על פי הדירוג השנתי של ה’פייננשייל טיימס’, ה-London Business School דורג השנה יחד עם Wharton, כבית הספר הטוב בעולם ללימודי MBA, ונמצא לפני מקומות כמו הרווארד וקולומביה. הדירוג מבוסס בעיקר על נתוני ההכנסות של בוגרי בית הספר ויכולתם למצוא עבודה בשלושת החודשים הראשונים לאחר סיום התואר. במחזור השנה ישנם 400 סטודנטים, בטווח גילאים של 23-39. יש להם בין 2 ל-14 שנות ניסיון תעסוקתי קודם והם מגיעים מ-58 מדינות ומדברים 45 שפות. מתוכם תפסנו תשעה ישראלים שלומדים שם, אך ידוע לנו על לפחות עוד שישה.
מה משך אתכם ללמוד דווקא בלונדון?
ניצן יודן (30), שעזב משרה מכניסה בבנק לטובת הלימודים: רציתי לחוות מגורים בחול והעדפתי לגור באירופה משתי סיבות – קירבה יחסית לארץ ולמשפחה והרצון לעבוד ולחיות באירופה ולא בארהב אחרי הלימודים. באירופה יש שני בתי ספר מובילים, נרשמתי והתקבלתי לשניהם ובחרתי בלונדון בגלל המיקום – עיר בינלאומית שתרחיב את נקודת המבט הצרה שהייתה לי כשגרתי בישראל, הזדמנויות תעסוקה והתרבות הבריטית. אחת הסיבות גם הייתה – כדורגל… בנוסף, אתה לא מרגיש מהגר, כולם פה מהגרים.
טלי (28) ואלכס צוקרמן (29) הם זוג נשוי ושניהם התקבלו לתוכנית הלימודים השנה. הם למדו יחד כבר לפני כן בטכניון וגם עבדו יחד בחברת מחשבים. אלכס: אני הייתי מכוון על הלימודים לפניה, רציתי חוויה משמעותית, לצאת מהקובייה, לפתוח עיניים ולראות עולם. לונדון היא מושלמת, המיקום מעולה והוויזות נוחות… התקבלתי בסיבוב הראשון, וכשטלי סיימה את לימודיה לתואר שני במדעי המחשב, היא התקבלה בסיבוב השלישי.
לסטודנט אחר, גיא ישראלי (30), נולד בן ראשון שבועיים לפני שתוכנית הלימודים החלה: התקבלתי לבית ספר מוביל בארהב אבל אחד השיקולים היה כדי שהילד יוכל להיות קרוב יותר לארץ… הייתה אפשרות להגיע לפה וללדת, אבל זו לידה ראשונה ובגלל כל הקשיים הבירוקרטיים של מעבר למדינה אחרת העדפנו לעשות את זה בארץ. שכר הלימוד בתוכנית זו הוא 45 אלף פאונד לשנתיים מבלי בכלל להזכיר את דמי השכירות, המחייה ואת חוסר האפשרות לעבוד במקביל. אם לא די בכך, לבני/בנות הזוג של הסטודנטים קיים קושי למצוא עבודה בצל הכלכלה המעורערת בבריטניה.
האם באמת היה שווה לעזוב את הנוחיות שבארץ בשביל זה?
גיא: רציונלית, אין לזה הצדקה פיננסית אבל כשחושבים לטווח הארוך, כמה שנים קדימה, על המטרות שאליהן אני רוצה להגיע ועל טובת הילד, זו החלטה נכונה מאוד… זו בסך הכול חוויה אדירה.
אלכס: הבעיה הייתה לעזוב עבודה מסודרת, אוטו, משכורות גבוהות יחסית לגיל שלנו וקידומים. אבל ראינו לאן זה יוביל אותנו. זה מחיר ששווה לשלם אותו מהבחינה האישית, כי אין הרבה הזדמנויות בחיים בשביל לחוות חוויה כזו משמעותית. הגיל שלנו טוב מבחינת הקריירה, וזה לפני שאתה מתחייב להקים משפחה.
ואם לא די בהקרבה כלכלית, לא נראה שמישהו מהם שוכב בחוסר מעש על גבו במדשאות בית הספר, כפי שמתוודה אסף שלוש (32), שעבד לפני כן במשרד עוד מצליח: הלימודים הם מיקצוע לכל דבר, עבודה מהבוקר עד הלילה במסגרת מלאה ומאוד מאתגרת, גם חשיבתית… וגם אם יש אירועים שנראים חברתיים, כולם מכוונים לזה שיום אחד זה יקדם ויעזור. בכולם אתה תרצה להשתתף, אתה מרגיש מחוייב לזה כשאתה מגיע לתוכנית כזו יוקרתית. נוצר מצב שאתה כל היום סביב זה, לרבות בסוף השבוע… זה לא פיקניק.
