ההחלטה שלא לצמצם את היקף רכישות האגח, פעולה שהפד מבצע מזה קרוב לשנה, הפתיעה לחלוטין את השווקים. קונצנזוס התחזיות היה צמצום בשיעור של 10-15 מיליארד דולר בחודש. ואכן, מזה מספר חודשים השווקים סימנו את חודש ספטמבר כיריית הפתיחה במסגרת הנסיגה של הפד מתכנית ההרחבה הנוכחית שלו, השלישית במספר מאז המשבר הפיננסי של 2008/9.
האירוע השני שלכד את השוק עם המכנסיים למטה היה הסרת מועמדותו של לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר של ארהב, ממשרת יור הפד הבא. עד אז, הסברה הרווחת הייתה שסאמרס הוא המועמד המועדף על ידי הנשיא אובמה. אולם, משנוכח סאמרס לדעת שאפילו הדמוקרטים וחברי ועדת הבנקאות בסנאט לא מתלהבים ממינויו, הוא החליט לחסוך את הבושה – מעצמו וכנראה גם מהפטרון שלו – ולהסיר את מועמדותו מבעוד מועד.
בעקבות זאת, ג’נט יילן, סגנית יור הפד, הפכה למועמדת המובילה במרוץ להחלפת בן ברננקי, יור הפד הנוכחי, שצפוי לסיים את הקדנציה השנייה שלו בבנק בינואר הקרוב. אומנם מינויה לא מובטח, אך היא בהחלט נותרה המועמדת העיקרית, וחשוב מזה: הקולות הקוראים למינויה, הנגידה הראשונה אי פעם בארהב אם וכאשר, הולכים וגוברים.
ראשית, יילן נחשבת כפייבוריטית מעצם היותה סגנית היור הנוכחי וממשיכת דרכו של ברננקי. שנית, היא כלכלנית מבריקה ובעלת יכולת החיזוי הטובה ביותר מקרב חברי הפד (היא חזתה את משבר הנדלן כשהבוס עדיין הכחיש שמשבר שכזה בכלל יכול לקרות). שלישית, ובאופן לא מפתיע, היא נתמכת באופן גורף על ידי האקדמיה (כי היא אקדמאית מעולה), כמו גם על ידי וול סטריט (כי היא מנפצת בועות). והכי חשוב, מבחינת השווקים, היא נחשבת ליונה צחורה ולארכיטקטית דה-פקטו של מוסד ההרחבה הכמותית.
ישנם לא מעט קולות הקוראים להשארתו של ברננקי בתפקידו ואחד הבולטים שבהם הוא של המשקיע האגדי, וורן באפט, האורקל מאומהה, שהכריז כי ברננקי עשה עבודה נפלאה. עם זאת, לא הפרה (אובמה) רוצה להמשיך ולהניק ולא העגל (ברננקי) רוצה להמשיך ולינוק.
בין אם תהיה זו יילן ובין אם אחד המועמדים האחרים – דונלד קוהן, טים גייטנר, רוג’ר פרגוסון או סטנלי פישר (כן, גם הוא ברשימה, אם כי סיכוייו נחשבים אפסיים) כל אלה מחזיקים באותן תפישות כלכליות ותבנית מחשבתית. לכן, בכל מקרה השווקים יאהבו את מי שזה לא יהיה.
באשר לצמצום היקף רכישות האגח של הפד, השאלה אינה אם אלא מתי והמתי קרוב מאוד. אם זה לא קרה בספטמבר, אז זה יקרה בפגישה הבאה של הפד בסוף אוקטובר, ואם לא, אז בפגישה הבאה באמצע דצמבר… השאלה היא מה יקרה מעבר לתגובות החיוביות המיידיות והדי צפויות? כאן צריך להיות יותר זהירים. ריבית הפד, להבדיל מתשואות אגח, צפויה להמשיך ולהישאר אפסית למשך כשנתיים נוספות לפחות. הפד עצמו קבע כלל אצבע – שיעור אבטלה נמוך מ-6.5% – שרק בהתממשו יהיה ניתן להתחיל ולחשוב על העלאת ריבית. אנחנו עדיין מצויים מרחק רב וכנראה זמן רב מהשגת היעד הזה. יתירה מכך, הפד עצמו חתך בפגישתו האחרונה את תחזית הצמיחה של ארהב ב-2013 לטווח של 2%-2.3%, בהשוואה לתחזית קודמת, שעמדה על 2.3%-2.8%. זה מעיד על כך שהכלכלה עדיין נמצאת במצב שביר, רחוק מהמקום שבו הפד רוצה לראות אותה.
לכן, קשה לראות כיצד התשואה על אגח ממשלת ארהב לעשר שנים ממשיכה לטפס הרבה מעבר ל-3%, ונתון אחד או שניים רעים במיוחד יכולים לגרום לצניחת תשואות דרמטית. מצד שני, צמצום רכישות האגח הוא כנראה עניין מוגמר ויגיע הרגע, גם אם מאוחר מכפי שהשווקים מעריכים כרגע, שבו הריבית תחל לעלות. זה מבטיח שלאורך ציר הזמן יהיה קשה לתשואות אגח לרדת בצורה חדה ו/או להישאר ברמות נמוכות במיוחד לאורך תקופה ארוכה (קרי השנים האחרונות).
לפיכך, ההמלצה היא: קצרו מחמ (משך חיים ממוצע). מי שרוכש היום אגח לטווח ארוך (למעלה מעשר שנים לפדיון), ואפילו לטווח בינוני, עלול למצוא את עצמו בעוד שנתיים-שלוש עם הפסדים לא קטנים. עליית התשואות גרמה ותמשיך לגרום לירידת מחירים במחמ הארוך.
לא כדאי להספיד את הדולר האמריקאי כל כך מהר. נכון שהדפסת כסף בשילוב יור פד יוני אמורים לשחוק את ערכו, אך הכלכלה האמריקאית היא עצמאית, בריאה וצומחת. לכן, גם אם מבחינה מוניטרית נראה שנכון למכור את הדולר, הרי שמבחינה פיסקלית (צמיחה, גירעון וכד’) ארהב ודאי עדיפה על יפן, גוש האירו או בריטניה.
* הכותב הינו רוח, כלכלן, יועץ פיננסי ומנהל ההשקעות הראשי של הקרן Guardian Opportunities Leveraged Fixed-Income Fund: ariel@guardianmanagers.co.uk
** האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשבים בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל לקוח, לרכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי.
