כמעט תמיד יורד גשם בלונדון, ובבניין שבו שכן לייבל האינדי Stiff היו מדרגות חיצוניות, רטובות וחלקלקות, שצריך היה לטפס עליהן בזהירות בגשם. אני משוגע על חברת התקליטים העצמאית הקטנה והשובבה הזאת, שנמצאת בקומה עליונה, מעל מוסך מוניות, בשכונת קמדן. על הקיר החיצוני בכניסה רשומה כתובת פרובוקטיבית: If It Ain’t Stiff, It Ain’t Worth a Fuck (“אם זה לא קשיח זה לא שווה זיון”). כמעט החלקתי על המדרגות. נכנסתי רטוב כולי ואשת הפרומו הציעה לי תה והזמינה אותי לצפות ב”משהו מצחיק מאוד” בחדר הווידאו. היה זה סרטון פרסומת מהטלוויזיה ביפן, שבו שרה השביעייה השובבה מלונדון את אחד מלהיטיה האחרונים. ביפנית.
להקת מדנס היא השיגעון האחרון ביפן. גם באמריקה וברחבי אירופה נדבקו בחיידק הסְקָא של מדנס, אותו סגנון מוזיקלי קצבי ומלהיב שנולד בג’מייקה בסוף שנות ה־50′ וזכה לתחייה עם מדנס. אחד העיתונאים הזרים אמר לי לפני שנתיים, כשהאזנו יחד לתקליט הפרומו של מדנס: “זה לא יעבוד מחוץ לאנגליה. יש להם חוש הומור בריטי טיפוסי ואם הם יצליחו מחוץ לאנגליה, אני אוכל את הכובע שלי”. הייתי רוצה לראות אותו, כעת, אוכל את הכובע שלו. בתיאבון…
לי תומפסון סאגס הזמר ולי תומפסון הסקסופוניסט הגיעו על אופניים, לפגוש אותי ואת העיתונאי היפני. בזכות ההצלחה הגדולה ביפן שכולם עסקו בה באותו בוקר, ניתנה עדיפות לעיתונאי מארץ השמש העולה. הוא התלבש על סאגס ואני קיבלתי את תומפסון.
תומפסון: “אני מקווה שאין לך התנגדות שאני אוכל את ארוחת הבוקר שלי בזמן הראיון”.
כמובן שאין לי התנגדות, בתיאבון…
“אני בדרך כלל אוכל ארוחת בוקר בתשע. היום, בגללכם, חיכיתי עד השעה 11:00. לא רציתי לאחר לפגישה”, אמר בחיוך ונגס בלחמניה.
“Cardiac Arrest” (“דום לב”), הלהיט הנוכחי של מדנס, מושמע ללא הרף ברדיו.
שם מאוד לא שגרתי לשיר פופ.
“השיר הזה הוא תמונת מצב טיפוסית של שעת הלחץ באוטובוסים בדרך לעבודה. ממש כמו כאן, בקמדן טאון, בתחנת הרכבת. האדון המסכן חוטף דום לב מרוב לחץ ועצבים. הרעיון של השיר הוא שלא צריך להילחץ”.
מה המסר בשיר?
“תראה, אנחנו בעיקרון להקה של כיף, של השתוללות. אין לנו שום כוונה להיות רציניים, רק לפעמים, כשאין ברירה. אני חושב שזה בעצם הסוד שלנו…”
מדנס מאוד פופולרית גם בישראל.
“זה מלהיב אותי! ראית את הווידאו שעשינו ביפנית?”
השיחה התגלגלה לכיוון ההצלחה הבינלאומית ונראה שארוחת הבוקר המאולתרת מילאה את מצבורי האנרגיה של תומפסון.