איך מממנים את הלימודים?
אסף: כל אחד לוקח את החסכונות שלו, שפה הם לא שווים יותר מידי, וגם הלוואה… ההלוואות פה נמוכות ממה שהיה אפשר לקבל בארהב לפני המיתון, אז, הייתי יכול לממן לימודים, מחייה ועוד, בלי שום ערבות. כיום זה לא אפשרי בארהב ורק בלונדון הם נותנים הלוואה, שהיא המינימלית ההכרחית..
אלכס: חלק מהמקומות בעולם אליהם נרשמתי לא ידעו אם הם יוכלו להציע הלוואה או לא, ובלונדון התוכנית הזו מעולם לא נפגעה… כשהפאונד נפל זה האיר את הכול באור חיובי.
חושבים על המיתון?
אסף: אנשים שבאים מהתחום אומרים שיש עכשיו התחלה של יציאה מהמיתון וכנראה שאנחנו נסיים בדיוק בפריחה הבאה ויכול לצאת לנו ממש טוב. יש חששות לגבי הנושא של התמחות, אך מכיוון שהכול לוט בערפל אנשים די אופטימיים… נהיה יותר חכמים בסביבות פברואר… בבית הספר אף אחד כמעט שלא מדבר על המיתון.
איך זה להיות חלק מקבוצה כל כך גדולה של ישראלים?
ניצן: זה בהחלט עוזר בכל ענייני הקליטה, וההרגשה של בית במקום זר. גם מבחינת הקליטה של בני/בנות זוג זה עוזר שיש עם מי לבלות, ובשורה התחתונה – כמה שמעניין וחדש להכיר אנשים חדשים ממדינות אחרות, אי אפשר להגיע לרמות של עומק בקשר ובהיכרות כמו שאפשר עם הישראלים. אולי זה בגלל הפתיחות, אולי בגלל הרקע המשותף… העובדה שיש הרבה ישראלים מעלה את ההתעניינות של הסטודנטים מרחבי העולם בישראל. רבים מהם כבר ביקשו שנארגן ביקור בישראל בכדי לטייל ולראות הזדמנויות עסקיות. למעשה, לישראל יש את מספר הסטודנטים הכי גדול בבית הספר, ביחס לגודל האוכלוסייה.
גיא: זה יתרון גדול מאוד. מה שמבליט ומאפיין אותנו מקבוצות אחרות זה שאנחנו מאוד עוזרים ותומכים אחד בשני.
אני מבין שנפגשתם עוד בארץ?
אסף: זו מסורת של כל מי שמתקבל לתוכנית של מינהל עסקים. מי שיוזם אותה הם הבוגרים של בית הספר שקובעים את המפגש הראשון ומעבירים את פרטי ההתקשרות של כולם. בהתחלה יש הרבה מידע שחשוב לחלוק כדי להגיע מוכנים ללימודים. היו גם מפגשים חברתיים. נהיינו חברים טובים מהרגע הראשון שהיכרנו וזה מאוד נוח, מאוד מחזק.
רוואן לקסטון, ראש דסק דרום-מזרח אסיה במשרד החוץ ובוגר בית הספר, נמצא אשם בתחילת אוקטובר בבית משפט ונקנס על התנהגות בלתי הולמת (פרץ קללות כנגד ישראל). המקרה אירע כשהוא התעמל במכון כושר במקום (כחלק מההטבות מהן נהנים הבוגרים), בזמן שצפה בטלוויזיה וראה את פעולת צהל בעזה, במהלך מבצע ‘עופרת יצוקה’.
נתקלתם בתקריות אנטישמיות?
גיא: לא. להיפך, הופתעתי לגלות שאנשים ממדינות שונות באו ודיברו איתי מיוזמתם על חגים יהודיים, כמו ביום כיפור למשל.
אלכס: שום דבר עד עכשיו. מה שאני אוהב זה שאנחנו פוגשים חברים ממדינות אויבות כמו לבנון, איחוד האמירויות וערב הסעודית. מדהים שאפשר למצוא איתם שפה משותפת וחברויות של ממש. גם לא מדברים יותר מידי על פוליטיקה.
