הגילויים הרבים הדולפים מחדרי העינויים וממשרדי הממשלה בטריפולי מוכיחים, גם לספקנים שבינינו, כי המדינה בה אנו חיים מנהלת מדיניות חוץ רקובה עד היסוד. לא שעובדה זו צריכה להפתיע את קוראי המגזין הזה, אבל הפעם היא מרוחה על כל הקירות וזועקת מכל פינה. רומן האהבים שלונדון ניהלה עם משטרו של מועמאר קדאפי בארבעת העשורים האחרונים יכול להעלות סומק גם בלחייהם של הציניקנים המושבעים ביותר, הצופים מקרוב אחר הנעשה.
להלן כתב האשמה על קצה המזלג: מחבל לוקרבי שוחרר מכלאו בסקוטלנד תמורת חוזה של מיליארדים עבור חברת הנפט הבריטית BP. הבריטים הכחישו זאת תמיד, אבל הפעם מודה בכך במפורש שר החוץ הלובי לשעבר, עבדול-אטי אל-עוביידי. הנסיך אנדרו גויס אף הוא למשימת השחרור וקדאפי אף הודה לו על כך.
הממשלה הבריטית שיקשקה מהמחשבה שאם עבד אל-בסט אל-מגרהי ימות בכלאו, יורה קדאפי על תחילתו של גל טרור בבריטניה. עבור הסרת האיום היא הייתה מוכנה לעשות הכל כדי לרצות את הרודן.
מרק אלן, המכונה לורנס איש ערב המודרני ומי שעמד בראש האגף ללוחמה בטרור ב-MI6, קיים יחסים אינטימיים עם המודיעין הלובי ועם מוסא קוסה, שעמד בראשו.
היום, אותו מרק אלן הוא לא אחר מאשר מנהל בכיר ב-BP. הוא גם היה זה שנפגש בחשאי במועדון הטראוולרס עם סוכנים לובים כדי להביא לשחרור מחבל לוקרבי. מיותר לציין כי הוא לא נענה בשעתו לבקשת הקונגרס האמריקאי להתייצב בפניו.
אלן הוא גם חבר במועצת הרעיונות של אוניברסיטת LSE, ממנה רכש סייף אל-אסלאם קדאפי את תואר הדוקטור שלו, שנכתב בסיוע טוני בלייר, תמורת מיליון וחצי פאונד.
היחסים היו כה חמים שבריטניה שיתפה את לוב במידע סודי שכלל אפילו את תקציבם הביטחוני של השירותים החשאיים. ה-SAS, הכוחות המיוחדים, אימנו את עמיתיהם הלובים ועשו זאת למורת רוחם, בשל הסיוע שהגיש בזמנו קדאפי למחתרת האירית הקתולית.
בחודש פברואר האחרון, בעוד מתחילה התסיסה בבנגאזי, עמדה בריטניה לחתום על עסקה בת 85 מיליון פאונד עבור שיפור הטנקים של חיל השריון הלובי. השירות החשאי הבריטי מסר לקדאפי מידע שוטף על פעילי אופוזיציה לובים, למרות שבעבר כמה מהם נרצחו על אדמת בריטניה. הוא גם סייע ל-CIA לחטוף חשודים בטרור ולהסגיר אותם למעניהם בלוב.
מעתוק מוחמד מעתוק, הדיפלומט שיזם את הירי מהשגרירות הלובית בלונדון, ממנו נהרגה השוטרת איבון פלצ’ר, קיבל קצבאות מהמדינה ותואר אקדמי בארכיטקטורה מאוניברסיטה באדינבורו, לאחר שכבר גורש מהמדינה. כעבור כמה שנים הוא עמד בראש תכנית הגרעין הלובית.
