לאלו שלא ממש מתחברים אל הז’אנר, כדאי לדעת שמסתתרים דברים מעניינים במוזיקה של הלהקה, מתחת לשירה הצרחנית וחבטות התופים האגרסיביות.
יש המשייכים את הלהקה לזרם המטאל הקיצוני משום שהיא יותר מחוספסת וכבדה, ויש המדגישים את האקספרמנטליות שבה והשפעות הג’אז, בשל השימוש המופרז לעיתים במקצבים מסובכים, ריבוי משקלים ופוליריתמיות (מקצבים שונים המנוגנים באותו זמן). בעניין זה המומחיות שלהם היא רבה והאזנה לשיריה היא לעיתים כמו לשמוע את גלגלי המוח מנסים לפתור תרגילים מסובכים בחשבון. אם את באך האשימו במתמטיות יתר, אז משוגע הם התשובה המודרנית שלו. אפילו קהל ההד-באנגרס מתקשה לעיתים להניף את ראשו לפי הקצב המשתנה תדיר. לעזרתם באה התאורה במופע, שמתוכנתת להבהב על פי המקצבים המשתנים.
צד אחר שאפשר לגלות בלהקה, כשמפשיטים ממנה את הדיסטורשן, הוא פואטיות. נקרע על ידי ציפורני-גורל; האם אני עוד רכוש השייך לכוח עליון; מהרהר על שקר החופש; רק עוד קש הנשלף באקראי, הוא בית מתוך השיר, Straws Pulled At Random, מאלבומם, Nothing) 2002). לולא המוזיקה המלווה, אפשר לחשוב שזה נלקח ממחזה שייקספירי אבוד או ציטוט של משורר ההוגה במחשבות קיומיות.
חלק מרעיון האקסטרים במטאל הוא למתוח את הגבולות, ושימוש הלהקה בגיטרות בעלות שמונה מיתרים וכיוון נמוך במיוחד, שמדגיש צלילים בתדרים נמוכים, יכול לעצבן לא מעט אנשים שבאים במגע עם המוזיקה שלהם. זאת גם הסיבה שבגללה אנשים אחרים דווקא כן מעוניינים לשמוע אותם ולהגיע אל ההופעה הקרובה שלהם במועדון ה-HMV, בקנטיש טאון.
נכון, ככל הנראה יתקיימו ריקודי פוגו בעיקר בקרבת הבמה, כמו בהופעותיהם של להקות רבות אחרות. אבל מכיוון שהלהקה לא ממש שגרתית ונטולת פוזות, הקהל שמגיע לראותם יודע גם להעריכם מעבר לפרצי האלימות.
להקות כמו משוגע גורמות לז’אנר המטאל להתרחק מעט מהקלישאות הידועות ולהתקרב קצת יותר אל משהו שאפשר להגדיר כאמנותי, גם אם הוא מעט פרינג’י. אלבומם השביעי, Koloss, עתיד לצאת לקראת סוף מרץ ונשמע מבטיח על פי הסינגל הראשון מתוכו.
