בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח, כתב חנוך לוין זצל, ומעניין אם גם צ’לסי וארסנל יחשבו כך, אם וכאשר העונה הזו בפרמיירליג תוציא אותן לפנסיה, כלומר לראשונה זה שנות דור אל מחוץ לארבע הגדולות ואל מעבר לגדר של ליגת האלופות 2009/2010.
כי כמו שהדברים נראים בפברואר, לפחות אחת מנציגות הבירה האנגלית תיפול קורבן לכירסום העצום ביכולתה ובמשאביה, ולזינוק הנחשוני של יריבה מהעיר השנייה בגודלה באלביון, אסטון וילה הבירמינגהאמית.
אך לפני ימים ספורים אירחה וילה את צ’לסי לדו קרב רב מוניטין והשפעה בפרמיירליג, שתוצאתו יכלה גם להציע את הסדר הבריטי החדש: הויליינס מווילה פארק לפני הכחולים מסטמפורד ברידג’. לצערו של טור זה, כוחות הנבואה ניטלו ממנו, ומכיוון ששורות אלו משורבטות עוד לפני העימות המסקרן, נסתפק בכוכבית (*) המזכירה לכם לבדוק את התמונה הטבלאית העדכנית.
לפני הקרב פנים אל פנים הקדימה וילה (מקום 3) את צ’לסי (4) בשתי נקודות. אבל למעשה העונה לא זו בלבד שווילה מובילה, היא גם משמשת מראה הפוכה לצ’לסי, שיקוף של כל הפגמים הלונדוניים היוקדים, שבבירמינגהאם נמנעו מהם, נהגו אחרת, וקטפו את הפירות.
צ’לסי פיטרה החודש את המנג’ר השלישי שלה תוך 17 חודשים. לואיס פליפה סקולארי ארז את המזוודות אחרי שבעה חודשים בתפקיד אותו הוא ירש מאברהם גרנט (8 חודשים). חוס הידינק ההולנדי, מאמן נבחרת רוסיה, והאיש שהוביל אותה ואת הולנד, אוסטרליה, דרום קוריאה ואיינדהובן להישגים יוקרתיים, נקרא אל הדגל בסטמפורד ברידג’.
רומן אברמוביץ’, הטייקון הרוסי שהוא גם הבעלים של צ’לסי וגם אחראי לתשלום שכרו של הידינק בהתאחדות הכדורגל הרוסית, מאמין שההולנדי המעופף ממוסקבה ללונדון הוא הפיתרון האולטימטיבי לכל תחלואי הכחולים שלו. הוא טועה. הידינק אמנם מאמן מצוין, מנוסה ובעל טאץ’ ייחודי, אבל את המוניטין העצום והרב שלו הוא עשה בעיקר עם אנדרדוגים קבוצות ונבחרות בלתי אופנתיות בעליל וטעונות טיפוח.
צ’לסי היא לא סינדרלה. אדרבא, היא קבוצה עשירה ושבעה, נוטפת הישגים, אמביציות ואגואים מנופחים עד סף פיצוץ, והיא נשחקה דק דק בחודשים האחרונים. הידינק הגיע על מנת לסתום חור: לעבור את שלושת החודשים הבאים בשלום לעבור את יובנטוס בצ’מפיונס ליג, להבטיח את ההעפלה לליגת האלופות מהמקום הרביעי לפחות.
בסגל ובמצב הנוכחי של חניכיו, זו משימה מפרכת. הכדורגלנים סובלים מלאות פסיכולוגית ועייפות חומר פיזית. חדר ההלבשה מלא מחנות וקליקות, טרוניות ותחושות קיפוח. היכולת על כר הדשא בנסיגה אטומית בגלל כל הסיבות הללו, אבל גם משום שהסגל רדוד. רוביניו לא הגיע בקיץ בגלל התעקשות טיפשית של אברמוביץ’ על 5 מיליון לישט. אף אחד לא הצטרף בינואר בגלל קפיצת יד של בעל הבית שהפסיד חלק נכבד מהונו במשבר הכלכלי. חוד ההתקפה של צ’לסי, הנסמך על סוציומט חסר חדוות חיים ומשחק (ניקולאס אנלקה) וקריזיונר הנתון למצבי רוח (דידייה דרוגבה), כבר לא יכול לספק את הסחורה בקביעות. הידינק יצטרך באמת לעטות את גלימת הקוסם כדי להפוך את היוצרות ולהחזיר לצ’לסי את הצבע ללחיים עוד העונה. נראה איפוא שהתפקיד האמיתי שלו עשוי להיות בניית צ’לסי החדשה בקיץ.
