היא משחקת את קלייר האריסון, פסלת מוכשרת, סקסית ואינטליגנטית שרגילה להיות בשליטה מוחלטת על חייה – עד שתאונת דרכים רצינית הופכת אותה למשותקת מהצוואר ומטה.
לאחר חצי שנה של טיפולים בבית החולים, קלייר, עדיין מאושפזת, מוצאת את עצמה תלויה לחלוטין בצוות הרפואי, ללא משפחה או חברים (היא זרקה את החבר וביקשה מהמשפחה להפסיק לבקר), מסוגלת רק לחשוב ולדבר. היא מפתחת יחסי קירבה עם הרופאים והאחיות, ולמרות מצבה היא חדה, שנונה ומצחיקה. אבל בסופו של עניין, קלייר לא מעוניינת בחיים האלו.
היא פסלת שלא יכולה לפסל, היא אישה שגברים מסתכלים עלייה ברחמים, יש לה רק מוח מבריק וגם הוא עסוק בלדמיין מה היה יכול להיות אם רק הייתה חוגרת חגורת בטיחות ואיך עכשיו חומקים מהעונש הזה, החיים.
קים קאת’רל, במשחק מעולה, שזכה לביקורות נלהבות מצד מבקרים רבים, מוכיחה שהיא יודעת לשחק גם תפקידים רציניים ולא רק את האישה הסקסית.
היא גורמת לקהל לא רק לצחוק – אך גם לבכות, להזדהות עם הכאב ולרחם, ובעיקר לחשוב על השאלה המהותית: האם יש לנו את הזכות לבחור איך אנו רוצים לחיות ומתי אנחנו בוחרים למות.
ההצגה רצה לראשונה בשנת 1978, וכבר אז זכתה בפרס המחזה הטוב ביותר אך התפקיד הראשי היה של גבר. אחרי שנה כותב ההצגה, בריאן קלרק, כתב מחדש את ההצגה, הפעם עם גיבורה אישה.
במאי: סר פיטר הול.
אורך ההצגה: שעתיים וחצי עם הפסקה באמצע. לרוץ ולראות.
פרטים במדריך.
*למעריצי סמנתה ולאלו שסתם מזמן לא ‘שמו יד’ על כוכבת על – קאת’רל יוצאת מיציאת השחקנים כמה דקות לאחר סיום ההצגה ותצטלם עם כל מי שרוצה. n
יפעת לין
