אלי רייפמן (37′) ממייסדי חב’ ההיי-טק, ‘אמבלייז’ – חברה ישראלית הנסחרת בבורסה באנגליה, מכהן כנשיא החברה, הפועלת בתחומי התוכנה לתקשורת סלולארית וקווית ויישומי אבטחה אלחוטיים בווידיאו. הוא נחשב לאחד מעשרת הפנויים המבוקשים ביותר בארץ. התגרשתי לפני כשלוש שנים הוא מסביר לעלונדון בראיון בלעדי. היא צודקת… זה היה כמו להיות נשוי לאדם וירטואלי.
רייפמן שמתגורר חצי מהזמן בלונדון, טוען שאנשים לא מבינים אבל, ברמה העסקית, אנגליה היא אחד הדברים הטובים שקרו לישראל. זאת מדינה שתומכת בנו, נותנת לנו כספים, עוזרת לנו להתפתח ולא שופטת אותנו בחומרה כשאנחנו נכשלים, כמו ארהב. היא סובלנית הרבה יותר ואף שנכשלנו לא מעט, עדיין תומכים וממשיכים לתמוך.
איך הוקמה ‘אמבלייז’?
היינו שלושה חבר’ה בצבא, בממרם – יחידת המחשבים של צהל. במקביל עסקתי בתחום רחב של עסקים. יום אחד, שותפי לעסקים, נפתלי, שאל אם אפשר לעשות איזה עסק מהדברים שעשיתי בצבא. החלטנו להקים חברה שתעסוק בתוכנה על בסיס כל הידע והטכנולוגיות המיוחדות שפיתחנו בצבא, וכך הוקמה בשנת 1994 ‘אמבלייז’ – חברה טכנולוגית, כשהמילה סטארט-אפ עוד לא הייתה מוכרת. כיום לאמבלייז יש 5000 עובדים, ופעילו?ת ביותר מ-100 מדינות עם חצי מיליארד דולר מכירות בשנה.
מה מצבה של החברה כיום?
מבחינת העסקים, המצב טוב מאד. מבחינת המנייה, היא נמצאת בשפל. מאחר ורשויות המעמ באנגליה עסוקים בחקירות הונאה ברחבי המדינה הם עצרו בזמן החקירות את החזרי המעמ שלנו. זה מה שעצר את הביזנס לחלוטין ועקב זה גם המנייה שלנו חטפה מכה, ובצדק. אין לדעת מה יהיה עתיד הביזנס. אבל זה רק עסק אחד מתוך תשעה שיש לנו. סהכ ‘אמבלייז’ חברה גדולה וחזקה מאד. החברות האחרות בצמיחה משמעותית וגם המניות שלהן בעלייה. אבל אלה תעשיות עם חזון ויש להמשיך בדרך כל עוד אתה מאמין.
ואתה מאמין?
אני לא מאמין. אני יודע. יש הבדל.
משמעות עמוקה יש למילים הללו לאור העובדה שאלי רייפמן מלמד מזה כמה שנים קורסים בקבלה באוניברסיטת בר אילן. כאלף איש מכל רחבי המדינה, נשים, גברים, חילוניים, דתיים בני כל הגילים יושבים מרותקים לדבריו פעם בשבוע.
מגיעים אנשים מכל שכבות האוכלוסייה. פגשתי שם פרופסור מבית חולים ‘הדסה’, סטודנטית למשפטים ועקרת בית מירושלים, שהגיעה באוטובוסים כדי לשמוע וללמוד. האולם מלא מפה לפה. שעה לפני תחילת ההרצאה באים אנשים כדי לתפוס מקום טוב. גם אני ביניהם. ובשעה 19:00, האולם מלא עד סוף היציע.
רייפמן מצליח לרתק את כל האנשים האלה והוא עושה זאת בהתנדבות. כל קורס בנוי מעשרה שיעורים, ועולה 300 שקלים – כשכל הכסף הולך לתרומה למשפחות נזקקות.
מה מושך כל כך הרבה אנשים לבוא אחרי יום עבודה ולשבת שעתיים להקשיב להרצאה?
עיסוק בקבלה, מביא באופן אוטומטי עלייה ברמת האושר. מה שאני מלמד היום בבר אילן, זו קבלה מעשית. יש עקרונות שעוזרים לך, נותנים לך מתווה לחיים, לחיות בצורה שונה לחלוטין. ואז זה מתקשר לעסקים, לזוגיות, ולכל דבר שעושים. החלטות שמקבלים ופעולות שמבצעים. שיחה פשוטה בין אנשים תהפוך להיות משהו אחר לגמרי ברגע שיש לך פרספקטיבה קבלית. בסוף הקורס יהיו לך כלים אמיתיים ומעשיים כך שתהיי מסוגלת לשלב את זה בחיים ולשפר את חייך ללא הכר.