“כן, גם אותנו זה הפליא איך המוזיקה שלנו, שהיא כל כך אנגלית טיפוסית, אפילו לונדונית, מצליחה בכל העולם. הרי סגנון השירה של סאגס הוא ממש טיפוסי לפאבים האנגלים. אבל אני חושב שמה שכבש את העולם, וזה לא משנה אם זה יפן, אמריקה או אפריקה, זה הכיף שבמוזיקה שלנו. בכל מקום אנשים אוהבים לשמוח והמוזיקה שלנו היא עליזה וקצבית. לא כמו כל אלה שלוקחים את עצמם ברצינות נוראית. תנסה את הגבינה הזאת. לא רעה, אה?… אתה מבין, אחרי כל הּפאנק והמסרים החברתיים שלו, האגרסיביות והבגדים המלוכלכים, מופיעה בשנת 1978 להקה של ‘ילדים נקיים’, שובבים שצוחקים על הכל. למה שלא יאהבו אותנו?
״אבל אני לא רוצה שתבין אותי לא נכון, אנחנו לא סתם אידיוטים שעושים צחוק כל הזמן, מין מטומטמים חמודים כאלה, אנחנו מאוד רציניים כשמדובר בצד האמנותי. אנחנו מוזיקאים טובים. המצאנו סגנון מוזיקלי חדש עם השפעות רבות. רגאיי, רית’ם אנד בלוז ומוזיקת נשמה ישנה. בכלל, אנחנו בחורים רגשניים. אוף, איזה שטויות אני מדבר. לעזאזל עם הסנטימנטליות הזאת… תעצור אותי. רוצה תות שדה?… קח תאכל. תן לי להחזיק את המיקרופון”.
תומפסון תפס את המיקרופון שלי ודאג שהראיון יכלול אפקטים חיים של ארוחת בוקר, כולל לעיסה עסיסית של לחמנייה טרייה, מציצה רעשנית ובסוף גיהוק בריא.

תומפסון הוא ליצן לא קטן. הוא זה שמוסיף את הקולות המצחיקים והאפקטים להקלטות, ושותף לכתיבת שירים רבים של מדנס. הקליפים המשעשעים של הלהקה, גם הם פרי דמיונו העשיר. בסרטון הווידאו של השיר “Baggy Trousers”, הוא נראה לבוש מכנסיים ענקיים, מעופף באוויר ומנגן בסקסופון.
אתה הסקסופוניסט המעופף הראשון בהיסטוריה!
“אני אוהב לעשות סרטוני וידאו, אפילו יותר מלהופיע. אתה יכול לשלוח קליפים לכל העולם ויקרינו אותם בכל הארצות. זה הרבה יותר קל מלנסוע ולהופיע בכל מקום”. למרות חוש ההומור והליצנות שלו, הוא הרבה יותר רציני מהאופן בו הוא מנסה להציג את עצמו. נגן סקסופון מעולה, שהחזיר את הסקסופון לאופנה בבריטניה. בעקבותיו צצו עוד הרכבים הכוללים סקסופון, כלי נגינה שבשנות ה־70′ המוקדמות יכולת למצוא רק בלהקות ספורות כמו רוקסי מיוזיק וסופרטרמפ, ונשכח לגמרי בתקופת הּפאנק. “הייתי עומד מול הראי עם סקסופון בלתי נראה ועושה פוזות לצלילי רוקסי מיוזיק”, נזכר תומפסון.
בנקודה זו, לאחר שהקרח נשבר והוא האכיל אותי תותי שדה, חשתי כי הגיע הזמן לשאול שאלה מטרידה.
צצו שמועות לא נעימות על הקשר בין להקת מדנס לקבוצות גזעניות. באחת ההופעות של הלהקה, אף חולקו גיליונות של “בולדוג”, עלון המפלגה הניאו־נאצית.
