על חברת הפרלמנט, לואיז באגשו, לא שמעתי עד עכשיו. באמצע חודש מרץ היא הצטמררה לקרוא בטוויטר קישור, שנשא את הכותרת – Dead Jews Is No News, אודות הטבח הברברי של משפחת פוגל ביישוב איתמר. היא פנתה מיד לאתר הבי.בי.סי כדי להתעדכן בפרטים נוספים ושם היא נחרדה שבעתיים, כאשר קראה תיאור קצר ושטחי של התקרית ודיווח פרשנות על החלטת ממשלת ישראל לבנות התנחלויות נוספות כתגובה על אותו רצח איום.
באגשו, אם לשלושה ילדים, כוסתה בתחושת תיעוב נוכח ההתעלמות ממרחץ הדמים בתוך בית המשפחה, בו נשחטו למוות ההורים, שני הילדים והתינוקת בת השלושה חודשים. היא גם זעמה על כך שהביב לא מצא לנכון לספר על חגיגת השמחה, שהתרחשה ברצועת עזה ועל הכרזתו של דובר החמאס, כי חמישה ישראלים מתים זה לא מספיק כדי להעניש מישהו.
מה היה קורה אם מתנחל היה נכנס לבית פלסטיני ומנסר ראשו של תינוק?, שואלת חברת הפרלמנט הלא יהודייה. כיצד היה זה מדווח במקרה כזה?. איגוד השידור שלח לה למחרת מייל ובו טען כי לא התעלם מהרצח, וכן כי היה צורך להתייחס לעניין ההתנחלויות, על מנת להכניס את האירוע להקשרו הפוליטי. באגשו הקשתה בשאלות וגילתה כי טבח משפחת פוגל לא דווח כלל בטלוויזיה, אפילו לא בערוץ החדשות, ורק הוזכר בקצרה במהדורת הבוקר של רדיו 4. מיד לאחר מכן הוא הוסר מרשימת הנושאים המשודרים והתגובות בעזה לא הוזכרו כלל. הסיבה הייתה, תוכלו לשער, החדשות המגיעות מיפן ומלוב.
כחברה בוועדה הפרלמנטארית לתרבות, מדיה וספורט, היא נכחה במושב שאישר את מועמדותו של כריס פאטן ליור החדש של חבר הנאמנים של הבי.בי.סי. היא שאלה אותו על איזון פוליטי וזה השיב לה כי יוותר על חברותו בארגון סיוע פלסטיני. הוא הכחיש כי הגוף בראשו הוא יעמוד בקרוב לוקה בדעות אנטי-ישראליות ומלבד זאת, היא תמיד תוכל להתלונן…
יש להניח כי יפן ולוב יירטו גם את סיפור תפיסתה של ספינת הנשק הסורית-איראנית-חמאסית. אבל מה באשר לפיגוע הטרור שהתרחש בירושלים כעבור למעלה משבוע? ובכן, בבי.בי.סי הייתה הכותרת: תחנת אוטובוס בירושלים הייתה מטרה לפיצוץ קטלני, כאילו שהמטרה הייתה תחנה ולא אנשים בשר ודם. מיותר לציין שהכיסוי התרחב, כאשר נודע כי ההרוגה היחידה בפיגוע הייתה אזרחית בריטית. אולם הגדילה לעשות סוכנות הידיעות, רויטרס, שדיווחה את המשפט הבא: המשטרה טוענת כי המדובר היה ב’התקפת טרור’ (המירכאות במקור), הכינוי של ישראל להתקפה פלסטינית. כלומר, המינוח טרור קיים רק במוחם הקודח של הישראלים. ואני מדמיין את ישראל בר יהושפט, מי שהקים את רויטרס ב-1851, מתהפך בקברו.
הארנק הציבורי בשירות התעמולה הערבית
בעבר נכתב במדור זה, לא אחת, אודות החומרים הרעילים האנטי-ישראליים מהם עשוי כתב העת London Review of Books. עתה נודע לנו כי כתוצאה מעבודתה הנהדרת של עמותת Just Journalism, מועצת האמנויות החליטה להפסיק את הסיוע הכספי שהעניקה עד כה לאותו עלון תעמולתי. מענק כספי ציבורי? ואני אפילו לא ידעתי שקיים אחד כזה. מסתבר כי בעשור האחרון קיבלו עורכיו 767 אלף פאונד מכספי משלם המיסים הבריטי.
