הם הגיעו לכאן ב?1997, כפליטים שברחו כביכול מהשלטון החילוני הפרו?מערבי המדכא באלג’יריה, לאחר מלחמת האזרחים שבה נהרגו רבע מיליון אזרחים. למעשה, הם היו חברים בקבוצה האיסלאמית המזוינת, שזרעה מוות במאות ערים וכפרים באלג’יריה. צרפת, היעד המועדף עליהם, לא פתחה בפניהם את שעריה. לכן, הם שמו את פעמיהם אל העיר לסטר שבמרכז אנגליה, שבה התבססה קהילה מוסלמית גדולה. מדובר בבגדאד מזאיין, בראהים בנמרזוגה ופאריד בלאריבי. כעבור שנה, הם זכו לתגבורת בדמותו של ג’אמיל בגאל, איש מפתח בתנועת הג’יהאד הגלובלית.
במשך ארבע שנים לא התעניינה המשטרה בחייהם של הארבעה, שהתנהלו בין המסגד לבין מגרש הכדורגל השכונתי. אולם, לאחר אירועי 9/11 בארצות הברית נבעטו דלתות בתיהם ברגליהם של סוכנים חשאיים. מה שהתגלה לנגד עיניהם של אנשי החוק היה מפעל לזיופים שכלל דרכונים, ויזות, חשבונות בנק וכרטיסי אשראי, שבאמצעותם שומנה המערכת הפיננסית של אל?קעידה. ברשותם התגלו גם 60 קלטות, שהכילו נאומים של אוסמה בין?לאדן ותיעוד של הוצאות להורג. אחד מהארבעה החזיק בשלושה דרכונים תחת שלושה שמות שונים, ואלה סייעו לו לקבל ממערכת הרווחה קצבאות כפולות ומשולשות. הארבעה נאסרו, נשפטו ונידונו לעונשי מאסר שבין 4 ל?11 שנים.
באותם ימים חילק ג’אמיל בגאל את זמנו בין לסטר, שבה חיה אשתו הצרפתייה ובזכותה קיבל אזרחות אירופית, לבין מסגד פינסברי פארק בלונדון, שם היה מחובר לעטיני השנאה של המטיף אבו?חמזה. בפינסברי פארק הוא גייס את מחבל הנעל ריצ’ארד ריד, שניסה לפוצץ מטוס נוסעים שהמריא מפריז. גם החוטף ה?20 גויס על ידו. כמו כל עמיתיו האלג’יראים, הוא נהג להיפגש בקביעות עם המטיף הפלסטיני אבו?קטאדה. באותם ימים, בילה בגאל את עיתותיו באפגניסטן, סמוך לשולחנו של בין?לאדן. עם דרכונו המזויף הוא נעצר בנמל התעופה של דובאי, ותחת חקירה נמרצת הודה שתכנן לפוצץ את שגרירות ארצות הברית בפריז. את אשתו וילדיו הוא הותיר מאחור, בלסטר. לאחר שהוסגר לצרפת, חש עמיתו לג’יהאד, כמאל דאודי, מומחה למחשבים, כי האדמה בוערת מתחת לרגליו ונמלט, איך לא, ללסטר. דאודי לא ידע כי הביון הצרפתי עוקב אחריו, ולבסוף הוא הוסגר ונידון לתשע שנות מאסר. בכלא נפגש בגאל לראשונה עם שריף קואצ’י ועם אמדי קוליבאלי, שנאסרו בשל שורה של עבירות פשע. אז החל התהליך שהביא למעשי הטבח במערכת המגזין שארלי הבדו ובהיפר כשר בפריז.
בינתיים, בנמרזוגה הוסגר לאלג’יריה, אבל בגדאד מזאיין הצליח להערים על השלטונות הבריטים בטענה כי הוא זכאי לחיי משפחה, שכן, בלסטר נולדו לו שני ילדים ובמולדתו הוא צפוי לעינויים. באמצעות ייעוץ משפטי ממומן הוא חומק זה כבר כמה שנים מעונש, לאחר שסיים את תקופת מאסרו בנצלו את החוק לזכויות אדם, שיזמה בשעתו ממשלת הלייבור.