רייפמן הגיע לקבלה לפני כ-12 שנה. אחרי ששמע כי מדובר בסודות היהדות, ביקש משותפו, נפתלי שני, שהוא אדם דתי, שיזרוק לו איזה ספר. נפתלי אמר לו שאסור, שרק אדם נשוי, גדול בתורה ומעל גיל 40 יכול לגעת בנושא.
שמעתי ‘אסור’ והתחלתי לקרוא הוא צוחק. בהתחלה לא הבין למרות שזה היה בעברית. אבל ככל שקרא עוד ועוד התחיל התוכן להתבהר. אחרי שהצטרף לקבוצות לימוד שונות הוא הבין שגם כשיש ידע, לא תמיד יודעים להעביר אותו. בניתי ערכת שעורי קבלה מעשית בניגוד לקבלה העיונית הנלמדת בדרך כלל ואני מעביר אותה, לא כמורה, וודאי לא כגורו – אלא כמי שנותן מפה לחיים
כיצד משפיעה הקבלה על עסקים?
הקבלה נותנת את הכלים להתפתחות המודעות. (כמו הסופיזם שבאיסלם או הזן בבודהיזם או הגנוסטיקה בנצרות). אדם נולד להיות מאושר. אבל החיים מלאי כאב, עצב, כעס וחוסר סיפוק. הקבלה אומרת: ‘אני אתן לך כלים להחזיר את האושר באופן רציף’. כיום אנחנו חיים בחוסר מודעות ומה שמנהל אותנו זו התגובתיות: הפעולה המיידית שלנו שנובעת מפחד, כעס או עצב. רוחניות היא בעצם החזרת השליטה לידינו. אנחנו מפסיקים להיות העבד של התגובות ולומדים לשלוט בהן. וכך גם בעסקים. אתה לא נותן לפחד,עצב או כעס להכתיב את התגובה העסקית שלך. אם מנהל יקבל החלטות מזעם, עלבון, קנאה, רצון לנקמה או אפילו תאוות בצע – ההחלטות לא יהיו טובות כי החלטה אוטומטית גורמת לפסוח על שלבי הניתוח והחשיבה. לימודי מודעות מסייעים להבין מאיין מגיעות ההחלטות. מודעות שווה בחירה. אני יכול להמליץ לכל מנהל לעצור את המרוץ אחר היעדים והכסף, ולהקדיש מעט למודעות, לרוח, לצד הלא-גשמי.
מיהו מנהל טוב? האם אתה מנהל טוב?
(כאן באה תשובתו המפתיעה) קודם כל לא. אני לא מנהל טוב. מנהל טוב הוא אדם שיש לו מיומנויות ניהול בסיסיות – Hiring, firing, evaluating employees. – גיוס כוח אדם, פיטורים והערכת עובדים. היום מנהלים לא יודעים את הדברים האלה ופונים למשאבי אנוש. איך משאבי אנוש יכולים לגייס אנשים שאתה צריך לחיות איתם? התוצאות שלך הם בבואה של הביצועים שלהם. אם אתה יודע לגייס כוח אדם נכון, אתה יכול לשבת על שפת הים ולא לעשות כלום. העבודה תיעשה ותיעשה מצוין. גם לפטר זאת אמנות עדינה שמשפיעה לאורך זמן, כמו למשל על ראיית העובדים את ההנהלה. ובנוגע להנעת עובדים, ביקורת, יעדים וכד’ – אין אף מנהל שעבר אפילו קורס של שבוע באיך עושים את זה.
ותקשורת בין אישית?
גם זו מיומנות ניהול בסיסית. להקשיב לאנשים? אין דבר יותר חשוב מזה עלי אדמות. להיות מנהל זה 360 מעלות. יש אנשים שאתה מנהל אותם, יש קולגות וגם בוסים – שלהם אתה צריך לדווח. פגישות הם העורקים של החברה, אינטראקציות בין שני אנשים ויותר שמתקבצים, מעבירים מידע, מקבלים החלטות, עושים בדיקה, אחר כך מתפזרים ועושים עוד פעם עבודה, סקירה וכו’. אם אתה לא מנהל פגישות נכון, זה כמו סתימה בעורקים. מישהו היום לומד ניהול פגישות? לא. אפילו לא ברמה הבסיסית ביותר.
