הכניסה אל תוך שטח המופע (פארק קלדוניאן בצפון לונדון) נראית מבטיחה. בשביל החשוך של הפארק, תחת סבך של ענפים מעולעלים, מקבלים את פנינו אנשים מקשת רחבה של תרבויות – חלקם מנגנים (אפילו בפסנתר לצד השביל, שמוסיף מימד סוריאליסטי לחוויה) וחלקם עסוקים במטלות החיים – כמו קריאת ספר במיטה או מישהי שמגהצת בגדים כשהיא יושבת על ענף עץ. אלו הם מבין כ-300 המשתתפים במופע, שכעבור זמן נקראים לקום ממקומם ולהקים עיר חדשה.
לאחר הליכה בשביל, מגיעים ללב הפארק הגדול ובו ניתן לצפות במופעים לא רעים בסגנונות מגוונים (מוזיקה, מחול ועוד) על גבי במות שונות. מסביב לבמות מתרחשת העלילה המרכזית, שמתחילה כאשר אנשי ביטחון ששומרים על המגדל (מגדל השעון בפארק, ראו תמונה למעלה) מחליטים להרחיק את הבתים החדשים שנבנו לרגליו ואת יושביהם. דבר זה גורר מחאה וקו העלילה ממשיך במאבק הכוחות הנצחי בין בעלי שררה לבין אנשי העם הפשוטים.
הסיפור מעט מקרטע. לעיתים צריך לחכות כמעט דקה בין שורה שאומר שחקן אחד לבין השורה הבאה ששחקן אומר במקום אחר. כמו כן, באיזשהו שלב מיקרופון עובר מיד ליד, מה שמזכיר מעין הפקה של בית ספר תיכון. אבל לזכותם ייאמר שהמסר הוא חיובי ושהעלילה מלווה במוזיקה ובסאונד איכותיים. בנוסף, השחקנים שמסתובבים גם בין הקהל יוצרים תחושה מעניינת, כאילו הקהל בעצמו משתתף באיזושהי סצנה מתוך מחזה או באירוע מכונן.
הרעיון העומד מאחורי ההפקה הגרנדיוזית אפוף מסתורין. לא התכנייה האינטרנטית ולא שום מקור אחר שמחולק מספקים מידע על מה שעומד להתרחש במופע התיאטרלי, עליו מבטיחים שהוא צפוי להיות המופע המדובר ביותר ב-2012. אבל גם בסיומו נותרים עם תחושת בלבול קלה.