אשתו של בגאל, שעדיין מרצה את עונשו בצרפת, נותרה בלסטר. משפחתה הכפילה את גודלה, ויחד עם ארבעת ילדיה היא חיה בנחת בבית בן ארבעה חדרי שינה, חינם אין כסף. היא גם מקבלת קצבאות מדינה, שגובהן עומד להגיע לכחצי מיליון פאונד. בקיץ האחרון היא נעצרה בשדה התעופה של מזרח מידלנד, בשובה מביקור אצל בעלה, וסירבה להיחקר או להעמיד את מזוודתה לחיפוש. היא אף עתרה לבית המשפט העליון במהלך משפטי שאותו מממנת המועצה המוסלמית הבריטית, הנחשבת לגוף המייצג והמתון של האוכלוסייה. מדוע היא מעדיפה לגור בלסטר, הרחק מבעלה הכלוא? לדבריה, משום שהיא מעדיפה לגור בסביבה מוסלמית אדוקה, הרחק ממדינה שבה היא אינה יכולה אפילו לעטות רעלה על פניה.
כך איפשרו השלטונות משני צידי התעלה האנגלית לכנופיה האלג’יראית לבצע את זממה במרכז פריז ולהרוג בדם קר עיתונאים, שוטרים ויהודים.
צביעות צרפתית
בסוף חודש ינואר, התכנסו בלונדון 22 שרי החוץ של המדינות החברות במה שנקרא הקואליציה נגד דאעש. אחת ממטרותיה המוצהרות של הוועידה הייתה להתחקות אחר הברזים המזרימים כספים לארגון הטרור ולסגור אותם אחת ולתמיד. ובכן, כדי לעשות זאת, לא היה צריך אלא לבקש באדיבות משרי חוץ של כמה מדינות שישבו סביב לשולחן לפתוח את ארנקיהם ולהצהיר על תכולתם החסרה.
מאז 2008 שילמו אותן מדינות סכומים השווים ללא פחות מ?120 מיליון לישט לארגוני ג’יהאד ככופר למען שחרורם של אזרחים שהוחזקו כבני ערובה בחלקים שונים של העולם. הנה המספרים: קטאר ועומאן שילמו סכום השווה ל?13.6 מיליון לישט; איטליה – 10 מיליון; שווייץ 8.3 מיליון; ספרד 7.3 מיליון; גרמניה 3.7 מיליון; אוסטריה 2.1 מיליון; ומדינות נוספות 14.3 מיליון. אולם, נדיבה מכולן הייתה המדינה שנפגעה מהטרור האיסלאמי בחודש האחרון – צרפת, שממשלתה שילמה עד כה סכום השווה לכמעט 40 מיליון לישט לקבוצות הטרור המסונפות לאל?קעידה. צרפת והמדינות האחרות מכחישות כמובן את כניעתן המבישה, אולם מעל כל התשלומים האלה כבר לא מרחף כל צל של ספק. צרפת העבירה את השלמונים דרך חברות הנמצאות בבעלות המדינה. גרמניה פתחה את הכיסים כדי לשחרר זוג שהוחזק על ידי ארגון אבו סיאף בפיליפינים, ואיטליה, רק בחודש שעבר, עשתה זאת למען שחרורן של שתי אחיות רחמניות שנלכדו בסוריה. פרנסואה הולנד, הנשיא הצרפתי שהפך פתאום פופולרי, קיבל אשתקד את פניהם של שלושה חטופים שהוחזקו בניג’ר. הוא עשה זאת בשדה התעופה, לעיני המצלמות, כדי לקצור הון פוליטי ומבלי להסמיק כלל.
בעצם, על המדינה שמכרה בשעתו כור גרעיני לסדאם חוסיין (שיראק?עיראק, זוכרים?) אין להתפלא. היא העניקה לנו עוד שיעור בזנות פוליטית.
דו?פרצופיות טורקית
אחת המדינות שנציגיה השתתפו באותה ועידה בלונדון הייתה טורקיה. אם לא ידעתם, גם היא נחשבת ללוחמת גדולה בג’יהאד. שאלו את פיליפ האמונד, שר החוץ המוזר של בריטניה. הוא שיבח בפומבי את העבודה הפנטסטית שטורקיה מבצעת במאמציה לבלום את זרימת הג’יהאדיסטים לסוריה. לקרוא ולא להאמין. הנשיא ארדואן לא הבין מה עשה בנימין נתניהו במצעד ההזדהות שנערך בפריז. הפודל שלו, ראש הממשלה אחמט דבוטוגלו, השווה בין נתניהו לטרוריסטים של פריז. ראש עיריית אנקרה טען, כי המוסד ביצע את מעשי הטבח בגלל התמיכה הצרפתית במדינה פלסטינית בפרלמנט ובמועצת הביטחון. קראתם היטב – המוסד. ראש עיר הבירה של מדינה החברה בנאטו, והעולם לא מזדעזע.