רייפמן, שהוא אוטודידקט, השלים בעצמו את לימודי האוניברסיטה שעזב באמצע וחזר אליה כמרצה. הוא מלמד סטודנטים למינהל עסקים. הסטיגמה אצל רוב הסטודנטים אומרת: מנהל זה חדרי ישיבות, אסטרטגיות, חשיבות, מעמד… אני מנפץ את האשליה הזאת. מנהל טוב לא צריך להבין במקצוע שהוא עובד. כשמיניתי מנהל טוב לנהל את המחקר והפיתוח – להבדיל מהאיש הטכנולוגי הטוב ביותר – רק אז הצלחתי. בנוסף למיומנויות ניהול, צריך לאהוב ניהול. אני מנהל לא טוב משום שאני לא אוהב ניהול, למרות שעל פני 14 שנה, אני מניח, צברתי לא מעט מיומנויות בסיסיות. אני יכול להיות מנהל טוב. אבל התנאי השני לא מתקיים אצלי.
אז מה אתה אוהב?
או, אני יזם. ההבדל בין מנהל ליזם מוטעה ברוב המקרים. יזם נראה כמו אדם כריזמטי שיש לו רעיונות מדהימים שמשנים את העולם….זה לא נכון. יזם, לצורך העניין, לא צריך להיות כריזמטי. לא צריך בכלל שיהיו לו רעיונות. (את זה אומר אדם שיש לו בשפע גם רעיונות וגם כריזמה. ח.ד.ק). יזם זה רק אדם שמסוגל להניע אנרגיה לטובת מטרה מסוימת. הוא מתעסק בתמונה הגדולה: רותם אנשים, משקיעים, משאבים… הוא מתעסק בחזון – וזה מה שאני. אני יודע להזיז. זה מה שאני עושה כיום ב’אמבלייז’. אני לא מנכל ‘אמבלייז’. אני נשיא ‘אמבלייז’. יש מנכל, גיא ברנשטיין, אדם משכמו ומעלה ותחתיו מנהלים. אני עוסק בחזון. כל הזמן בונה את הפרוייקט הבא, את הדבר הבא.
יש לך תוכניות הלאה?
תמיד יש תוכניות. ל-25 שנה והלאה…
לרייפמן יש גם חזון של הפצת תורת הקבלה. עד כמה שידוע לי, הוא היחיד שמלמד בארץ רוחניות בצורה קוגניטיבית, לכן כל כך הרבה אנשי הייטק נמשכים לקורסים שלו. הוא אינו מקבל תרומות, אין אצלו קמעות, אין ברכות מרב, וכמובן – אין רב.
הקבלה איננה דת. היא אינה דורשת אמונה. היא מקנה כלים להתפתחות רוחנית, לפיתוח חושים ולשילובם של אלה בחיי היום יום. בקיצור לחיות קבלה זה לחיות אחרת. עד כמה שזה נשמע מאגי.
מי אתה, אלי רייפמן?
אני, זה את. אמירה שנשמעת מאד מעורפלת שאנחנו אחד. אנחנו לא נפרדים. יש מסך מסוים שמפריע לנו לראות שאנחנו אחד. כמו שאותו מסך מפריע לנו לראות שאנחנו אחד עם הפלנטה. כשאתה משתמש בכלים של הקבלה ועולה לרמות מודעות גבוהות יותר, כמו שאומרים בקבלה, כשאתה מכה את ידו של אחר, אתה מבין שאתה מכה את ידך שלך. כשאתה זורק סיגריה לתוך מים, או בריכה או ים, אם הגעת לרמה הגבוהה יותר, אתה מבין שזרקת סיגריה על עצמך. אתה מרגיש שאתה ממש בוער. הסיגריה שורפת אותך. אני זה את, את זה אני. האמירה הזאת היא לא אמירת זן מופשטת. היא אמירה ודאית. כל דבר שאני עושה ואת עושה משפיעים זה על זה. ועל הסביבה. זה משפיע על כל אחד והכול קשור. הקבלה מדברת כבר למעלה מ-2500-3000 שנה על דברים שרבים מהם מוכחים בשנים האחרונות גם על ידי המדע. בעזרת הקבלה הפעולות האוטומטיות שאנו עושים יהפכו לפעולות בשליטה, עם כוונה ועל פי רצוננו.
אם הקורס מרתק כל כך ומשנה את החיים מן הקצה אל הקצה, האם תהיה מוכן להעביר אותו גם בלונדון?
כן. בהחלט כן.
תשובתו הקצרה והעניינית מילאה אותי התרגשות ושמחה שגם שם בלונדון, יחוו את מה שאנחנו חווים כאן.