הממשלה הבריטית עצמה ניסחה עבור הלובים את המזכר, בו הודיעה טריפולי על נכונותה לוותר על נשק להשמדה המונית כתנאי לקבלתה מחדש במערב. היה זה דאונינג סטריט שביקש מקדאפי לארח את טוני בלייר באוהלו המפורסם, משום שזה יצטלם טוב יותר בתקשורת, במפגש הידוע לשמצה שנערך ב-2007 וכונה – העסקה במדבר.
רוב רובם של חטאים אלו בוצעו במהלך התקופה בה הייתה מפלגת הלייבור בשלטון, למרות שהרומן המאוס הזה החל שנים רבות קודם לכן.
עתה אנו יודעים, כי בעיצומם של הימים בהם שר החוץ לשעבר, דיוויד מיליבנד, החליט לגרש בחגיגיות רבה את נציג המוסד בלונדון בשל ההתנקשות בבכיר החמאס בדובאי – הוא ניהל מגעים קבועים עם אנשים שביצעו פשעים נגד האנושות.
זובין מהטה לא התרגש
לאחר ההתפרעות המאורגנת במהלך הקונצרט החגיגי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, תמהתי אם לונדון יכולה עדיין להיחשב כעיר בה יהודים – לא רק ישראלים – יכולים להרגיש בנוח תחת שמיה המעוננים. התשובה לכך מתחילה להיראות כשלילית. אמנם המתפרעים עשו שירות דב לעצמם וחשפו את ערוותם הגזענית בפומבי. מבחינתם הם ירו לעצמם ברגל, אך הם הצליחו בכל זאת לשבש את השידור הרדיופוני בפעם הראשונה בהיסטוריה של הפרומס. הקהל הלא מעורב, שמילא את האולם, הפך לפרו-ישראלי באותו ערב כפי שהעיד על כך שר התרבות הבריטי, שנכח בקונצרט ועל דרך האבסורד אולי כדאי לומר שמעז יצא מתוק.
אבל מי שמטריף את הדעת אינם דווקא החוליגנים האנטי-ישראלים, אלא המשטרה שלא טרחה לעצור אף לא מתפרע אחד, למרות שמדובר היה בעבירה פלילית ולא בהפגנה פוליטית. ואני סברתי, לתומי, שהמשטרה למדה לקח אחד או שניים מאירועי אוגוסט בטוטנהאם, בקרוידון ובקלפהאם.
הלוואי עלינו מחאה שכזאת…
בין שדרות רוטשילד ללונדון מפריד עולם ומלואו, כך סבור שגריר בריטניה ברמת-גן. מתיו גולד מתכוון כמובן לתנועת המחאה בתל-אביב ולאורגיית הביזה ברחבי אנגליה – והוא חש בושה עמוקה מהתנהגות בני ארצו במהלך המהומות. הוא מביע הערצה כלפי האוהלים של תל-אביב וסלידה מהפשעים שבוצעו בערים הגדולות של ארצו. יחד עם זאת הוא מבקש שנראה את חצי הכוס המלאה ונתנחם בכך שאנגליה התגלתה גם בגדולתה כאשר מיליוני אנשים הביעו עמדה נחרצת בעד שלטון החוק, ואלפים מהם התנדבו לנקות את הרחובות.