תומפסון עלה לטורים גבוהים. “מה שקרה היה שהחלאות הפשיסטיות האלה ראו שאנחנו מצליחים ושיש לנו קהל צעיר וחם, והחליטו לתפוס עלינו טרמפ. באחת ההופעות שלנו בלונדון, התברר לנו שאיזה סקינהד (מכנופיית מגולחי הראש) עומד בכניסה לאולם ומחלק לנכנסים חוברות תעמולה ניאו־נאציות. ברגע הראשון, רציתי לצאת החוצה ולפוצץ לו את הפרצוף, אבל המנהל שלנו הרגיע אותי, והוא יצא בעצמו וסילק את האידיוט. שבוע אחר כך, קיבלנו דף תעמולה של המלוכלכים האלה, וראינו שם מודעה: ‘תודה ללהקת מדנס על העזרה’. עיתונאית אמריקאית מטומטמת אחת פרסמה ראיון מעוות ומלא שקרים עם סאגס, הכניסה לשם דברים שהוא בכלל לא אמר ומכל העניין יצא שכאילו אנחנו גזענים. אין לנו שום עניין בזבל הזה. גזענות היא עניין חולני. תמיד הושפענו ממוזיקה שחורה והשתייכנו יחד עם להקת הספיישל לזרם שנקרא Two Tone, זרם ששילב פּאנק רוק לבן ומוזיקת סקא שחורה.
בעקבות המקרה הזה פרסמנו הצהרה שאנחנו מתנגדים לגזענות. אבל מה הם עוד רוצים? שנוציא תקליט עם הצהרות פוליטיות? אנחנו יודעים בדיוק מי אנחנו ומהן הדעות שלנו. הפאשיסטים האלה לא יצליחו להוציא אותנו משיווי משקל, לא נתעסק בפוליטיקה.לעזאזל, הנושא הזה מרגיז אותי, בוא נעזוב אותו”, נגס בלחמנייה השלישית שלו וכמעט נחנק מרוב כעס…
איפה בעולם אתה אוהב להופיע?
“אני אוהב להופיע ביפן. הילדים שם כבר למדו לרקוד בסגנון שלנו. באמריקה, כל ההופעות שלנו מכורות מראש, אבל האמריקאים מזויפים, בהופעות בארה”ב כל אחד מסתכל על השני, כדי לראות מה לעשות ואיך לזוז. אבל האמת היא שאני הכי נהנה להופיע באנגליה. אנחנו כל הזמן בנסיעות, ולפעמים נשבר לך ואתה חושב: מה אני עושה פה לעזאזל? אני רוצה הביתה, ללונדון”.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
“בקיבוץ”.
???
“אני רציני, אני לא אומר את זה רק בגלל שאתה מישראל. אתמול, שתיתי בפאב עם כמה חברים שסיפרו לי שהם נוסעים השנה לחיות איזו תקופה בקיבוץ. החלטתי שכשייגמר הסיפור של מדנס, אסע לכמה זמן לקיבוץ, להירגע, לבד, בלי אף אחד מהלהקה, בלי שאף אחד יכיר אותי”.
דילגתי בין השלוליות לכיוון תחנת האנדרגראונד של קמדן טאון, בסגנון די דומה לסגנון הריקוד התזזיתי של מדנס. השתעשעתי במחשבה על לי תומפסון בקיבוץ, הקיבוצניק השני שמצאתי בעולם המוזיקה של לונדון, אחרי סיימון לה בון.
* מעוניינים לקרוא את הספר ״לונדון קולינג״? לחצו על הלינק הזה לרכישה ישירות ממשה מורד. הספר יישלח לכל כתובת באנגליה בדואר רשום, ללא תוספת דמי משלוח:
** 3 (!) קוראים של עלונדון יכולים לזכות בספר הזה במתנה. הירשמו להגרלה בלינק הזה. ההרשמה תיסגר ב-7 באוקטובר 2019, אז מהרו להשתתף!
*** להקת ״מדנס״ תופיע בראונדהאוס בתאריכים 15 – 17 בדצמבר, 2019. קנו כרטיסים כאן.
** הכתבה הזו פורסמה במגזין המודפס החדש של עלונדון, שהופץ ברחבי לונדון. מעוניינים בגרסה דיגיטלית? הירשמו לניוזלטר שלנו.
