במטה הבחירות של אחת המפלגות,
שלושה שבועות לפני הבחירות המקומיות.
אני: שלום, באתי לקחת כרזה. אשתי דיברה איתכם. היא מכירה את גנט, העוזרת של המתמודדת לראשות המטרופולין, ואמרנו שנשמח לקחת איזו כרזה לתלות על הבית.
עובד במטה מגיש לי מדבקה בגודל של ספר קטן.
אני: מה זה?
העובד: זו מדבקה עם הצבע של המפלגה והשם של המועמדת. אתה מדביק אותה על החלון מבפנים.
אני: אבל זה קטנציק. מי יראה את זה אם אני אשים על החלון?
העובד: למה, מה ציפית?
אני: לא יודע. במדינה שממנה אני בא, כשהיינו תולים כרזת בחירות זה היה מינימום רבע בניין. הכרזה הכי קטנה הייתה מכסה שתי מרפסות.
העובד: יש לנו כרזה טיפה יותר גדולה על עמוד עץ שאתה תוקע בגינה שלך.
אני: כן, מכיר. ראיתי כמה כאלה. גם די קטן, אבל אתה יודע מה, עדיף.
העובד: אוקיי, אני ארשום את הכתובת שלך והצוות שלנו יגיע להתקין. תן לי לראות את הלוז שלהם… יש להם די הרבה התקנות, אז הם יגיעו בעוד שבועיים וחצי.
אני: מה? אבל זה שלושה ימים לפני הבחירות! עזוב, תן לי אחד ואתקע בעצמי.
העובד: אי אפשר. רק מתקינים שלנו.
אני: למה?
העובד: Health and safety.
אני: אבל מה יכול לקרות? זה מעץ ואין לו משקל. גם אם זה נופל על נמלה לא קורה לה כלום.
העובד: זה החוק. רק אנשי מקצוע תוקעים.
אני: תאמין לי, אלוהים יודע איך ניצחתם במלחמת העולם.
העובד: אה?
אני: לא משנה. תביא את המדבקה.
ביום הבחירות,
בכניסה לקלפי
אני: שלום, קוראים לי גיא שפר, זה הכרטיס בחירה שקיבלתי בדואר.
נציג ועדת הקלפי: אה, אין צורך בו זה בסדר.
אני: צריכים תעודה מזהה? יש לי כאן רישיון נהיגה ודרכון בריטי וגם ישראלי אם צריך. באתי מצויד.
נציג הוועדה: לא צריך כלום, השם שלך מופיע כאן ברשימות.
אני: כן, אבל איך אתם יודעים שאני זה אני?
הנציג: למה, יש אפשרות שאתה זה לא אתה?
אני: ברור שאני זה אני, אבל אנשים יכולים לרמות. מישהו יכול לטעון שהוא אני ולהצביע במקומי.
הנציג: אבל זה לא חוקי.
אני: בדיוק. אז צריך לעשות משהו בעניין. שמע עזוב, אם מישהו יצביע במקומי, אני אגיע ואעלה על זה. בערך שני שליש מהמצביעים בכלל לא מצביעים בבחירות המקומיות ואחת המפלגות עלולה לראות לקראת סוף היום מי לא הגיע ואז להביא מאות אנשים שיצביעו במקומם.
הנציג: זה לא חוקי.
אני: אני מבין את זה.
הנציג: אדוני, אתה רוצה להצביע או לא?
אני: אני מצביע. מצביע על מחדלי השיטה שלכם. מאות שנים של דמוקרטיה ולא עליתם על זה?
הנציג: הבא בתור.
אני: אוקיי, תביא את הטפסים. מה זה אין וילון לפרגוד? אפשר להציץ אחד לשני.
הנציג נותן מבט כועס.
אני: בסדר, בסדר.
בשיחה עם
חבר ישראלי ותיק
אני: תאמין לי, הבריטים האלה חייבים לסבך כל דבר. חודשיים לקח לי להבין את שיטת הבחירות המקומיות אצלנו.
החבר: מה כל כך מסובך?
אני: יש לך אחת לארבע שנים בחירות למועצת המחוז, שבה כל מחוז בוחר נציג אחד.
החבר: אוקיי.
אני: וחוץ מזה, יש לך כל שנה בחירות למועצת העיר, שבה יש לך שלושה נציגים.
החבר: אז כל שנה הם מתחלפים?
אני: לא, פעם בארבע שנים.
החבר: לא הבנתי.
אני: בכל שנה המושב של אחד מהם עומד לבחירה. ככה שלוש שנים רצופות.
החבר: ומה עושים בשנה הרביעית?
אני: מצביעים למחוז.
החבר: אה. טוב אנגלים, אתה לא יכול לצפות שיפעלו באופן לינארי. זה כמו הספירה שלהם בטניס: 15, 30, 40.
אני: כן, לא יודע, אני תמיד מופתע עד כמה הכל שונה מישראל.
החבר: אגב, לאיזה מקום הגיעה המועמדת שלכם לבחירות לראש המטרופולין?
אני: מקום אחרון.
החבר: אה, אז בזה דווקא יצא כמו ישראל.
אני: כן. אותו דבר.
* גיא שפר מדריך סיורים בעברית בקיימברידג? במהלך סופי השבוע. לפרטים נוספים:
07578-560-505
072-2172836 (קו ישראלי)
