אני יודע שעד ששורות אלה יראו אור כבר ישפכו אלפי מילים על האיש וגאוניותו ואין רבע שעה שתעבור בלי שטופול יתראיין איפשהו. אז יכול להיות שגם בגולה נמאס לכם קצת, ולכן אני מבקש שתחזיקו עוד טיפה מעמד כי מדובר באמת בגאון. וכל מה שנאמר, באיחור ישראלי אופייני כמובן, הוא מעט מדי לטעמי.
אז כן, לא תאמינו, גם אני גדלתי על הספרים של האיש המצחיק הזה. הבעיה הייתה שכשכולם עברו כבר לקרוא את אסימוב או דוסטוייבסקי, אני נשארתי עם הספר המשפחתי שלו. אולי בגלל זה אני עדין אינפנטיל, אולי.
גם אני, לא תאמינו, גדלתי על הסרטים שלו. במיוחד תעלת בלאומליך. גם על הסרט הזה נתקעתי, אולי יותר מדי. אבל כמו שאני טוען שלא תמצאו בווסט אנד בלונדון מחזמר ברמה המוזיקלית של שלמה המלך ושלמי הסנדלר – ככה אני די בטוח שבלאומליך לא פחות גדול מלהיות שם או מספיינל טאפ המופלא. אין מה לעשות חברים, קישון היה גאון. אני יודע שזה קצת מבאס פה כל מיני ישראלים, ששנים עסקו בלנתח את הגזענות שלו או את הילדותיות שלו. אבל מה לעשות – הוא היה גאון ואתם קקות. אפילו לא קקות כי לקקה יש נטייה לצוף על המים ואותכם אפילו לא זוכרים.
כן, עוד משהו. את קישון יזכרו פה כל כך הרבה שנים שאולי אפילו תוכלו לכתוב על זה פעם איזה מאמר מתוחכם. כמעט בכל הראיונות שהיו השבוע עם חבריו השונים (אגב, אם הייתם רואים איזה קמבק היה לטומי לפיד, אולי הייתם חוזרים לארץ. אולי לא בעצם), ניסו המראיינים לדון ברדיפת הכבוד של קישון וניתחו את המירמור שלו.
תשמעו, לא הכרתי אותו. יכול להיות שהאיש רדף כבוד. יכול להיות. אולי היה חשוב לו שיכבדו אותו. ואתם יודעים מה? יכול להיות שעל אף מיליוני הספרים שהוא מכר לגרמנים ולמשתפי הפעולה שלהם, עדין הוא התעצב מעט. הוא התעצב כי בארץ, במשך כל כך הרבה שנים ירקו עליו רפש.
המבקרים קטלו את סרטיו, ואת פרס ישראל הוא קיבל לאחר מות אשתו, מאוחר מדי, ולא על פועלו הספרותי אלא כפרס מפעל חיים מנחם כזה.
אז איך יכול להיות באמת שהאיש העשיר והמצליח הזה היה ממורמר מהמדינה שבה יצר את הגדולות שביצירותיו? יצא לי לשמוע ראיון שלו לפני כשנה בתכנית שהוקדשה לפועלו. הוא סיפר שכשיצא לקולנוע הסרט השוטר אזולאי, לא המליצו עליו המבקרים בעיתון. כשצלצל לאחד מהם ושאל למה, המבקר השיב לו בהתנשאות: תראה אפרים, זה חרא של סרט, עדיף שאני לא אכתוב עליו. המירמור פתאום נורא פשוט ונורא מובן: קישון – ששוב אני אומר, היה גאון – יצר את הסרט הבאמת מדהים הזה – והמבקרים חשבו שזה חרא. מכיוון שהוא היה גאון, הוא ידע שמדובר בסרט ענק. ומפה הדרך להיות ממורמר על הבהמיות הישראלית היא נורא קצרה.
אז אחרי שהאשימו אותו ביצירת סרטי בורקס, בגזעניות ובנומך אינטלקטואלי, הוא ירד לשוויץ וכתב לגרמנים כל מיני ספרים שמצאו חן בעיניהם. אבל זהו. הוא קישון והם לא יהיו אפילו אבי טולדנו. אז ככה לסיום, נודה לו בשמי ובשם עוד כמה חברים טובים שגדלו עליו, ואולי למדו דבר או שניים.
