ומוסיפה מאוחר יותר: כך מבעבע הארס של המסר המאוד מסוכן, שגם הקהילה היהודית, אחרי הפעולה בעזה, לא מזדהה לחלוטין עם ישראל.
אין זה סוד שמדינת ישראל ניצבת בפני פרשת דרכים אידיאולוגית. דבר זה מתבטא בקיטוב גובר והולך בקרב החברה הישראלית שקבוצות שונות ממנה מחזיקות בפרשנויות שונות בנוגע לאופי החברה, המדינה, היחסים בין המגזרים השונים בחברה ותפקידה של הדת בחיי היום יום. ניתן לראות צומת-דרכים זאת כביטוי למשבר אידיאולוגי של חברה שמשימותיה הראשוניות, להקים מדינה וחברה יהודית בארץ ישראל הושגו ועתה היא ניצבת בפני עידן פוסט-אידיאולוגי בדומה לחברות אחרות בעולם המערבי. ניתן לראות צומת זאת כביטוי לשינויים חברתיים ותרבותייים שעוברים על חברה לאומית באשר היא בעידן הפוסט-מודרני שבו תהליכים של גלובאליזציה שוחקים זהויות מסורתיות. ניתן לראות זאת כביטוי לתהליך קבוצתי בלתי נמנע של התחדשות רעיונית מתמדת עדות לקיום חברתי יצירתי.
כך או כך, קשה להעלות על הדעת שערכים וחוזי התקשרות שנחתמו לפני עשורים רבים, בנסיבות היסטוריות, תרבותיות, כלכליות או חברתיות מסויימות, יוותרו על כנם ללא שיהיה נסיון לבחון אותם מחדש או לערער עליהם. גם מערכת היחסים בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות שהיתה במשך שנים רבות מושתתת על עקרון שלילת הגלות שבה קיומם הפוליטי, חברתי ותרבותי של יהודי התפוצות נתפס כחלקי, פגום או נחות בהשוואה לקיום היהודי המלא במדינת היהודים (ראו המחלוקת סביב ביקורו של א.ב. יהושוע בקהילות היהודיות בארהב לפני שנים מספר), עומדת כיום לדיון.
מתוך מפגשים רבים עם גורמים שונים בקהילה היהודית בבריטניה, אני מתרשם כי חלק מסויים, הולך וגדל מקרב הקהילה הזאת, בעיקר בקרב הדור הצעיר, שלא גדל על בירכי הנס שבהקמת מדינה היהודית ומקבל אותה כיום כמובנת מאליה, איננו מקבל על עצמו יותר את פרטי החוזה ההסטורי שבין מדינת ישראל ליהודי התפוצות. לדבר זה אין בהכרח קשר ישיר עם המחלוקת סביב ההתנהלות המדינית והצבאית של ישראל, אם כי שאלות פוליטיות אלה, שגוררות מחלוקת חריפה בתוך החברה הישראלית, קיימות ללא ספק גם בקרב הקהילות היהודיות בתפוצות ומעצבות את דפוסי ההזדהות עם ישראל.
מכיוון שהתנאים הפוליטיים הצבאיים והדמוגראפיים בישראל ובסביבותיה השתנו ללא הכר בהשוואה לתקופה ההיסטורית שבה נוסדה המדינה, ואינם מחייבים עוד את התגייסותם המתמדת של יהודי העולם לשמירה על עצם קיומה, פונות הקהילות המקומיות לעיסוק בנושאים המקומים הפנימיים שעומדים כיום על הפרק שמירה על הזהות היהודית המקומית, ניהול היחסים עם קהילות מקומיות אחרות ועוד. על כן, היחס כלפי מדינת ישראל עובר אף הוא שינויים מרחיקי לכת. הארגונים היהודים החדשים שמוקמים הן בארהב והן בבריטניה, משקפים את עמדותיו של דור צעיר, ששואב את השראתו מהקשרים התרבותים של העולם המערבי במאה ה- 21, דור שמעצם טבעו מורד בסמכותה של ההנהגה היהודית הוותיקה, מעמיד סדר ערכים שונה מזה שהיה נהוג בעבר ושבו מדינת ישראל אינה בהכרח ממלאת תפקיד מרכזי.
שינוי היחס כלפי מדינת ישראל, ועירעור על ההנחות האידאולוגיות שהיא מציבה שבחלקו מתבטא בביקורת ישירה וחלקו מתבטא בחוסר עניין, הינו עובדה שלא ניתן להתכחש לה. ניתן לפרשו כתהליך התבגרות של הקהילות המקומיות, עדות להתחזקותה של מדינת ישראל שכיום לאור חוסנה ניתן להטיל בה דופי, או כאל תהליך בלתי נמנע של התבגרות פוליטית שהפזורה היהודית ומדינת ישראל עוברות יחד לאחר 60 שנים של חוזה משותף. את אופיו של שינוי זה והערך הנלווה לכך, מפרש כל אחד מאיתנו באופן שונה. הקהילות היהודיות אינן עשויות מקשה אחת. אכן, חלקים מהקהילה היהודית מצויים במצב של קרע עם מדינת ישראל, עבור רבים, נשמרה האהדה והההזדהות המוחלטים, ורבים אחרים מקיימים תהליך מפרך של משא ומתן פנימי שבו הנאמנות למדינה איננה כה מוחלטת עוד והיא עוברת שינוי איכותי מהותי. מדינת ישראל, ואזרחיה הישראלים בארץ ובחול חייבים להכיר בשינוי עמדות זה, במקום לטמון את ראשם בחול. זהו מסר חשוב וקריאה שאסור להתעלם ממנה. היא מהווה נדבך חשוב של התפתחות התפיסה הלאומית שלנו כישראלים ומקומה של מדינת ישראל ביחס ליהדות התפוצות. במקום לראות בשינוי עמדות זה איום מסוכן, יש לראות בו תהליך שמזמין לבחינה עצמית ופוטנציאל להתפתחות.
הכותב הוא פסיכולוג קליני העובד בקליניקה פרטית בלונדון וכותב את עבודת הדוקטורט בנושא זהות לאומית ישראלית. לפרטים:
