כל עיתונאי בריטי החבר בארגון לא יוכל להגיע ארצה ולאכול ממוצריה. הוא יצטרך להביא עמו מנות קרב מטסקו או מסיינסברי, או לשעוט הישר לרצועת עזה, לחפש מוצרים מקומיים ולהיווכח שהעזתים עצמם אוכלים מוצרי תנובה.
אולם מה שמטריד יותר מכל הוא שעל פי הודעת יור ה- NUJ אחד המניעים להחלטה הייתה הרצון להפיס את דעתם של הפלסטינים המחזיקים עדיין באלן ג’ונסטון, בן הערובה של הבי.בי.סי המצוי בידיהם כבר כמעט שלושה חודשים. היחס לגזילת חירותו של ג’ונסטון הפך להיות אמצעי בדוק למדידת מפלס הצביעות הבריטית בכל הנוגע לסכסוך במזרח-התיכון. רבים מהעיתונאים הבריטים חושבים שישראל צריכה לשלם בשמה הטוב על חטיפתו של השדר בידי קבוצה פלסטינית ברצועת עזה. יש לציין שעיתונאים אחרים פרשו מהארגון בעקבות החלטה זו. אגב, אתר אינטרנט מוסלמי ידוע, העמיד בפני גולשיו את השאלה האם יש להמית את ג’ונסטון כל עוד הצלבנים לא נענו לדרישות חוטפיו?.
קצרים
*** כיצד זה שהשמאל הבריטי אינו יוצא בהמוניו לרחובות כדי לגנות את מדיניותה הנאצית והלא פרופורציונלית של ממשלת לבנון, ההורגת ללא אבחנה את חברי ‘פתאח אל איסלאם’ המתמרדים בצפון המדינה? את השאלה הזאת שואל בעל הטור ריצ’ארד ליטן-ג’ון בעיתון, הדיילי מייל.
*** מנהל הבנק העולמי לשעבר, פול וולפוביץ’ נאלף להתפטר מתפקידו בעקבות מעשה שחיתות, בו קידם את חברתו הבריטית-לובית למשרה עתירת שכר במשרד החוץ האמריקאי. עם ידידי ישראל כאלה מי צריך אויבים? טוב שהלך.
*** האקדמאי הישראלי, ברוך קימרלינג, הלך השבוע לעולמו לאחר מחלה קשה. אולי כדאי להזכיר שהאיש כתב ספר, שראה אור בבריטניה, בו טען כי בחסות המלחמה בעיראק זוממת ישראל לגרש את כל הפלסטינים מהשטחים?
