“The Play That Goes Wrong” היא אחת ההצלחות הקומיות הגדולות של השנים האחרונות. מאז עלתה לראשונה ב-2012, היא כבשה במות רבות ברחבי העולם וזכתה לקהל מעריצים רחב. ההצגה מביאה סיפור על קבוצת תיאטרון של שחקנים חובבנים ולא יוצלחים שמנסים להעלות הצגה בתקציב מוגבל, בעוד כל מה שיכול להשתבש – משתבש. התוצאה היא חגיגה של קומדיה שמצליחה לשלב בין הומור פיזי משובח לבין תחושת כאוס מדויקת, אך לעיתים מורגשת תחושה שהרעיון, על כל ייחודו, נמתח מעט מעבר לנדרש.
המופע מתחיל עוד לפני תחילת ההצגה הרשמית, כאשר הסדרנים מסתובבים באולם בניסיון למצוא כלב אבוד, והתפאורה מתחילה לקרוס עוד לפני שהקהל התיישב. מדובר בגישה מקורית ומקסימה שיוצרת תחושת ציפייה ונראה כי האסונות רק מתחילים. עם תחילת העלילה, הצופים נחשפים לתעלומת רצח מהז’אנר של ה-“Who done it” בסגנון שנות ה-20, כשדמויות שאפתניות מנסות לשמור על רצף העלילה, אבל כל תקלה אפשרית, ממכשולים טכניים ועד בלבול בשורות, קורסת על ראשם.
במהלך כל ההצגה, האתגרים רק מתגברים – תפאורה מתפרקת, פרופס משתבשים, והתאונות הופכות לעיקר המופע. הקהל זוכה לאוסף אירועים אבסורדיים ומצחיקים, כאשר השחקנים מתעקשים על עקרון אחד פשוט: “ההצגה חייבת להימשך!” הקונספט עובד באופן הומוריסטי מאוד, אך במקרים מסוימים ההגזמה הקיצונית דורשת מהצופים “להשהות את הספק” – כלומר, להסכים להתעלם ממידת האמינות כדי להמשיך ליהנות מהשואו. לעיתים ההגזמה הייתה כה קיצונית, שהתקשיתי להאמין שהשחקנים אכן “חייבים להמשיך” עד כדי כך.
בזכות היצירתיות הרבה של היוצרים והשחקנים, כל רגע מצליח להפתיע מחדש, והשחקנים מצליחים להציג קואורדינציה קומית מרשימה שמזכירה את מיטב הקומדיות הפיזיות כמו צ’ארלי צ’אפלין ומיסטר בין. עם זאת, ההומור החוזר מבוסס על גאגים דומים שמשתמשים בהם פעמים רבות, ועם הזמן ההשפעה שלהם קצת מתקהה.
לצד הרגעים הקומיים, השחקנים מפגינים מיומנות גבוהה בסינכרוניזציה והתאמה לתפאורה המשתנה תדיר, שמוכיחה שהכאוס על הבמה אינו מקרי אלא פרי של עבודה קפדנית ומדוקדקת. עם זאת, חלק מהדמויות מבוססות בעיקר על סטריאוטיפים קומיים, מה שתורם לתחושת החזרתיות ולעיתים אף מקשה על הזדהות עימן.
בסופו של דבר, “The Play That Goes Wrong” היא קומדיה פיזית שמתאימה במיוחד לאלו שמחפשים הומור קליל ומשעשע. המופע מדבר לכל מי שחווה אי פעם אתגרים במצבים יומיומיים, אך חזרה תכופה על גאגים דומים עשויה לגרום לתחושה שהוא נמשך מעבר לנדרש. אם אתם מעריצים של ההומור הבריטי המסורתי כמו של מונטי פייתון או מיסטר בין – ייתכן שתמצאו את עצמכם נהנים במיוחד.
לרכישת כרטיסים ומידע נוסף, בקרו ב- The Play That Goes Wrong