גולד שולל את הטענה שהרב-תרבותיות הבריטית היא זו שהולידה את המהומות. לטענתו מדובר בחבורה של עבריינים, שחורים ולבנים כאחד, שיצאו למסעות ביזה על מנת לשדוד מוצרים בהם הם חפצו. והוא גם מבקש מהישראלים שלא יחששו להגיע ללונדון, גם לא למשחקים האולימפיים של השנה הבאה. מי אנחנו שנערער על דברים אלה…
הלייבור מתדרדר לשפל חדש
חוליגן אחר, אבל עם חליפה ועניבה, הוא קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון לשעבר, המבקש להיות גם ראש עיריית לונדון הנצחי. הטיפוס הזה קפץ על בוזזי לונדון כעל מוצא שלל רב והודיע כי המהומות התרחשו בשל הקיצוצים הכלכליים שמבצעת הממשלה השמרנית. אבל אם ניתן היה להתעלם מהריח הרע שעוררה הפלצה זו, על ההתבטאות האחרת שלו קשה לעבור על סדר היום. בחודש האחרון הוא הכריז כי הבחירה בינו לבין בוריס ג’ונסון – כמוה כבחירה בין צ’רצ’יל לבין היטלר… ליווינגסטון, כידוע לנו, הוא מעריץ של המטיף יוסוף אל-קרדאווי, שאמר, על פי הדלפה חדשה מאתר וויקיליקס, כי יש לסקול באבנים את אבו-מאזן על שיתוף הפעולה שלו עם ישראל. ולמועמד הזה, המועסק על ידי ערוץ הטלוויזיה של ממשלת איראן, מעניק אד מיליבנד, מנהיגה המגוחך של הלייבור, את תמיכתו המלאה.
לא רוצה לחזור ארצה
מי שיוכל להיות דובר קמפיין הבחירות של ליווינגסטון הוא השייח’ ריאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל. סלאח, מסתבר, מאוהב בבריטניה ונראה כי בדעתו להתנחל בה לזמן בלתי מוגבל. מאז נעצר בחודש יוני הוא מסרב להיות מגורש וכמשוחרר בערבות הוא ממתין לתוצאות ערעורו, בעודו נתון בעוצר בית 15 שעות ביממה. הוא חלק שבחים לארגון, נטורי קרתא, על התמיכה שהעניקו לו במהלך מאבקו המשפטי ועל כך שנטלו חלק במפגן יום אל-קודס האיראני שנערך בכיכר טרפלגר. השייח’ לא שכח לחזור על המנטרה אין לי דבר נגד יהודים, רק נגד ציונים….
מלונדון לירושלים דרך בנגאזי
אחמד שבאני הוא גולה פוליטי המתגורר בבריטניה מאז הגיעו לכאן הוריו בעודו ילד. בקיץ האחרון הוא הקים את מפלגת הדמוקרטיה וברצונו להתמודד, לא פחות, על נשיאות לוב בבחירות שתתקיימנה מתישהו בשנה הבאה. שבאני מספר לעלונדון כי בחודש יוני הוא ערך ביקור בישראל, נפגש עם יהודים לובים ואפילו פוליטיקאים ולא הסתיר את אהדתו לארץ. הוא מבטיח כי אם וכאשר יגיע לממשלה או לפרלמנט בטריפולי הוא יפעל למען כינון יחסים עם ירושלים. שבאני מלא התפעלות מישראל ואפילו ציין בפניי כי הופתע לגלות שרחובות עריה אינם מלאים בחיילים כפי שסבר תחילה. למעשה, כמעט ולא ראיתי חייל במדים. הביקור שערך בישראל לא נעלם מעיניהם של גורמים קיצוניים בלוב, שכבר איימו על חייו מכיוון שביקר במרכז יד ושם. לדבריו, שורות המורדים, אפילו בבנגאזי, מלאות באיסלאמיסטים תומכי אל-קאעידה.
קצרצרים
*** הכיסוי התקשורתי הבריטי של מעשה הטרור בערבה היה עלוב, כמעט כמו הסיקור של טבח בני משפחת פוגל ביישוב איתמר. אז התירוץ היה רעידת האדמה ביפן והפעם? נפילת טריפולי, כמובן.
*** בניגוד לשמועות, אסמא אסד לא עזבה את דמשק ולא ברחה ללונדון. היא נראתה נוכחת בחברת בעלה בקונצרט, שנערך בבירה הסורית ולא נראתה מוטרדת ממעשי הטבח של בשאר. לאחרונה היא גם פרסמה תמונה בפייסבוק, בה השניים מבקרים בביתו של תלמיד מצטיין.
*** עונת החרמות חוזרת: האיגודים המקצועיים מתכוונים לנתק את כל קשריהם עם ההסתדרות.