מתוך הסכום הזה, לא פחות מ-188 אלף פאונד שולמו לכותבי 92 מאמרים בנושא הסכסוך המזרח-תיכוני, מהם 91 היו פרו-פלסטינים. הם תיארו את ישראל כמדינה צמאת דם ומשטר ג’נוסייד, בשעה שציירו דיוקן חיובי של החמאס והחיזבאללה. במילים אחרות, עבור כל מאמר עוין, שילם הציבור לכותבו מעל 2000 פאונד! מייקל וייס, יושב ראש העמותה, מרוצה מסגירת הברז. הם אפילו השוו את ישראל לרייך השלישי וחילקו שבחים לארגוני מחבלים, שנשבעו לחסלה.
מזייפי דרכונים? אנחנו?
זוכרים את חיסולו בדובאי של מחמוד אל-מבחוח, בכיר החמאס, שהיה אחראי מטעם הארגון לאספקת הנשק האיראני לעזה? איך תשכחו? הרי שר החוץ הקודם, דיוויד מיליבנד, הודיע בשעתו לפרלמנט על גירושו של דיפלומט ישראלי מלונדון, בגלל השימוש שנעשה בדרכונים בריטים מזויפים.
מאמרים קשורים
קשה יהיה גם לשכוח, מן הסתם, כי במהלך השלבים הראשונים של המרד בלוב, נכשל ניסיון שלומיאלי של ה-MI6 וה-SAS, ליצור קשר עם המורדים בפאתי העיר בנגאזי. הסוכנים החמושים הגיעו במסוק ללא הודעה מוקדמת, נתפסו על ידי המורדים ושולחו בצדק לביתם בבושת פנים למחרת היום. אולם, מלבד כלי נשק, נמצאו על גופם של האורחים הבלתי קרואים גם דרכוניהם של שלוש מדינות. בהנחה שוויילס וסקוטלנד עוד לא מנפיקות דרכונים משלהן, יש להניח כי המדובר היה בדרכונים מזויפים. המדור לא מופתע מכך שכלי התקשורת לא טרחו להזכיר זאת, אולם התקרית הזאת מוסיפה קורטוב של אירוניה לצביעות הבריטית הידועה.
אסמא מביאה לי אסתמה
מה לא עשתה בריטניה כדי ללקק למשטר הדיכוי של סוריה? כמעט כל מה שעשתה כדי לפייס את שלטונו של מועמאר קדאפי. היה זה טוני בלייר, רוהמ הבריטי הראשון, שביקר במדינה החשוכה הזאת ב-2001. כעבור שנה הוא פרש בפני בשאר אל-אסד שטיח אדום, שהוביל לארמון בקינגהאם ולפגישה עם המלכה אליזבת. הוא ואשתו אף ביקרו את הנסיך צ’ארלס בארמון סנט ג’יימס. כל זה התרחש חודשים ספורים לאחר שהנשיא הסורי התחתן עם אשתו, אסמא, במה שתואר כשידוך אידיאלי בין אישה שנולדה בלונדון לבין גבר שהתחנך בה.
עתה יושבת אסמא בארמון הנשיאות בדמשק וצופה כיצד בעלה הפרנואיד שולח את גדודי מרצחיו לחסל מפגינים בדרעא ובלטאקיה, תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל העומדת כידוע מאחורי התסיסה. ותארו לכם שהמהדורה האמריקאית של מגזין ווג הקדישה לה כתבת דיוקן, תחת הכותרת שושנת המדבר, בה היא מתוארת כזוהרת וממגנטת במדינה בטוחה, שאינה יודעת פיגועים, חטיפות והפגנות.
קצרצרים
*** רבים יודעים שהשחקנית המנוחה, אליזבת טיילור, נולדה בשכונת המפסטד, בצפון-מערב לונדון. מעטים יודעים שבעולם הערבי לא זכו לצפות בסרטיה, בגלל חרם שהוטל עליה לאחר שהתגיירה.
*** שאנה בוכארי, מוסלמית בריטית, מקבלת בימים אלה איומים רבים על חייה. ופשעה? היא הגיעה לגמר תחרות מלכת היופי.
*** הסכום שהעביר סייף אל-אסלאם קדאפי ל-LSE, הוא כסף קטן לעומת מה שהעביר לאוניברסיטה שליט אבו-דאבי. האגף החדש נקרא על שמו של שייח’ זאייד.