לי לא נותר אלא לשאול מה עשה דבוטוגלו במצעד הפריזאי, ומה עשה שר החוץ שלו בכנס נגד הג’יהאד שנערך בלונדון. הראיות מרשיעות למדי: טורקיה הניחה לאלפי מתנדבים לחצות את הגבול לסוריה. טורקיה מסרבת לסייע לכורדים, היחידים הלוחמים על הקרקע למען המערב. טורקיה אפילו ייחלה לכך שהעיר כובאני תיפול בידי המורדים. טורקיה גם לא מאפשרת למטוסים אמריקאיים להמריא מנמל אוויר הסמוך לגבולה עם סוריה, ולכן הם נאלצים לעשות זאת מהבסיס האווירי שלהם בקטאר, מדינה נוספת התומכת בטרור, שגם היא נטלה חלק בכנס לונדון.
זוהי גם אותה טורקיה, שבניצוחו של ארדואן ביצעה עסקת חילופי שבויים מבישה עם דאעש, וכללה את החזרת 49 החטופים מהעיר מוסול בקיץ האחרון תמורת 200 טרוריסטים שהוחזקו בבתי כלא בטורקיה. אחד מהם, ג’יהאדיסט בריטי בשם שבאז סולימאן, סיפר בגאווה שרבים מחבריו, עשרות מהם צ’צ’נים ולפחות בריטי נוסף, נהנו מזמן איכותי במהלך החזקתם, זכו לאהדה מסוהרים וסוכנים חשאיים, קיבלו פיצות לתאיהם וגישה חופשית לאינטרנט וכך שמרו על קשר עם מפעיליהם. סולימאן שוחרר ישירות לידי דאעש, והיום הוא חי בראקה, בירת החליפות החדשה. וכן, אם אתה שואלים אותו, הוא בהחלט חגג את הרג העיתונאים של שארלי הבדו.
שאט נפש אנגלית
אני תוהה מתי יגיע היום שבו ההנהגה היהודית בבריטניה תנתק את קשריה עם המפלגה הנגועה באנטישמיות הקרויה הליברל?דמוקרטים. שגריר ישראל בלונדון דניאל טאוב דחק בניק קלג, הברווז הצולע העומד בראש המפלגה, לנקוט אמצעים נגד חבר הפרלמנט דיוויד וורד, המייצג את החלק המזרחי של העיר המוסלמית?למחצה ברדפורד. האחרון צייץ בעקבות אירועי הטרור האחרונים בפריז: נתניהו במצעד בפריז – זה מחליא אותי. אני פלסטיני. את שלוש המילים האחרונות הוא איית בצרפתית, כמובן. בכך הוא צירף לרפרטואר שלו אמרת שפר נוספת לפנינות קודמות, שכללו רצון לשגר רקטה על ישראל במהלך הלחימה ברצועת עזה, ואפילו השוואה בין מעשי הנאצים לבין היהודים, כפי שעשה לפני שנתיים, סמוך ליום השואה הבינלאומי.
קלג, שרוממות המלחמה בגזענות בגרונו, השעה בשעתו את אותו ברנש למשך חודשי הקיץ, כאשר הפרלמנט לא התכנס כלל, ומאז, עולם כמנהגו נוהג. המפלגה משלמת מס שפתיים למאבק באנטישמיות, אך לא משליכה לאשפה את תפוחיה הרקובים, שנראה כאילו הפכו להיות לחלק העיקרי שלה.
פחדנות ספרותית
אם חשבתם שאוניברסיטת אוקספורד היא מבצר הנאורות בבריטניה, חשבו שנית. הוצאת הספרים של המוסד האקדמי המהולל ביקשה מסופריה להימנע מהשימוש במילים חזירים, נקניקיות או כל מילה אחרת שממנה עולה ריח מתקתק של בייקון. המניע, מיותר לציין, אינו להימנע מפגיעה ברגשותיהם של יהודים דווקא, והוא מוסבר בצורך להימנע משימוש בסטריאוטיפים ובנושאי טאבו, כפי שניסחו זאת המולים הנכבדים. הכלל הזה חל גם על ספרי ילדים, כולל (גוועלד) פפה פיג הפופולרי מאוד בקרב עוללים ישראלים, אשר למזלנו לא רואים אור באוקספורד.
הצנזורה הזו התגלתה במקרה אחרי שאחת הסופרות, הנשואה לשדר רדיו, קיבלה מכתב בנוסח זה מההוצאה. ההוצאה נבהלה מהרעש שנוצר והסבירה את מדיניותה בכך שספריה רואים אור ב?200 מדינות ברחבי העולם, ועל כן על הסופרים לגלות רגישות כלפי ההבדלים התרבותיים הקיימים בהן.