גם לאסטון וילה יש בעל בית זר, איל הון מעבר לים. אבל יחי ההבדל הקטן. רנדי לרנר האמריקני הוא הכל חוץ מרומן אברמוביץ’. השווי של צ’לסי בשוק כיום מוערך ב-400 מיליון פאונד. וילה מגיעה בקושי לשליש (140 מיליון). אבל בניגוד לעמיתו היהודי מסאראטוב, לרנר, 46, איש עסקים מברוקלין, לא זינק עירום כביום היוולדו לביזנס של רכישת מועדון ספורט. הוא קנה את וילה רק אחרי שנים של בעלות על קבוצת הפוטבול האמריקנית קליבלנד בראונס.
מאז הרכישה ב-2006 מוכיח לרנר את חשיבות הניסיון הספורטיבי והעסקי. בניגוד לאברמוביץ’, הוא לא יורד לחדרי ההלבשה, ולא מופיע לפתע להסתודד עם המנג’ר ועוזריו במגרש האימונים. לרנר מינה את מרטין אוניל למנג’ר, ומבחינתו כל האחריות הנופלת על הצפון אירי, היא גם זו שמותירה בידיו את מלוא הסמכות. לרנר ואוניל מקיימים מערכת יחסים נאמנה ואמינה. הבוס מעמיד תקציב, המנג’ר שוטח בפניו את בקשותיו ומנתח את הדרך. באנגליה משוכנעים כי מדובר בכימיה החזקה ביותר הקיימת בליגה.
זה מתבטא בהוצאות ובתוצאות. אוניל נחשב למאמן מחונן. הוא עדיין בין הפייבוריטים להחליף את סר אלכס פרגוסון במנצ’סטר יונייטד בבוא היום. אבל גם אוניל היה מתקשה לעבוד תחת אברמוביץ’, פיטר קניון ופרנק ארנסן, הצנטרליסטים הקפריזיים של סטמפורד ברידג’. בווילה פארק, לעומת זאת, אסף אוניל צוות המשלב ותק ורעננות. בקיץ הוא הביא את השוער ברד פרידל בן ה-37, ולפני שבועיים תיגבר את הסגל של הוויליינס באמיל הסקי המזדקן (31) מוויגאן תמורת 3 מיליון פאונד. מאידך גיסא, הוא שילם בקיץ 12 מיליון לישט עבור החלוץ ג’יימס מילנר בן ה-22 ו-9 מיליון תמורת הבלם קרטיס דייוויס, 23.
וילה באמת הוציאה באוגוסט האחרון יותר מצ’לסי. 50 מיליון לעומת 30. אבל ההבדל גדול בהרבה מסך הסכומים שמייצג הפער בן 20 המיליון. ההבדל הוא לא בקנקן, אלא במה שבתוכו. סקולארי הביא בקיץ צמד שחקנים פורטוגזים, ז’וסה בוסינגווה ודקו, בתקציב שעמד לרשותו. אוניל הביא תשעה (!) כדורגלנים חדשים, עשה refresh דרמטי לסגל, פירמט את הקבוצה, והתקדם בעבודתו ללא התערבות מלמעלה. ז’וזה מוריניו, גרנט וסקולארי לא ידעו מה יילד יום, על איזה צד יקום מחר הבעל בית, מי ילכלך על מי, מתי ומדוע.
מה שאומר שהכסף אולי מסובב את כדור הארץ, אבל הניהול הוא זה המשמן את הברגים שלו. כמו שצ’לסי מתנהלת בשנתיים החולפות, היא רק הולכת ומתרחקת מהפנטזיה של אברמוביץ’, להפוך אותה למועדון הגדול בתבל עד 2014. כמו שאסטון וילה מתנהלת – באיטיות, בצניעות, בשיקול דעת, במקצועיות ומקצוענות – אפשר כבר לשמוע בסביבותיה הקרובות את משק כנפי הצ’מפיונס ליג ההיסטורי, ולהאמין שזו תהיה רק אבן דרך ראשונה בנתיב עתיר הבטחה.