קשה לומר על הבריטים שהם אמיצי לב במיוחד. רק עיתון אחד פרסם את השער של מהדורת הניצולים של שארלי הבדו והבי.בי.סי גיחך את עצמו לדעת, כשהציג את המגזין בחטף מבלי להראות את העמוד הראשי. ומה באשר למצעד למען ההגנה על חופש הכתיבה ברחובות אוקספורד?
מזרח תיכון חדש?
צחוק הגורל, אבל החזירים נמצאים בחברה טובה. הוצאת הספרים הבריטית ברתולמיאו, חברת בת של ההוצאה הידועה הארפר?קולינס, החליטה להעלים את ישראל מהאטלס העולמי שלה, המיועד לשימושם של תלמידים בבתי ספר ברחבי העולם. בעמודים המוקדשים למפות המזרח התיכון ניתן לראות כיצד ירדן וסוריה מרחיבות את גבולן כל הדרך עד לים התיכון, ואפילו רצועת עזה והגדה המערבית מצוינות בו. מי שעלה על השינוי הגיאוגרפי הזה היה דווקא המגזין הקתולי טאבלט, שביקש לברר בהוצאה אם ידוע לה על קיומה של המדינה היהודית. זו הנפיקה הסבר, שלפיו, הגבולות החדשים משקפים את ההעדפות המקומיות של הלקוחות באזורים שבהם הכללתה של ישראל תהיה בלתי מקובלת, כמו במדינות המפרץ. במילים אחרות, בעבור חופן דולרים היה המול מוכן לשנות סדרי עולם ולהציג תמונה מעוותת של המציאות, על מנת לספק את צרכיהם הפוליטיים של מוסדות החינוך הערביים.
השערורייה הזאת הגיעה ככל הנראה לאוזניו של הבעלים, רופרט מרדוק, שצעקותיו הטלפוניות, מעבר לאוקיינוס, הכריחו את ההוצאה לפרסם התנצלות (אופס, סליחה על ההשמטה, שורבט בהודעה) ולהודיע כי כל העותקים המעוותים של האטלס יושמדו לאלתר.
יש להניח כי ספרי ההיסטוריה הבאים של הארפר?קולינס ישכחו להזכיר את דבר קיומה של השואה.
קצרצרים
כאשר טים ווילקוקס סיקר לבי.בי.סי את מפגן ההזדהות, שנערך בפריז לאחר שני מעשי הטבח בעיר, הוא ניהל ראיונות רחוב, ביניהם עם ישראלית ניצולת שואה בשם חוה. היא אמרה לו כי הימים האלה מזכירים לה את רדיפות היהודים משנות ה?30′. בתגובה אמר ווילקוקס: אבל יהיו כאלה שיטענו שהפלסטינים סובלים קשות מידיהם של יהודים. המשפט גרר סערה, שבעקבותיה הגיעה ההתנצלות הצפויה מצידו של ווילקוקס ואיגוד השידור גם יחד. טים, הפכת מפורסם בישראל, כתבתי לו למחרת השידור, והוא השיב: זהו פרסום שעליו הייתי מוותר ברצון. מעולם לא הייתי כזה אידיוט. 13 שעות על הרגליים, ושאלה טיפשית אחת.
סקר שנערך בקרב 2,230 יהודים מצא, כי רבע מהם שקלו לעזוב את הממלכה בשנתיים האחרונות, ויותר ממחצית סבורים כי אין להם עתיד באירופה בטווח הארוך. 77 אחוז נתקלו בגילויי אנטישמיות במסווה של אנטי?ישראליות.
סקר אחר שהתפרסם בממלכה, הציג בפני בריטים שבע דעות אנטישמיות (למשל, כי היהודים בממלכה נאמנים לישראל יותר מאשר לבריטניה), וביקש מהם לציין באילו מהן הם מחזיקים. לפחות 45 אחוז מהמשתתפים בסקר החזיקו בלפחות דעה אנטישמית אחת.
יותר ממחצית מחברי מפלגת יוקיפ לא יצביעו עבור אד מיליבנד משום שהוא יהודי.
אימראן חוואג’ה, ג’יהאדיסט בריטי שפרסם צילום שבו הוא נראה מחזיק בראשו הכרות של חייל סורי, ביים את מותו כדי לשוב בחשאי ללונדון. הוא נתפס עם הגיעו לנמל דובר, ודינו צפוי להיגזר בימים הקרובים, יחד עם שלושה סייענים שעזרו לו.
המלך עבדאללה מת ובריטניה מתאבלת. מילא שהנסיך צ’ארלס טס לריאד, אבל הדגלים הורדו לחצי התורן מעל בקינגהאם ודאונינג סטריט. לבלוע גלולה נגד בחילה.
